|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
חוקים שיש לי ביקורת עליהם(1) + מחפש בחורה מלאה ונשית (לקשר רציני בלבד)
חוקים שיש לי ביקורת עליהם(1)
במסגרת פינה חדשה... אני רוצה לבקר הפעם את התקנות החדשות בעניין
האופניים. יש שם דברים נכונים, כמו הגדרת גיל מינימום לרכיבה על אופניים
חשמליים, אבל אני רוצה להתייחס לאיסור, שבעצם כמדומני גם היה קודם, על
רכיבה של אופניים (מכל סוג) על המדרכה. את מה שאני כותב כאן, אני כותב
ב"כובע משולש", כלומר אני גם הולך רגל על המדרכות (ולא מעט), אני גם רוכב
אופניים רגילים (כנ"ל) ואני גם נוהג במכונית (כנ"ל).
תופעת האופניים החשמליים היא בעיתית כי הרבה פעמים הרוכבים רוכבים בהם
די מהר על המדרכה ויכולת התגובה-עצירה שלהם לכן מוגבלת. ייתכן שהיה צריך
להגביל עוד את מהירותם באמצעים שמותקנים על האופניים (למשל רק עד 15 קמ"ש
או אחרת), אבל נשאלת כאן שאלה עקרונית:
מה יותר מסוכן: שהולך רגל יפגע מרוכב אופניים או שרוכב אופניים יפגע
מרכב? אני מודה שאינני מומחה לנושא ואין לפני את הנתונים המתאימים, אבל לי
נראה שהנזק לחיי אדם עלול להיות גדול יותר לרוכבי האופניים על הכביש מאשר
להולכי הרגל על המדרכה.
אין כאן אפשרות אידאלית. באופן אידאלי, צריך שיהיו מספיק שבילי אופניים
שמופרדים גם מהכביש וגם מהמדרכה, אבל נכון לעכשיו צריך לבחור באפשרות הפחות גרועה. שמעתי
בימים האחרונים על שני הרוגים רוכבי אופניים שנהרגו מכלי רכב בכביש (עריכה: עכשיו קראתי על מקרה שלישי. מאוד עצוב). אולי צריך,
מי שצריך, לבדוק את העניין שוב?
מחפש בחורה מלאה ונשית (לקשר רציני)
כדי לתת כיוון כללי של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי,
ציירתי את הציור הבא. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית
(אז... אני חוזר על זה שוב) ושזה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם
שלי ואין מודל אחד ויחיד). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני
מחפש בבת-זוג כתבתי כאן (בגלישה מסלולר נא לבחור דווקא בגירסה לא סלולרית). עלי כתבתי כאן (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
| |
מתי נשוב להיות עם ישראל?
הכותרת לא בהכרח מסבירה את תוכן המאמר/פוסט הזה. מיד אסביר, אבל לפני זה
אסייג ואומר שאולי מישהו אחר, בקיא ממני בנושאים הנידונים ואולי אף שומר
מצוות יותר ממני (אני מגדיר עצמי: "חילוני מאמין"), היה צריך לכתוב
את הפוסט במקומי. למרות שאינני בקיא בכל פרטי הנושא הרחב הזה, הרשתי
לעצמי לדון בו. כשרוצים להוכיח תיאוריה מדעית, צריך, בד"כ,להוכיח שהיא
נכונה בכל תחום המקרים שהיא דנה
בו. לעומת זאת כדי להפריכה, מספיקה רק דוגמא אחת סותרת. אינני מתכוון
בהכרח להפריך, אולם אני מתכוון להראות ולדון באי-אלו נקודות שלדעתי מראות
על חוסר שלמות ובעיתיות מסויימת ומכאן הצורך לשפר את הקיים.
יהודים או עם ישראל?
