
פרק 14:
אצל אלכס:
אלכס יצאה מהבית והתקדמה לכיוון ביתו של קמרון, היא החליטה לקצר את הדרך ולעבור דרך הפארק.
אלכס הייתה מאוד עצובה אבל הייתה מאוד דבוקה במה שרצתה לעשות.
"אלכס! אלכס!!!" נשמע קולו של רון.
אלכס הסתובבה וראתה את רון רץ לעברה.
"רון?! מה אתה עושה פה?"
"זה... בדיוק מה.... שבאתי..... לשאול אותך." אמר רון בזמן שהוא מתנשף.
"אממ אני הולכת לקמרון."
"כל כך מוקדם בבוקר?"
"אממ כן..."
"אלכס קרה משהו? כי את ניראת מאוד עצובה."
"לא, לא קרה כלום. זה סתם, עזוב."
היא התיישבה בספסל בפארק ורון בא לשבת לידה.
"את יכולה לספר לי, תסמכי עלי." אמר רון ואחז בידה של אלכס.
"עזוב זה סתם שטויות." אלכס סובבה את מבטה לכיוון השני ופתאום דמעות מילאו את עיניה.
רון סיבב את ראשה אליו וליטף לה את הפנים.
"תקשיבי אלכס אני לא חושב שצריך לבכות בגלל שטויות."
"רון אני לא יודעת מה לעשות. ואם אני אספר לך מה קרה לי אתה בטח לא תאמין לי."
"למה שלא אאמין לך? מה כבר קרה?"
"אתמול הלכתי למועדון להיפגש עם חברה שלי שמזמן לא ראיתי, היא אמרה לי שתהיה שם עם החבר שלה." אלכס לא יכלה להגיד את זה, זה לא מצאה חן בעיניה שלביל יש חברה, הרי היא כל כך אוהבת אותו ומעריצה אותו.
"בקיצור, חבר שלה זה ביל קאוליץ."
"ביל קאוליץ???!!!" רון התפלא והתחיל לצחוק.
"את צוחקת עליי? ביל קאוליץ? הסולן של טוקיו הוטל?!"
"אני אמרתי לך שלא תאמין לי, בקיצור עשיתי ת'פדיחה של החיים שלי!"
"מה כבר עשית? התעלפת?"
"כן!!!!!!!!!!!!!!!!"
"מה? למה? איך?"
"התעלפתי כי ראיתי אותו וכי הוא חבר של חברה שלי!"
"ומה קרה אחר כך?"
"אני נפלתי לידיים של ביל ואז הייתי בבית חולים."
"אבל למה את בוכה בגלל זה?"
"אני בוכה כי אני מבולבלת. הייתי כל הלילה עם ביל בבית חולים. כל הלילה צחקנו ודיברנו ואני מרגישה שאני מתחילה לפתח רגשות כלפיו."
"נו זה ברור כי את מעריצה אותו."
"לא, לא הרגשות האלה. משהו יותר מהערצה."
"את רוצה להגיד לי שאת מתאהבת בו בזמן שיש לך בכלל חבר?"
"כן... ובגלל זה אני הולכת לקמרון."
"מה את הולכת להגיד לו?"
"כנראה שהגיע הזמן להיפרד."
"אבל את כמעט ולא מכירה את ביל איך את יכולה לעזוב את קמרון, שאת מכירה מזמן ואוהב אותך כ"כ, בשביל אחד שאת בקושי מכירה?!"
"אז מה אתה מציע?"
"אני מציע לך שתחכי עם זה קצת. אם את רוצה לבדוק את רגשותייך כלפיי שניהם אז תנסי להכיר את ביל יותר לעומק, ואז תראי אם הוא שווה בכלל משהו."
"נראה לי אתה צודק. אני פשוט מיהרתי עם זה יותר מדי."
אלכס קמה וניגבה את הדמעות.
"טוב אז כנראה אני אזוז הביתה." אמרה אלכס וחיבקה את רון.
"תודה לך." היא לחשה לו.
"אין בעד מה." אמר רון ונתן לה נשיקה על הלחי.
אלכס הסתובבה בחזרה לביתה, ורון התקשר לכריסטי.
"מה נשמע מתוקה?"
"הכל בסדר מה איתך?"
"הכל מעולה, אני חייב לספר לך משהו מאוד חשוב. אנחנו נוכל להיפגש?"
"כן, אתה יכול לקפוץ אלי עכשיו אני לבד בבית."
"אוקי אני כבר בדרך אליך."
יום שלישי 27 בנובמבר 2007
אצל ביל: בבית המשותף של כל הלהקה.
23:45
ביל ישב בחדרו וראה טלוויזיה, הוא כל הזמן חשב על אלכס, על כמה שהם דומים ועל כמה שהיא יפה.
הוא לא יכל להוציא אותה מראשו.
לאחר כמה דקות נשמעו דפיקות בדלת.
"כן!"
"ביל, למה אתה לא אוכל כלום? גיאורג הכין אוכל כל כך טעים ואתה אפילו לא נגעת בו!"
