צמח בר

בפייסבוק כבר כתבתי שלראשונה מזה כעשרים שנה, חודש טרום היומולדת עובר במצב רוח משובב.

חודש טרומיומולדת זה חודש שאני עורכת עם עצמי (יותר מתמיד) חשבון נפש שכמובן תמיד מפיל אותי ארצה, אל תהומות קשים ולא רצויים. מתישהו במהלך יום היומולדת אני מתרוממת ומחייכת. בדרך כלל זו שוגר שנוכחת שם.

החודש, בלי לשים לב, למרות שיש לי הרבה מאוד טעמים אובייקטיבים לנפילה, זה לא קרה.

ממתינה בציפיה ליום הבא. למחר, שבוע הבא, ממתינה ומחכה.

כאילו אני יודעת שעומד לקרות משהו נפלא.

***

החלטה שקיבלתי ביום חמישי בלילה- שישי לפנות בוקר, ואפילו יושמה, התהפכה על פיה במשך היום.

אני שלמה איתה. עם זו הראשונה וגם זו שבאה אחריה.

לכאורה אלו שתי החלטות מנוגדות זו מזו, הפוכות, סותרות. אבל המקומות שהן באות מהם שונים לחלוטין.

ההחלטה הראשונה לימדה אותי שאני יכולה.

להגיד לא.

לא להתפשר.

לוותר על חלום שאני יודעת הוא לא אני.

אפילו הזלתי דמעה.

(וזה משהו שלא קרה בכל תהליך הפרידה).

ההחלטה השניה, ההופכית לראשונה, לימדה אותי (ועדיין מלמדת)

מהי קבלה ולא רק נתינה, כיצד להפריד רגשות,

ואיך להיות חברה (אני מקווה).

לכל החלטה יש את השיעור שלה והוא אחר והוא שונה, וכל שיעור כזה הופך אותי ליותר שלמה. 

ועכשיו נותרה רק ההנאה, בלי הסבל והכאב שאמור היה להילוות לה.

(ולא, זה לא קשור אליך, אם אתה שואל את עצמך)