| 8/2004
עדכון על אתמול ושלשום
(או במילים אחרות: אין לי שום כותרת משותפת לשלושת הימים האחרונים...וגם אין לי ממש כוח לכתוב על היום, אז זה יבוא מחר כנראה...)
יום שלישי
היה לי בוקר ממש מוזר. עוד בלילה התעוררתי והרגשתי שהראש שלי פשוט מסתחרר. איכשהו הצלחתי להירדם ולשכוח מזה, אבל כשקמתי בבוקר, תקפה אותי סחרחורת ענקית שלא הפסיקה עד שיצאתי מהבית. כבר הייתי בטוחה שאני לא אצליח לנהוג בכלל או שאתעלף באמצע. ממש בקושי הצלחתי ללכת בבית. אאוץ'.
בכל אופן, יצאתי בערך ב10:25 (עם איחור אופנתי מאוד מצד אמא שלי) מהבית, ונסעתי לעבר השכונה של עדן, בתקווה ענקית שאני לא אאחר (יה רייט... עם הפקקים של ימינו...) יותר מדי לשיעור הכפול של שתינו שיועד לנסיעה לטבריה!
הגעתי לחניה שליד הבית של עדן, שם המורה כבר היה אמור לחכות איזה 5 דקות (איחרתי לשם שינוי רק ב5 דקות ולא באיזה חצי שעה, וראיתי שאין כלום. (כלומר, יש מכוניות, עצים ואפילו כמה פחי אשפה עם חתולים מורעבים שמלקקים את עצמם, אבל זכר למכונית של המורה, ובעיקר- למורה עצמו- לא היה...) החלטתי לשאול את עדן באינטרקום, והתשובה היחידה שקיבלתי הייתה "בזזזזזזז", אמנם לקח לי כמה שניות לקלוט שזה הסאונד שפותח את דלת הכניסה ולא עדן עצמה שמנסה לחקות את זבובי הרחוב, נכנסתי לבניין והחלטתי לטפס במדרגות לעבר דירתה של "המפורסמת" (לא לפני שזוג פנסיונרים חסמו לי את הדרך ונאלצתי בדרך מוזרה כלשהי לפנות להם מקום במדרגות).לבסוף הגעתי לדירה שלה ונכנסתי לכמה דקות. עדן מיד החלה להשוויץ בכל הדברים החדשים שהיא קיבלה ליומולדת (מה שישר גרם לי להצטער על כך שלא הבאתי איתי ת'מתנה בשבילה, כי אם הייתי יודעת שאני אגיע אליה עד הבית זה היה נוח יותר, טוב נו, נקסט טיים), ואז מיד נזכרתי בברכה שאלן וליז כתבו לה. מיד דרשתי לראות אותה, ועדן מצאה אותה מונחת מול העיניים של סבא שלה בסלון... למזלה סבא שלה לא ממש יכול לקרוא בעברית, אבל לקרוא רוסית הוא יודע, וזה היה מספיק בשביל לצחוק מהברכה. אני לא רוצה לתאר לעצמי מה סבא שלה חשב על החברות של הנכדה שלו כשהוא קרא את ה2 וחצי שורות שהיו שם ברוסית, בכל אופן- הברכה אכן משעשעת! בדיוק כסיימנו לקרוא אותה- המורה התקשר ואמר שהוא בא, אז יצאנו.. והנה החלה לה הנסיעה לטבריה. למען האמת- הייתי בטוחה שעדן תתחיל, די בניתי על זה. חשבתי אני אנוח קצת בהתחלה, אתן לסחרחורת לעבור סופית... אבל עדן פצחה בהצהרה של "אני לא יכולה לנהוג על הבוקר! תתחילי את!". [עדן, כפרה, 11 AM , זה לא הכי בוקר, את מודעת לעובדה?] טוב נו, אני לא מתווכחת עם עדן, במיוחד שבסה"כ זה לא הכי היה משנה לי. אז וואו, זאת הנסיעה הראשונה שלנו ממש מחוץ לעיר (הנסיעה הקודמת לא הכי נחשבת גם כי היא הייתה מזמן, וגם כי היא הייתה יחסית קרוב לעיר). היה ממש שווה, כי היו לא מעט קטעים פנויים כאלה שיכולנו ליסוע מהר! היה ממש שווה, רק שבאמצע הדרך לטבריה התחלפנו. עדן נסעה בקטעים קצת יותר פנויים, והיא הצליחה להגיע בערך ל150 קמ"ש! היה ממש מגניב שהמורה הרשה לנו ליסוע מהר. ("הרשה" עלק... "הנה סקאי, בואי נראה עד כמה את יכולה ללחוץ על הגז ולאיזה מהירות את מגיעה!") הגענו לטבריה, המורה התחיל להתלונן שהוא רעב ושהוא רוצה לבקר באיזה שיפודיה שהוא אוהב. אז מצאנו מקום לחנות (וזאת הייתה בהחלט משימה קשה), והתלהבנו מהמכשירים המגניבים האלה של החניה שם שעובדים בשיטה שונה מהרגילים, והגענו לשיפודיה שלו. הוא החליט להזמין אותנו על חשבונו, נו טוב- אם הוא כ"כ מתעקש, במילא היו עלי 2 שקלים וחצי במקרה הטוב...