"אני פשוט לא הייתי רעב."
"אבל לא אכלת כלום כל היום." טום התיישב מולו, לקח את השלט וכיבה את הטלוויזיה.
"מה נהיית לי דודה דאגנית עכשיו?!"
"אוקיי... ספר לי על מה אתה חושב..."
"אתה מפחיד אותי, אני מרגיש כמו אצל ד"ר פיל או משו כזה."
"נוו דבר כבר!!!."
"טוב, טוב. אני לא יודע, אני פשוט לא מסוגל להפסיק לחשוב על אלכס."
"כן אבל אתה יודע אתה לא צריך להפסיק לאכול בגלל זה."
"אני יודע, אבל פשוט לא מתחשק לי."
"אז תתקשר אליה ותגיד לה שאתה רוצה להיפגש איתה!"
"אתה גאון!... אבל לא חשבת על זה שאולי אין לי את הטלפון שלה?!"
"אתה זוכר שמריה סיפרה לנו על אחת שפגשה קרוב לאכסניה בברלין וביקשה מאיתנו למצוא עליה פרטים?"
"נוו..."
"י'אידיוט היא כנראה דיברה על אלכס."
"יש לך עדיין ת'פרטים שלה?"
"ניראלי זה שמור לי במחשב
."
"אז למה אתה מחכה?! לך תבדוק!."
טום יצא מהחדר של ביל והלך לחדרו. ביל קם מהמיטה והלך אחרי טום כמו זנב.
טום התיישב מול המחשב והתחיל לחפש.
"הינה זה! מצאתי!"
ביל קפץ על טום עם חיבוק ענקי!
"תרגיע אחי, זה כולה מס' הטלפון שלה."
"כולה מס' הטלפון שלה?! אחי אתה פשוט גדול!!!" צעק ביל.
"טוב תתקשר אליה כבר."
ביל רץ לחדרו, לקח את הטלפון וחייג לאלכס.
"הלו..." אמרה אלכס בקול ישנוני.
"אלכס? הערתי אותך?"
"כן, מי זה?"
"תנחשי..."
"קמרון? שוב אתה עובד עליי?!" אלכס התחילה להרים את הטון.
"לא זה לא... קמרון. זה סתם איזה מישהו שבילה איתך אתמול בבית חולים..."
"ביל???!!!" צעקה אלכס.
"כן, למה את כל כך מופתעת?"
"מאיפה יש לך בכלל את המס' שלי?"
"זה סיפור ארוך..."
"למה התקשרת?"
"מה אסור?"
"לא, לא, ברור שמותר." צחקה אלכס.
"רציתי לשאול אותך איך את מרגישה ועל הדרך גם לשאול אותך אם בא לך להיפגש?..."
פתאום נשמע בום חזק בטלפון.
"אלכס את בסדר? מה קרה? אלכס?..." לאחר כמה שניות אלכס ענתה לו:
"כן! הכל בסדר! הכל פשוט מעולה!!!" אמרה אלכס וחייכה חיוך ענקי.
"מה היה הבום הזה?"
"אהה זה... זה סתם... נפל לי ה... טלפון!" גמגמה אלכס.
"טוב אז בא לך להיפגש?"
"כן! כן! ברור!"
"אז ניפגש ביום שבת אני אאסוף אותך ב 7 בערב, סבבה?"
"אוקיי קבענו! אבל אתה יודע איפה אני גרה?
"כן, אני זוכר... וד"א את גרה ממש מול הבית של אמא שלי."
"גברת סימון זאת אמא שלך?!" התפלאה אלכס.
"כן!"
"טוב אז ניפגש ביום שבת..."
"אוקי, לילה טוב!"
"לילה טוב." אמרה אלכס וניתקה את הטלפון.
ביל רץ לחדרו של טום והתחיל לקפוץ לו על המיטה.
"יש לי דייט! יש לי דייט! למי יש דייט?! לי יש דייט!!!" צעק ביל בזמן הקפיצות.
"י'מחורפן אחד! רד לי מהמיטה!!!!!!" צעק טום.
אצל אלכס:
אלכס רצה לחדר של אמה וקפצה עליה עם חיבוק ענקי!
ואז התחילה לרקוד מולה ריקוד מפגר.
"מה קרה את כל כך מאושרת?" שאלה אמה.
"יש לי דייט עם ביל קאוליץ!!! יש לי דייט!!! אהההההה!!!!!!!!!!!ולך לא."
"כן באמת חבל שאין לי דייט איתו, ולהבא... אל תזכירי לי ת'עובדה המצערת הזאת!!!." צחקו השתיים.
אמה חיבקה אותה. "נוו רואה, אמרתי לך שהכל יסתדר..."
"לא את לא!" שתיהן התחילו לצחוק עוד פעם.
'אני כ"כ מאושרת אני לא מאמינה שזה באמת קורה לי!!!' חשבה אלכס.
שלום! זאת אלי ואני מצטערת שמזמן לא היה פרק אבל אני מבטיחה שאנחנו עוד נפצה אתכם.
טוב אז מקוות שאהבתם... בייי 3>