טוב...מזמן לא עדכנתי.
הנה התחיל לו חודש חדש, אוקטובר...ואני כבר מרגישה את החורף מגיע לאט לאט. זה כזה מבאס, אני שונאת חורף!! אף פעם בחיים שלי לא אהבתי חורף ואף פעם לא אוהב. שונאת לחזור לנזלת, לחבר הכי טוב שלי שמלווה אותי כל חורף - הוד מלכותו הנייר טואלט, לטריליון שכבות שמרגישות כמו שק גדול שתלוי עלי, ללהיות סחוטה ורטובה מכף רגל ועד ראש, למחלות, לחיסונים, לחום [של הגוף], למדי-חום, לקור המצמרר, לקור שחודר לי בתוך כל העצמות אחרי שאני יוצאת ממקלחת חמה, וכמובן-לגשם.
כמה שאני לא אוהבת גשם.
מה כיף גאד דאמט בלדרוך בתוך שלוליות של בוץ ומים ולהתלכלך?! וכמובן שכל פעם המטריה חייבת להישבר. נראה לי לא היה לי חורף אחד שלא נשברה לי מטריה אחת לפחות.
שלושת הדברים היחידים הטובים בחורף שאני מוצאת הם להתכרבל ביחד עם מישהו [אפילו עם החתול], לשתות שוקו חם מתחת לשמיכה עם מישהו ולהתנשק בגשם. And that's it.
בקיצור, חורף זו עונה לא רצויה אצלי. כל שנה, כשנעשה כבר קר בחוץ וכולם מתחילים ללכת עם חולצות ארוכות, משום מה נהיה לי מין עצב פנימי מוזר כזה. עצב שנגמר הקיץ, נגמרה השמש, הים, הבריכה, הכיף. עכשיו אני עומדת בפני התחלה חדשה, ששוב, כמו בכל שנה, אני מקווה שאני אשרוד אותה בצורה הטובה ביותר.
ההורים שלי נסעו לטורקיה ל6 ימים ואני ואחותי לבד בבית. פעם ראשונה שהם משאירים אותי ככה לבד. ועוד עם אחותי, שגם בה צריך לטפל. מצד אחד זה כיף רצח שיש לי בית שלם לבד ואין מטלות ואין הורים ובלה בלה, ומצד שני זו אחריות ענקית להשקות את הצמחים, לתת לתוכים אוכל, לתת לריז'יק החתול אוכל, לסגור את הדלת, לא לפתוח לזרים, לדאוג שהכל יהיה מסודר ונקי, ובעיקר לדאוג שאני ואחותי לא נגווע ברעב. ולהכניס את התוכים הבייתה בערב כדי שחתולים שבאים אלינו למרפסת לא יאכלו אותם. ולהעיף את החתולים מהמרפסת.
בקיצור, זה לא כזה חופש כמו שיש לכולכם. אני רק מקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר :)
אה, וקצת באיחור אבל:
מזל טוב לאריה וליטל על היותכם שנה ביחד!
שיהיו עוד המון שנים כאלו! הללויה!!!
שלכם, אינקה העצובה :(
ראיתם? אפילו פו הדב לא אוהב חורף.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Simply Inna
