אז מה אתם אומרים על שינוי? במודע או לא במודע, שינוי הוא דבר טוב, ברוב המקרים.

יש האומרים.. משנה מקום משנה מזל. באיזשהו מקום אני באמת מרגישה שהמזל שלי השתנה, בעקבות כמה וכמה שינויי מקום כאלה ואחרים.

ואולי זה לא בהכרח מדוייק להגיד ששיניתי מקום.. כי הרי השתקעתי כבר במקום החדש שלי. אבל יש הרגשה שהחיים שלי הולכים ומשתנים מרגע לרגע, בקצב שרק אני יכולה להכתיב אותו.

לכל אחד יש את העקרונות שלו ואת האמון שלו בדברים מסויימים. החוזק הנפשי האמיתי הוא לדעת לעמוד על העקרונות שלך למרות כל השינויים שחלים מסביב, וגם בתוכך.

יותר מידי מתרחש בזמן האחרון, ובאיזשהו שלב מגיעה השבירה. אחרי כלכך הרבה זמן, איך אפשר להישאר אדישים להתנהגות כזאת? לפעמים אני באמת מעדיפה לעזוב את הכל..

הכל עובר לי בראש 24 שעות ביממה, ממש כמו סרט רץ, והוא לא מרפה ממני. מחשבות על החיים, על המהות, על האהבה, על האישיות, על האדם, על המראה, ובכלל, מחשבות.

מחשבות על אובדן בן שנצלף ע"י צלף ערבי, מחשבות על לאבד את הבת הבכורה שלך מהמעשים שלך,מההתנהגות. מחשדבות על איך אני אפילו לא מסוגלת לתאר לעצמי עד כמה העולם הוא הרבה יותר גדול ממה שחשבתי. שהמרחקים האלה פשוט לא נגמרים, ששטחי הים שמכסים את כדור הארץ הם פשוט בלתי נגמרים. 

יש לי את החברים האמיתיים שלי. יש לי את אבא שלי. והכי חשוב.. יש לי אותי. האמת שלי היא הדבר הכי גדול שקיים בחיים שלי. ואני בכלל לא יודעת עד כמה אני חזקה, ואם אני בכלל. ואם כל המאמץ הזה לשנות את הקיים באמת הולך להשתלם לי ביום מן הימים, ואם הוא בכלל עשוי להשתלם למישהו. אם יש לי עוד בכלל למה לצפות ממנה? הרי ברור שאחרי כלכך הרבה שנים, אי אפשר שלא לצפות ממנה רק לרע. אבל לפעמים יש איזשהו ניצוץ של טוב, לא?

וכמה זה קשה לפעמים להתמודד עם האמת. אחד הרצונות הכי גדולים שלנו הוא לברוח מהאמת, לא לשמוע אותה בכלל. להמשיך לחיות בבועה שלנו, עם האמת שלנו, מה שאנחנו חושבים, רוצים ועושים, מהסיבות שלנו. אבל כמה אפשר לברוח מהאמת? הרי בסופו של דבר היא תצטרך לעמוד לך מול הפרצוף ולהגיד לך "היי! אני היא זאת שברחת ממנה כל השנים. עד מתי תמשיכי לברוח?". אני לא בורחת מהאמת, ולא מסתתרת מפניה. אולי לפעמים, כשהמצב ממש קשה, יש דרך לייפות את העניינים.. אבל אני שונאת לברוח מהאמת.

הספיק לי לחיות בשקר..