#381, דברים שנשגבים מבינתי:

למה בשבועות הראשונים זכרים ישתדלו להשוויץ ללא הפסקה בהישגיהם המיניים

ולספר לבחורה שמולם על איך אתמול הם היו עם זאת, ושלשום עם ההיא.

האם אתם חושבים שזה יגרום לנו להיות תחרותיות יותר, ישירות יותר, שנחשוב לעצמנו "הו, אנחנו חייבות לעשות צעד, הרי יש לנו עוד כל כך הרבה מתחרות", או שסתם נסיק מכך שאתם ממש טובים במיטה?

גברים יקרים, הדבר היחיד שאתם מעוררים בנו זה את הרצון לתלוש לכם את האשכים, ולתלות בחדר כאומנות מודרנית.

עוד לא שבועיים, והרכושנות הכפייתית שלי כבר הספיקה להרים את ראשה המכוער.

וכמה מפתה זה עכשיו, לשבור את הכלים, לעשות את הדבר שאני הכי טובה בו,

לשלוף ציפורניים ולתקוף בלי רחמים. פעם פאבל אמר שאני כמו כלבת דוברמן קטנה, שומרת בקנאות על הטריטוריה שלה, קורעת חתיכות בשר מכל פולש פונטציאלי בלי לחשוב פעמיים.

ועוד אומרים שלגברים יש אגו שברירי.

אבל אני לא אעשה את זה, כי זאת ההזדמנות הראשונה שלי לקשר נורמלי, עם בחור נורמלי שהגיע מעבר נורמלי וחיי חיים נורמליים עם החברים וההורים הנורמליים שלו,

ומה יותר רציתי מזה?