בחרתי בכותרת "מתי נשוב להיות עם ישראל?" אולי בגלל שהיא קצת מסמלת את
מהות חלק מהדיון כאן. עד כמה שאני יודע, בתורה אמנם מוזכר שבט יהודה, אבל
העם שה' הוא אלוהיו נקרא עם ישראל. המושג יהדות
בא בעקבות שבט יהודה שאנחנו לכאורה צאצאיו. כששמים דגש על התורה, יותר
סביר שנקרא לעצמנו ישראלים או עם ישראל ולא (או פחות) יהודים, פשוט כי זה
השם שמופיע בתורה. היהדות אצלי מתחברת יותר לדברים שבאו אחרי כתיבת התנ"ך,
קרי ההלכה. כפי שאסביר אני בעד גישה שנישאר קרובים יותר למקור או יותר
מדויק שנפרש את המקור ולא נפרש פרשנות של פרשנות של פרשנות וכו' של המקור.
אני מבין ומכיר בצורך שיש בהתאמה לימינו ובפרשנות לתורה, אבל ראוי לטעמי,
שהפרוש הזה יעשה ע"ס הידע המדעי ואחר שיש בידינו היום ולא רק, או פחות,
ע"ס ידע אנושי (להבדיל מידע אלוהי) של לפני מאות או אלפי שנים.
בואו נתחיל בשאלת האמונה: את/ה מאמין בה'?
זו שאלה די אישית, לאנשים שונים אמונות שונות. אני מאמין בה'. כפי שכבר כתבתי בזמנו,
לפני שדנים בשאלת האמונה, אפשר לדון בשאלת קיום ומהות האלוהות. אני חושב שחלק מהבעיה
של אלו שלא מאמינים בה' היא הגדרת מהות האלוהות. מן הסתם, אין אני
יכול או מתכוון לתת תשובה חיובית למהות האלוהות, אולי מלבד לציין כמה השערות די 'פרועות' של אחרים (מבלי בהכרח לתמוך בהן), אבל כפי שכתבתי
בזמנו אפשר בהגדרה על דרך השלילה, להראות שה' הוא לא כל-יכול ("כל-יכול"
ללא גבולות). יש המעלים השערות שיש בהן לא מעט סימוכין בכתוב בתורה, כי
האלוהים הם יצורים מהחלל החיצון. הראלים
הם כמדומני המפורסמים בהסבר הזה, אם כי מבחינות אחרות, למשל מה שקראתי על
היחס לכאורה של התנועה הזו למין חופשי (שסותר לטעמי את רוח התורה) וחלק
מהסברים אחרים שקראתי/ראיתי באינטרנט, לא מתיישבים לי עם ההגיון וגישות מדעיות של
ימינו. אבל שוב, הרעיון של יצורים מהחלל החיצון כשלעצמו בגיבוי המקורות בתורה
שמתיישבים עם הרעיון הזה (והם לא מעטים למשל "בצלמו ובדמותו", "בני
האלוהים" ועוד רבים) הוא רעיון מעניין ויפה. אני כאמור לא מתיימר לקבוע
מהי מהות האלוהות. בעשרת הדברות דווקא מודגשת העובדה שה' צריך לכאורה
להיות אבסטרקטי עבורנו (למשל "לא תעשה לך פסל" וגו').
לא החילונים צודקים ולא החרדים צודקים, האמת אולי באמצע (לעניות דעתי)
בתור חילוני (מאמין) אני רואה את הכשלים והפגמים של החברה החילונית והם לא
מועטים לדעתי, אם זו המתירנות המינית, אם זו התפוררות מוסד המשפחה ואחוזי
הגירושין השערוריתיים (לדעתי) שגורמים נזק חברתי לטווח הארוך כפי שניסיתי
להסביר בזמנו למשל כאן.
