פידבאקים...הם סם החיים שלנו כחברה אנושית..בשביל זה אנחנו חיים רוב הזמן ובשביל זה מוכנים למות..הכל חלק מהניסיון לשמור על עצמנו...הפרדוקס הוא..שאותו רצון לשמור עלינו יכול לגרום גם למוות שלנו.
למה אנחנו עושים דברים שונים מול אנשים שונים ולא מתנהגים כצורה הטהורה של עצמנו כל הזמן...המון פילוסופים שאלו את זה....וגם טענו כי על הבנאדם לחזור לאני האותנתי שלו שנקי מכל רצונות להשיג משהו...אבל יש בזה משהו שמתכחש למציאות ולטבע האנושי לשמור על עצמו....אנחנו מתנהגים באופן טאקטי...אופן שלא יפגע בנו...או שלא יחשוף חולשות שלנו...מן התנהגות אוטומטית כמעט...שנשארה לנו מתקופות קדומות אני מניח..
עוד שבועיים זה נגמר...אני מסיים ללמוד ויוצא לצבא..הדרך פתאום נראית שונה משנראתה..קשה יותר...חשבתי שלא תיהיה לי בעיה להתגייס לקרבי..כנראה שכן....אני בן יחיד... אני רוצה שירות "מועיל" ורוצה באמת לעשות משהו בשירות שלי.. (מודע לזה שגם לא קרביים עושים המון ואפילו יותר לפעמים..) ,אני רוצה להיות קרבי...אני לא מורעל..וזה לא כל הכוונה בחיים שלי...אבל זה מה שאני רוצה..מצד שני יש את ההורים שלי...אני צריך חתימה מהם..אישור שלהם שאני הולך לחיל קרבי...רק עכשיו אחרי יותר משנה שאני חושב על זה...אני מבין את הנזק שיכול להגרם להם...מבין את ההחלטה הגדולה שהם צריכים לקחת..ורואה את זה מהצד שלהם...השאלה היא מה חשוב באמת בחיים...ואם ההורים שלי צריכים להכנע ללחץ מהצד שלי תמורת סיכון החיים שלי....אני לא יודע אם זה נכון להעמיד אותם מול שאלה כזו...או פייר...זה לא מה שאני רוצה לעשות בחיים...יש לי מסלול שבו אני רוצה להשקיע חיים מלאי תוכן שאני רוצה ליצור..פילוסופיה פסיכולוגיה אומנות....את התחומים אלה אני ארצה ללמוד לעומק אחרי הצבא...השאלה אם הרצון הלא מוסבר שלי ללכת לחיל קרבי (שבטוח נובע מהשפעות חברתיות).. שווה את הסיכון של להפסיד את כל התוכן הזה בחיים שלי אחר כך... אני חושב מה באמת אני רוצה...ומה באמת יתרום לי..אני אוכל ללכת לחיל לא קרבי באותה מידה....אבל לא ארגיש שתרמתי וגם אני אפסיד את החוויה הזאת שחבל לי...אני כל כך רוצה ללמוד ולהתעמק בכל כך הרבה תחומים....כל כך רוצה לשנות...ליצור..להשפיע...(מה שמצביע על חולשות גדולות מאוד בי..) אני בדילמה רצינית עכשיו. לא חשבתי שזה יגיע לזה...ממש חושב על ההורים שלי..ועל ההשלכות של זה לגבי העתיד שלי ורצונות שלי...
צריך להסתכל גדול יותר..מגבוה יותר..הצבא הוא לא העיקר כאן...בגלל זה יש לי בעיה גדולה...כי אני כן רואה בשירות בחיל קרבי דבר שאני לא רוצה להפסיד מצד אחד...מצד שני איזה ערך יש לזה אל מול תוכן אנושי מלא וגדול שאותו אוכל להשיג אחר כך...
אני מנסה לשכנע את ההורים שלי...אבל בזמן שאני משכנע אותם אני מבין כמה קשה וכמה גדולה ההחלטה שהם צריכים לקחת....החלטה שמצידם נראית מצד אחד סיפוק שלי ושל הרצונות שלי...ומצד שני כממש הקרבה שלי, ונתינה שלי לידי מקום שיסכן אותי (לא קל בתור הורה).. לא יודע מה לעשות כרגע....צריך לחשוב על זה..בנוסף לזה יש גם לימודים על הראש...לסיים את כל הבגרויות כמו שצריך...וגם אהבה...שלא פחות חשובה מהכל...השבוע שמעתי משהו שאני חושב המון זמן...כמה ההשכלה בארץ...הגבוהה התיכונית והיסודית כאחד...היא השגית וחסרת יצירה והתפתחות....המטרה היא הציון...גם מצד התלמידים וגם מצד המורים...כמובן שכל התנהגות אנושית היא התנהגות טבעית ויש משהו שגרם לה..לכן ביקורת היא לא הפיתרון פה...אלא לנסות להבין מה גורם לאותה התנהגות...
לדעתי אותה התנהגות נגרמת מחוסר רציני במופשטות בארץ ובעולם כלל...השגיים שכליים לא תופסים הרבה מקום בעיני אנשים כיוון והם רואים את ההשגים המוחשיים..והמידיים...אותה התנהגות גורמת גם לחוסר השקעות לטווח ארוך..ובכך לקלקול עצום, המופשטות הפכה ללא יותר ממועקה.(להלן המושג-חפירות) כמובן שתהליך זה הוא טבעי ותוצאה של שמירה הדוקה על עצמנו....אותו תהליך היה קיים תמיד והוא חלק משרשרת אירועים ארוכה ארוכה...שהתחילה לפני מיליוני שנים בהתפרצות גדולה ...אני לא אמשיך פה...ערבבתי הכל...שיהיה לכם אחלה שבוע....ואף פעם אל תפסיקו ליצור וללמוד דברים חדשים...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
