| 9/2008
מבצע חיפוש כלה שמנמנה ומאד נשית - דיווח 38
במהלך המבצע אני מתאר מה עשיתי כדי למצא בת-זוג כפי שאני מחפש. מי שרוצה ליצור איתי קשר מוזמן/ת לפנות לאי-מייל שלי ([email protected]). פרטים על המבצע הראשון (זה הרביעי) אפשר למצא כאן.
דיווח 38
היום, יום א', יצא לי אחה"צ להסתובב קצת בעזריאלי ושילבתי את זה עם ארוחה
קלה, יותר מאוחר קפצתי לדיזנגוף סנטר אבל לא ראיתי אפאחת מתאימה. חוצמזה אממ"ל.
מיכרז לפני בחירות?
לפני כמה שנים כתבתי איזה מאמר בו שירטטתי קווים למדינה אוטופית-דימיונית שהייתי מקים (בפוסט הקודם הזכרתי את עניין הניתוחים להקטנת (והגדלת) חזה שאני לא ממש מחבב, אבל זה לא ממש קשור לאותו מאמר מהעבר.. ).
אחד הדברים שהצעתי בזמנו הוא שהמנהיגים שאנחנו בוחרים לא יכנסו מיידית
לתפקידם. אלא מרגע שנבחרו הם יכנסו למסגרת לימודים, שתימשך נניח שנתיים,
בה ילמדו איך מתנהל התפקיד אליו הם אמורים להיכנס, מה יש במסגרת משרדם,
יבצעו סימולציות לתרחישים שונים, ויודרכו ע"י מי שכיהן בעבר בתפקיד אליו
הם אמורים להיכנס.
הרעיון הזה בא לשמר גם את זכות הציבור לבחור (דמוקרטיה) אבל גם לנסות
לגרום לכך שמי שנכנס לתפקיד, והכוונה היתה בעיקר (אבל בפירוש לא רק)
לתפקידים בכירים כמו רוה"מ, שר ביטחון, חוץ, חינוך וכו' יהיה מוכשר לו. הרעיון שכל אחד
(כמעט) ראשי להעמיד את עצמו כמועמד הוא דבר מקובל בהרבה דמוקרטיות.
הדרישות, אני משער, הן מינימליות ביותר והן בד"כ כוללות: אזרחות של
המדינה, גיל מסויים (בוגר) והעידר עבר פלילי. אלה באמת דרישות מינימום,
אבל האם זה מספיק?
מרופא שאחראי, לעניות דעתי, לפחות חיי אדם מאשר רוה"מ אחראי, אנחנו דורשים
כ-5 שנות לימוד(?) ועוד מספר שנים טובות של התמחות, בדומה יש הכשרה
והתמחות לעורכי-דין ורואי חשבון. הם גם נדרשים לעמוד במספר בחינות להוכיח
את יכולתם/ן ובקיאותם בחומר. משום מה, אלה שנמצאים/ות בראש הפירמידה לא
נדרשים/ות, למיטב הבנתי ההדיוטית בתחום, כמעט לשום בחינה אובייקטיבית או
הכשרה מינימלית רלוונטית כלשהי. הדרישות הן למעשה אמונו של הציבור, אמון
זה נבנה, בין היתר, על ידי הופעותיו של המנהיג/ה בתקשורת, ע"י יחסי ציבור
כאלה או אחרים ועל בסיס תפקידיו/ה בעבר.
לתפקידים מסויימים בגופים מסויימים (ציבוריים, אך למעשה לא רק) עושים
מיכרז, מגדירים דרישות רלוונטיות לתפקיד ואז מועמדים מגישים את מועמדותם
וועדה מסויימת בוחרת את מי שנראה לה מתאים. במדינה האוטופית-דימיונית שלי
הייתי שוקל להגדיר דרישות מינימום דווקא לא כ"כ מינימליות לכל מיני
תפקידים. למשל (זו רק דוגמא):
שר בריאות: יהיה רופא בעל הכשרה בניהול.
שר ביטחון: יהיה לפחות בדרגת אל"מ (מיל'), בעל לפחות תואר שני רלוונטי (לא תואר בבלשנות (מבלי לפגוע)).
שר חוץ: יהיה מי שלפחות מילא תפקיד כמו שגריר ובעל לפחות תואר שני במדע המדינה או יחסי חוץ.
שר אוצר: יהיה לפחות בעל תואר שני בכלכלה ומי שעמד בראש גוף כלכלי גדול.
ראש ממשלה: יהיה לפחות בעל תואר שני בתחום מדעי או מתחום מדע המדינה ומי שמילא תפקיד ניהולי בכיר מאד בעבר.
כאמור בנוסף כל הנ"ל יעברו הכשרה מקדימה של שנתיים שתכשיר אותם לתפקיד הספציפי מעבר להשכלתם. רק מי שיעבור בהצלחה את ההכשרה הזו יורשה להיכנס לתפקיד.
הבחירה הדמוקרטית תהיה בבחירת מועמדים שעמדו בתנאי המינימום שכאלה, התנאים
הנ"ל הם רק סקיצה, מעין "שליפה מהמותן", לא משהו שעומדת מאחוריו מחשבה
רבה, זוהי כאמור רק דוגמא. בכל מקרה, גם הגדרה כזו של תנאי מינימום לא
בהכרח תבטיח מועמדים ישרים, אבל כנראה שתבטיח מועמדים מוכשרים, על הציבור
יהיה להתרשם מי מבין אלה שעמדו בתנאי המינימום ראוי להנהיג אותו, כמובן
שיצטרכו ליצור תמריצים כלשהם, כדי למשוך יותר מועמדים מתאימים כדי שיציעו
את מועמדותם. באותו מאמר הצעתי גם הגבלת זמן על התפקיד, כלומר מי שמילא
תפקיד קדנציה אחת, לא יוכל בשום מקרה להיכנס שוב לתפקיד שר/רוה"מ בשנית,
יש לדעתי בכל אוכלוסיה מספיק גדולה, מספיק אנשים מתאימים. אני לא בהכרח
בטוח שהרעיון ישים כאן ועכשיו אצלנו, דיברתי בפירוש על מדינה
אוטופית-דימיונית. אני מציג אותו בתור רעיון ולא מעבר לזה.
מה דעתכם/ן?
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
| |
|  כינוי:
בן: 64 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
