קצת קשה לי עם העובדה שברחת. למען האמת, קשה לי מאד. היה מעין קסם אין סופי בפשטות שלך שאני כלכך אוהבת ואהבתי תמיד. אין לי באמת דרך להגיד או להגדיר איך הרגשתי באותו היום, או באותו השבוע.. ואפילו היום. אתה הבאת עם הסירחון החמוד שלך המון אושר לחיים שלי.. ועכשיו לקחת אותם.

אבל לא במדוייק.

המון דברים חסרים לי בלב.. ואתה היית חלק מההשלמה של אותם החלקים החסרים.

אולי אני סתם מגזימה, אבל באמת שהאהבה הזו היתה הכי טהורה שיכלה להיות לי איי פעם..

קצת קשה לי לכתוב בזמן האחרון .

אולי העובדה שדברים בחיים מתחילים להסתדר לי, אבל בוא בזמן גם לא להסתדר משפיעה על הכתיבה שלי. אני קצת מתגעגעת לתקופות הישנות.. אבל מצד שני לא הייתי מחזירה אותן.

טוב לי עכשיו.

אומרים שכל דבר שנכנס לחיים בא ללמד אותך משהו.. ואני יכולה להצביע על כמה אנשים, או מקרים, שהאירו לי כמה נקודות חשוכות בחיים.

יש לי השראה אחת גדולה, מטרה אחת שכל פעם מתחדשת.. או שבעצם שתי מטרות,

אבל אני בעצם בבילבול גדול...

הרצון הגדול שלי הוא להיות מאושרת, ואני באיזשהו מקום כזאת.

אבל אני מרגישה שחסר משהו.. מישהו.. אין לי מושג.

חסר דבר.

ואם זאת הרצינות, השינוי במראה, השינוי בצורת החשיבה,

השינוי בהתנהגות, האהבה האין-סופית, ההחלטות שמתגלות כמוצלחות..

אני סומכת עליך, ובעיקר על עצמי, ששנינו נדע את הדבר הנכון לעשות,

גם אם הוא לא לטובה.

אז מה אתה אומר..

שנתראה בקרוב, או שמה בתקופה רחוקה יותר?

נשמע מעניין השיח הזה איתך.. במיוחד כשאני היא זו שבעיקר מדברת, כמו תמיד, ואתה בעיקר שותק.

אבל תגיד לי בעצם,

מי יודע מה הדבר הנכון לעשות?

שיר היתה אומרת שאני בבלבלה רצינית.

ואני אומרת.. שאני בבלבלה רצינית.