גם
הקפיטליזם חסר המעצורים (שאופייני יותר לחברות חילוניות(?)) לא בהכרח מוביל את האנושות למקום טוב יותר (ע"ע
זיהום סביבה, כילוי מקורות אנרגיה, פיצוץ אוכלוסין (או ההיפך ריבוי מועט
מידי (ע"ע אירופה)), פערים בלתי סבירים ולא מצודקים ועוד). מנגד הסתגרות
החרדים, אי השרות של חלקם בצבא מטעמים שלא מגובים לטעמי בתורה (להיפך,
בתורה חלק מהמנהיגים היו מצביאים גדולים) ועוד דברים לא תורמים לעם ישראל
ואחדותו. לפני זמן מה שמעתי ברדיו מאזין חרדי שעלה לשידור בתוכנית חילונית וסיפר
שהוא רוצה לשרת בצבא, אבל אם הוא יתגייס זה עלול לפגוע בסיכויו למצא לו
שידוך(!?), כי לכאורה ככה נהוג בקהילתו כלפי מי שהולך לשרת בצבא. אינני יודע אם כך הם
הדברים או לא, אבל אם חלילה כן, זה מראה את חומרת המצב. הצבא הוא צורך
קיומי, הוא לא מותרות. מנגד אני בהחלט חושב שיש דברים טובים לשני
הציבורים/עולמות הללו, החינוך הדתי/חרדי לשמרנות וצניעות הוא דבר טוב
בעיקרו (גם אם לי אישית יש הסתייגויות חלקיות ממנו פה ושם, למשל בנושא
הלבוש ועוד). החברה החילונית בוודאי מקדמת אותנו בתחום המדעי, היצרני,
הצבאי ובמידה מסויימת גם בתרבותי. אני הייתי לוקח את חלק מהשמרנות החרדית
(ולא במובן של הלבוש השחור של אירופה ועוד) ואת העשייה החילונית ויוצר מהם
משהו טוב יותר משני העולמות השונים הללו. יש מי שיכול לטעון שהציונות
הדתית היא אותו שילוב. אני חושב שהציונות הדתית טועה בגדול ברגע שהיא
מעמידה את ערך ארץ ישראל (השלמה) כדבר מרכזי, כמו בהתנחלויות ועוד. אינני
נגד ארץ ישראל או התיישבות, אני חושב אבל שיש נושאים חשובים יותר כמו מוסר
שבאים הרבה-הרבה לפני נושאים התיישבותיים וכו'. לא ברור לי גם, האם בכל
המקרים, ההתיישבות היא מטעמים באמת אידאולוגיים או מטעמים אחרים. אמנם ה'
נתן לנו את א"י, "ארץ זבת חלב ודבש", אבל איננו מעמידים למשל את החלב
והדבש לראש סדר העדיפויות שלנו ואיננו מתעסקים בהם מעבר למה שצריך.
קראות, רבנות ועוד, צימצום ועיקר
הויכוח בין השענות על המקרא בכלל והתורה בפרט ובין השענות על מה שמכונה "התורה שבעל פה" הוא ויכוח ידוע, ראו למשל דיון קצר בנושא בויקיפדיה. בואו ניקח למשל את מושג תרי"ג המצוות.
מי, שכמוני, קורא את חלק מהמצוות הללו ואת ההסברים להן מול מה שכתוב בתורה,
עלול ובצדק לטעמי, להביע תמיהה ולמצא, לכאורה, חוסר הגיון בהסברים. דמויות
חשובות כמו הרמב"ם
כבודם במקומם מונח, אין ספק שהוא היה איש חכם בכלל ובפרט בדורו, אבל אי
אפשר, לעניות דעתי, להשוות חוכמת אדם, חכם ככל שיהיה מול צווי האלוהים,
אלו שני דברים שונים. דווקא למי שמאמין בה' חשוב מאד לשים קו הפרדה ברור
בין השניים ואמנם כמדומני המושגים "דאורייתא" (מהתורה) ו"דרבנן" (של חז"ל)
מנסים לעשות איזו הפרדה כזו, אבל לטעמי היא לא מספקת. בואו ניקח דבר
לכאורה חשוב ביהדות, נושא הבשר בחלב.
כידוע נהוג בימינו, גם בצבא, להפריד כלי אוכל לבשר ולחלב, אפילו להתקין
שני כיורים שונים, להפריד בין זמן אכילת דבר בשר (בין של עוף ובקר) ובין
דבר חלב. כל זאת בהתבסס על האיסור "לא תבשל גדי בחלב אימו". ראשית ייתכן
בכלל ש"חלב" הוא שומן מבשר האם ולא החלב הנוזל הלבן שאנחנו בד"כ מתכוונים לו.
