צמח בר

דמיין לעצמך פאטיו, או חצר מקורה חלקית, הצמחייה מטפסת עליה, ומטילה צל על הנמצא בתוכה.

אני ישובה, שיערי מתבדר ברוח, קווצות שיערי מלטפות צווארי, מסתירות פניי.

חסרת בגדים אני, אך איני עירומה, רגליי כרוכות בי, במין תנחה מוזרה.

האור והצל משחקים בעורי ובשיערי משחקים של תופסת.

אני עוצמת עיניי, נותנת לאוויר, לרוח, לשמש, לצל, ללטף אותי.

אתה מציץ מבעד לחלון, משקיף עליי, אינך יכול להסיר מבטך ממני.

זווית פניי, החיוך החולמני, השיער הנוצץ בחמה.

***

נובמבר 10, 2006