שנית האיסור הוא די ממוקד, גדי בחלב אימו, אין איסור לגדי בחלב שלא של
אימו, אין איסור לבישול של בשר חיה אחרת (עוף למשל) בחלב. כמובן שאפשר למצא הסברים למה ההפרדה
המכלילה (למשל מפני אי הידיעה מה מקור הבשר (בשר טחון למשל)
וכנ"ל לגבי מקור החלב (בהנחה בכלל שמדובר בנוזל הלבן ולא בשומן)), אבל זה
לא מה שמצווה בתורה. נוכל תיאורטית (ובדרך המליצה) למשל להחמיר עוד ולטעון
שאין לאכול בשר בכלל, בגלל החשש של אותו עירוב (זה, אגב, גם בריא להמעיט
באכילת בשר (אדום) בכל מקרה), כמובן שאין איסור כמו זה האחרון, זו רק המחשה
לבעיתיות בשיטת הפירוש המכלילה והלא מצמצמת. לדעתי מדובר ראשית בצווי
מוסרי, קרי לא לגזול מהטבע יותר מידי, לא לפגוע בהמשך קיום בע"ח וכד'.
הפרדת הכלים למשל לא תורמת מאומה לפן המוסרי של הצווי הזה (אם אמנם זה
טעמו). יש כאלה שיאמרו שאין אנו אמורים להבין את הטעם. אני חולק על כך,
ברגע שאנחנו מבינים את הטעם, אנחנו נעשים מוסריים יותר וכך גם כשאין צווי
מפורש לעשות או לעשות משהו אנחנו יכולים להפעיל שיקול דעת ולהגיע, לפי
עקרונות מוסר מנחים, להחלטה מוסרית.
בגישה המתרחקת מדברי התורה והניבנית על פירושים של פירושים וכו' יש בעיה
נוספת, נוספים כללים חדשים. עצם הוספת הכללים הוא לא דבר רע. חלקם כללים
טובים וראויים, למשל חרם דרבנו גרשום
שאוסר פיליגמיה ועוד. השאלה האם הם צריכים להימצא תחת ה"מיטריה" של הדת?
ייתכן שבהיותו של עם ישראל בגלות היה בכך הגיון רב, לא היתה ממלכה ישראלית (כפי
שיש היום) ולכן היו כללים נוספים על אלה שמצווים בתורה ובכל זאת דווקא
בתורה רואים את הצימצום, למשל בעשרת הדיברות (אין מאה דיברות, בוודאי לא
613), למשל בפסוק "לא תוספו על הדבר אשר אני מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו".
ככל שמוסיפים כללים כך מרחיקים, לעניות דעתי, מהיהדות (או מעם
ישראליות...). עדיף לטעמי להתמקד בגרעין המוסרי המצווה בתורה. מנהג כמו מנהג הכיפה
(לפי מה שקראתי בויקיפדיה, אין צווי לכיפה בתורה ואפילו לפי ההלכה יש
חילוקי דעות לגבי המנהג הזה) הפך לכאורה לדבר חשוב למי שמסתכל מהצד. זה
דבר טכסי ולא מהותי לטעמי. מי שקורא את מבזקי החדשות בימים האחרונים ודאי
יכול לקרא על כל מיני אירועים לא טובים (בלשון המעטה) בהם מעורבים לכאורה
אנשים שכיפה לראשם. היותה של כיפה על ראש אדם לא הופכת אותו בהכרח ליותר
מוסרי או ישר מאשר אדם שלא חובש כיפה, אולי אפילו כך בעניין קיום המצוות
(כאשר דנים בפירוש פשוט וצר שלהן). ההתעסקות למשל בשאלה כמו האם יש לפתוח
בקבוק בשבת או המושג (התמוהה בעיני) של "מעלית שבת" או "שעון שבת" מראים
(אני חושב שברור למה אני חושב שזה תמוהה, מי שצריך הסבר שיפנה אלי במייל)
את הפרדוקסים שבגישה המרחיבה.
שבת - דווקא היה נחמד אם לא היו נוסעים בשבת
אני כאמור חילוני ופה ושם אני נוסע בשבת, אבל אני לא מרבה לעשות זאת. אם
המדינה היתה מחליטה שאסור לנסוע בשבת (למעט הצבא, שירותי חירום וכד' ולמעט
במצבי חירום (מלחמה למשל)) אני מניח שבהתחלה זה לא היה לי נוח, אבל אולי
זה היה גורם לי להיערך לקראת השבת טוב יותר והייתי בהחלט מתרגל לזה. בואו
נעזוב לרגע קט את הפן הדתי בסוגיה, נסו להיזכר ביום הכיפורים כשאין כמעט
כלי רכב בכבישים. חישבו על אי-זיהום האוויר באותו יום, על הפחתה במספר
התאונות, אי-ביזבוז הדלק (שמקורותיו הולכים ומדלדלים גם כך), בוודאי כשכל זה
משתלב עם קדושת השבת.
תשעה באב
התכוונתי לכתוב את הפוסט הזה ללא קשר לתשעה באב, אבל יצא במקרה שהוא נכתב
מעט לפניו. היום הזה הוא תזכורת שאנחנו כולנו צריכים
לבדוק היטב את מעשינו כעם ולא רק כפרטים (כפי שעושים ביום כיפור). מי
שמאמין בה' ובתורה והוא אדם הגיוני, לא יכול להתעלם מהפסוקים המאד ברורים בויקרא פרק כ"ו:
"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו... ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד...
ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה...ונתתי פני בכם ונגפתם לפני
איביכם ורדו בכם שנאיכם...". הלוגיקה ברורה, כך גם הלקח שאנחנו צריכים ללמוד ממאורעות קשים בהיסטוריה היהודית (סליחה... העם ישראלית..)
| |
"תרבות הכסף" - "עגל הזהב" המודרני?
מהו כסף?
זה בעצם רעיון די יפה לכמת (מלשון כמות) ערך של מוצר או שירות וכד'. המדען
הדגול אלברט איינשטיין הביע בזמנו בנוסחא המפורסמת שלו
(E=mc2) את הקשר בין האנרגיה למסה וקבע שהם ברי המרה. אנרגיה אפשר להמיר
למסה ומסה ניתנת להמרה לאנרגיה (ע"ע פצצה גרעינית). עם קצת דימיון לנ"ל,
הכסף מוצא את היחס בין מוצרים ושרותים שונים, מעמיד אותם על אותו קו
התייחסות ומשקלל אותם, כך אפשר להמיר עבודה שדורשת איזו מידה של אנרגיה
ו/או מומחיות - דרך הכסף - לבעלות על חפץ מסויים וכד'. השיטה הזו מאפשרת
לאנשים לעסוק בפעילויות הדורשות התמחות (למשל בגלל שיש מישהו/הם אחר/ים
שמגדל/ים עבורם מזון) וכך חברה יכולה ליצור דברים גדולים ומורכבים יותר
ממה שחברה בה אין אירגון וכסף. במקום סחר חליפין (המבוסס על החלפת סחורות
שונות ולא כסף) מורכב ולא מדוייק (כמה שווה כיכר הלחם הזו? האם 200 גרם
סולת? או שמא אחד חלקי אלף עז?) יש את הכסף. עד כאן הכל טוב ויפה, כסף
במובן הזה הוא אמצעי שיכול לייעל את הסחר ולפשט אותו.
הכסף בתנ"ך
בהשקפת עולמי האישית כשאני דן במה שמצווה מה', מה שקובע בעיני הוא רק, או בעיקר, התנ"ך (כתבתי על זה משהו כאן). לא ערכתי חיפוש מעמיק, אולם במקרה מצאתי משהו שמצא חן-בעיני בתורה: בספר דברים פרק י"ז, פסוקים ט"ו-י"ז כתוב:
"שׂוֹם תָּשִׂים
עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ
תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר
לֹא אָחִיךָ הוּא. רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים
וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה
אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה
לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד"
כלומר ה' יבחר מי ימלוך על עם ישראל ובין היתר יהיה זה מישהו שאין לו הרבה כסף וזהב (וכן סוסים, כלומר מישהו שאין לו רכוש רב). זו נקודה מעניינת.
צריך כסף
כמו הרבה בדברים בעולמנו, יש בהם מידה מתאימה. בתחום הרפואה, למשל, יש
טווחים נורמליים להמצאות חומרים מסויימים בגופנו. לדוגמא, רובנו ודאי
שמענו על הכולסטרול,
מין חומר שומני המצוי בתאי גופנו ובכלל זה בדם. יותר מידי ממנו הוא מצב לא
טוב, אבל גם מחסור ממנו כנראה לא רצוי, הגוף צריך אותו. בדומה לכך,
לטענתי, הכסף: פחות מידי ממנו, מקובל על רוב האנשים, הוא מצב לא רצוי, אבל
גם יותר מידי ממנו, לדעתי, אולי בניגוד לדעה הרווחת, הוא גם מצב לא רצוי.
אמצעי או מטרה
נראה לי שבתרבות הקפיטליסטית שלנו, לא פעם, לא מעט אנשים מאבדים את ההבחנה
החשובה הזו שבין אמצעי למטרה. יש מי שהפכו את הרדיפה אחרי הכסף ולהשגתו
כמעט לחזות הכל, עד כדי כך שהכסף הופך אצל אותם אנשים דבר שכמעט "סוגדים"
לו. לא למדתי כלכלה (למעט איזה קורס וחצי) באוניברסיטה, אולי כי תמיד בתוך תוכי,
לא נמשכתי לתחום הזה, אבל לא מזמן שמעתי הרצאה של מישהו העוסק בתחום כלכלי
והוא דיבר על עסקים. בתחילת ההרצאה הוא הדגיש (עם הרבה רגש) שמטרתו של
עסק, לפי הבנתו, היא רק אחת: להרוויח וכמה שיותר - "למקסם רווחים" כלשונו.
זה שמטרתו של עסק להרוויח, אני מניח שזה ברור, אם הוא יפסיד הוא בדרך כלל
לא יוכל להתקיים מעבר לפרק זמן קצר. מה שלי קצת מפריע הוא הצורך הזה
"למקסם רווחים". שוב, זה כשלעצמו זה לא פסול, מה שעלול להיות פסול בעיני
הוא שהרווח עלול להפוך לחזות הכל, כשלא מביאים בחשבון שיקולים אחרים,
לעיתים חשובים לאין שיעור לאנושות, למשל ההשפעות ארוכות הטווח שיש
ל"מיקסום הרווחים" הזה על בני האדם, כאלה שבתוך עסק שכזה וכאלה שמחוצה לו
ואפילו על הקיום האנושי העתידי בכלל. דוגמאות לא חסר.למה לא לדון בלמקסם
(שוב מלשון מקסימום) את האושר של האנשים, את רווחתם, שביעות רצונם,
בריאותם, איכות חייהם וכד'? אולי יש באלה משהו קצת אמורפי או לא מדיד אבל
בכל זאת הם ראויים בעיני לא פחות מרק רווח כספי. מעל לכל אלה עומד המוסר,
שמהווה לטענתי תנאי הכרחי לקיום כל השאר.
כסף או משפחה?
מה יוצרת לנו תרבות כסף? בוודאי הרבה דברים טובים: טכנולוגיות חדשות
שמאפשרות לנו לנוע יותר בקלות ממקום למקום, יותר אמצעי בידור, רפואה
מתקדמת ועוד ועוד. לדברים הטובים האלה יש גם מחיר. התעשיה המפותחת מזהמת
את הסביבה, את האוויר ואת האטמוספירה, אבל מעבר לאלה, הפרטים שמרכיבים את
החברה משלמים מחיר על חיי הקידמה האלה. בספר "ימיה האחרונים של אירופה"
(שכבר הזכרתי כאן בבלוג לא פעם) מוזכרת הבעיה הדמוגרפית באירופה,
לאוכלוסיה המקומית שם, יש ריבוי נמוך, נמוך מזה שצריך כדי לשמור על הקיים.
פחות ופחות זוגות נישאים ומוסד המשפחה המקובל (אב+אם+ילדים/ות) הולך ונהיה
פחות נפוץ. אינני סוציולוג, אך ממה שאני מבין זה נובע בין היתר, מאורח
החיים המודרני, מסדר עדיפויות המעמיד את הקריירה (של שני בני הזוג) לפני
ערכי המשפחה המסורתיים, שהיו נהוגים זמן רב, עד לפני כמה עשרות (או
מעט יותר) שנים. זה לא רק באירופה, לדעתי זה אופייני לתרבויות מפותחות
נוספות. שוב, כמצויין לעיל איזון היא מילת המפתח, ריבוי מועט או ריבוי
מוגזם, שניהם עלולים להיות בעייתיים לאורך זמן.
הכסף המודרני ומשחקי סכום אפס
אם בעבר הרחוק הכסף שימש פשוט לצורך קניה ומכירה של מוצרים ושירותים, היום
יש תחומים שלמים שלא ממש מייצרים משהו (למעט כסף) ושמרוויחים ממנו, למשל
השקעה בבורסה או בבנק או בדרכים דומות, נכון שבעקיפין הכסף הזה יכול לשמש
למינוף התעשיה וכד' אבל השאלה האם תמיד זה אכן כך? מישהו סיפר למשל על שוק
המט"ח, גם כאן, לא מידע אישי, שמעתי על כך שיש מי שעושה מכך כסף. מישהו
אחר סיפר לי שזהו בעצם משחק סכום אפס, כלומר הרווח של אחד הוא ההפסד של
השני, זה הזכיר לי משחק קלפים (מעבר לסוליטר ודומיו במחשב, כבר הרבה
זמן לא נגעתי בקלפים)... תחומים וענפי פעילות, תורות ותיאוריות שלמים צמחו
סביב נושא הכסף והשקעתו. מזכיר לכם משהו לגבי האמור שתי פיסקאות אחורה:
אמצעי או מטרה?
אוטומציה ועבודה
הקידמה הביאה לאוטומציה של תהליכי יצור שפעם דרשו יותר כוח עבודה אנושי.
כך אולי נוצרו פחות ופחות מקומות עבודה, מנגד האוכלוסיה בגלל אספקת מזון
טובה, דווקא גדלה (בניגוד לאמור לעיל על צימצום הילודה, מדובר על עבר יותר
רחוק). עדיין אנשים רוצים וצריכים להרוויח משהו בעולם שבו כדי לאכול
ולהתקיים, אתה נדרש בדרך כלל (יש קצת יוצאים מהכלל) לכסף. ייתכן שאם היתה
ראייה של החברה (מבחינת נקודת המבט של שלטון למשל) לא רק (או בעיקר)
במושגים כלכליים, אלא במושגים אנושיים, כי אז היתה דאגה לתעסוקה לאנשים,
תעסוקה לא רק לצורך הכלכלה, אלא תעסוקה שתעסיק את האנשים (ע"ע רווחת
הציבור) ובמקביל תתרום לחברה.
הכסף ככח בעולם דמוקרטי
בשיטה הקפיטליסטית הנוהגת בימינו וכנראה שגם בעבר, נוצרו מעמדות של עשירים
ועניים. בעבר, בעידן טרום המהפכה הצרפתית, אצולות שלטו במדינות העולם, זה
כבר אמור להיות מאחורינו. כיום נהוג ברוב העולם המפותח שלטון דמוקרטי.
אנשים אמורים להיות שווים בפני החוק. השיוויון הזה מודגם בכוח ההצבעה של
כל אחד ואחת - לכל אחד יש קול אחד, לא יותר ולא פחות. עדיין ברגע שאדם
צובר הרבה מאד ממון הוא צובר בעקיפין גם הרבה כוח. הוא לא בהכרח מנצל אותו
ונכון שהחוק אמור להיות שווה בפני כולם ואולי הוא גם פורמלית כזה, אבל אם
ניקח דוגמא פשוטה של פשע: אדם פשוט שפשע סביר להניח שייאלץ להסתפק בהגנה
משפטית פחות טובה מזו של מי שהפרוטה מצוייה בכיסו - כבר נוצר חוסר שיוויון
וזו רק דוגמא אחת מתוך רבות. כלומר יש כאן מעיין סתירה בין השיוויון
שהדמוקרטיה אמורה ליצור לבין הכוח הפוטנציאלי הלא-שיוויוני שנוצר בעקבות
חלוקת הכסף. מצד שני אפשר לטעון שמי שהתעשר עשה זאת בגלל שלא מעט אנשים
אחרים היו מוכנים לשלם לו על משהו, כלומר "הבחירה" שיהיה לו הרבה כסף
נעשתה באופן, כאילו, דמוקרטי.
הגולם שקם על יוצרו?
מעבר לתרומה החשובה של הכסף להתפתחות ומעבר לחוסר השיווין והסכנה הקיימת
בהפיכת הכסף ל"חזות הכל", יש גם מצבים בהם בגלל החשיבות המכרעת שניתנת
לכסף, כלכלה עלולה להתמוטט ולגרום לבעיות קשות, כמודגם במשבר העולמי של 1929
אינני כלכלן או מי שמבין בכלכלה, אולם נראה לי שהבעיה האמיתית היא בשיטה
הכלכלית, לא חוסר מזון, לא חוסר כוח עבודה, גם לא צריכה להיות חסרה עבודה,
זו, לעניות הבנתי, השיטה עצמה. אפילו בימינו יש מומחים (לשם שינוי ממני ההדיוט) שצופים בעיות.
מודל אלטנטיבי?
לא פעם כשיצא לי לדבר על קפיטליזם, בן-שיחי מעלה כטיעון נגדי את כשלון
הקומוניזם - "תראה למשל את קובה" הוא עשוי להגיד. אכן מהמעט שאני מבין
בנושא, הקומוניזם נכשל כנראה מכל מיני סיבות. מנגד זה לא אומר שהשיטה
הקפיטליסטית היא השיטה הטובה ביותר. ראשית כמובן רצוי להגדיר מהו דבר
"טוב"? האם טוב הוא דבר ששורד כמה שיותר? האם טוב פרושו לתת חיים טובים
יותר לרוב יחסי, אבל לא לכלל? האם פרושו רווחתם/אושרם של האנשים? וכד'.
כדי לא לסטות מידי מנושא הדיון, אתמקד בכסף: פערים יש, היו וכנראה יהיו,
אם מסיבות אובייקטיביות, יש אנשים מוכשרים ו/או חרוצים מאחרים ואם מסיבות
אחרות. אם נכיר בכך שצריך לאפשר פערים (לעיתים כתמריץ למי שרוצה לשפר את
מעמדו) מחד ולהגביל אותם מאידך - נוכל לחשוב על מודל בו גם הרכוש וגם
ההכנסה של אדם תחומים בין איזשהו מינימום לאיזשהו מקסימום. בנוסף נדרוש
שהיחס בין המקסימום למינימום יהיה איזה קבוע (למשל עשר). כך נוכל להעלות
את שכר/רכוש המקסימום, רק כשנוכל להעלות את שכר/רכוש המינימום בהתאמה כך
שישמר היחס. זהו מודל אוטופי משהו. קשה למדי לגרום לשינויים במערכות
הקיימות. מצד שני זה לא מפריע לי להרהר בנושא... בנוסף ייתכנו, יש להניח,
רעיונות אלטרנטיביים נוספים לשיטה הקיימת.
אפילוג
אני אסיים את הפוסט/מאמר הזה באמירה שמיוחסת לדוד בן-גוריון (ושאני אוהב לצטט) ראש הממשלה הראשון והמנהיג הדגול של מדינת ישראל: "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים".
אמנם הוא דיבר על מדינת ישראל ולא על שאר העולם, אולם אני מרשה לעצמי
להניח שדברים אלו בכלל ובפרט נושא העושר(/כסף) נכונים באופן גלובלי.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