אז אחרי שסיימנו לזלול ולפטפט התחלנו לחזור. ארג! הייתי צריכה להצליח לצאת מהחניה העקומה שעדן נכנסה אליה [עדן,כפרתי,לא,לא את אשמה] והתחלנו לחזור. טוב, אני בהחלט שונאת את העובדה שיש עוד מכוניות על הכביש. בגללן הצלחתי להגיע רק עד 140 קמ"ש. אבל עדיין- היה שווה ליסוע ממש מהר! אולי שווה לי לשקול להיות נהגת מרוצים?
באמצע הדרך שוב התחלפנו עם עדן, ואז משום מה קרו לה כמה תקלות קטנות, אז היא התחילה להאשים כל דבר אפשרי חוץ מעצמה. ("ההילוכים שלך לא בסדר!", "אבל אתה אמרת לי לבלום!!" וכו' וכו'... אני כבר לא זוכרת הכל... בכל אופן- כל העולם ואחותו התאומה היו אשמים, רק עדן לא.)
בשלב כלשהו כשכבר ראינו את העיר מרחוק, וגם מקרוב, התחלתי לכוון אותה לבד. (כי לשם שינוי אני כן יודעת איך נוסעים אליי הבייתה). לסיכום: הנסיעה הייתה ממש כיפית! גילינו שאנחנו מעדיפות ליסוע מחוץ לעיר מאשר בתוכה. הרבה יותר שווה, ומהר!
אחרי השיעור נהיגה היה לי שיעור מוזיקה שכזה. מזמן מזמן לא היה לי, ולא הכי התאמנתי בחודשים האחרונים, רק בשבוע האחרון, וזה די היה מורגש, אז עבר ככה ככה. בכל אופן- אחרי זה נסענו לבית של המורה, שהיא בין היתר חברה טובה של המשפוחה, ובין היתר עוד יותר- עשתה שיפוץ טוטאלי של הבית שלה. היא גרה בבניין ממש ענתיקי, אבל הדירה שלהם- נראית כ"כ חדשה ויפה! הם עשו כמה שינויים שפשוט גרמו לדירה להראות מהממת! בחיים לא תעברו ליד בניין כזה,ותחשבו שבפנים, יש דירה כ"כ יפה! אז סחתיין להם בהחלט!
נתקענו בבית שלה עד 10 בערך, וזה כולל שיחה ארוכה של איזה חצי שעה לפחות גם מחוץ לבית... בררר...
סיימתי את היום הזה במיטה. כבר לא היה לי כוח אפילו להפעיל את המחשב, וטוב שכך. שהעיניים ינוחו קצת. הלכתי לישון כמעט מיד, לא לפני ששלחתי כמה הודעות לתום, והגעתי למסקנה המתבקשת, שאלוהים טעה בכמה חישובים. הוא פשוט צריך להוריד להם כמה סנטימטרים פה ושם, ולהכניס במקום זה קצת שכל!!! לא יזיק!!! גררררררר...
יום רביעי 25/8/2004
נאלצתי לקום מוקדם. בעודי עדיין טיפה כועסת על תום (טוב נו, זה משהו שלא עובר לי כבר די מלא זמן, וכבר לא אכפת לי כ"כ). ולקום ברבע ל8 בבוקר אף פעם לא היה כיף. אבל זה היה למטרה קדושה.
בעיקרון- היום הזה מסמל כמה דברים:
- יום מוות (או איך שלא קוראים לזה, אני מושפעת מיום המוות של נירלי הדלס ניק מהארי פוטר) של סבתא שלי, שלא יצא לי אפילו להכיר. היא נפטרה ממחלה קשה עוד כשאמא שלי הייתה בגילי, אם לא צעירה יותר.
- 8 חודשים למותו של סבא שלי.
- יומולדת לזינה, המורה למוסיקה.
בכל אופן- התעוררתי מוקדם בבוקר כי המטרה הראשית שלי הייתה זה שסוף סוף רציתי ללכת לים. עוד ממזמן שמעתי שכבר אין מדוזות, אז חיכיתי עוד קצת עד שגם הריר והביצים שלהן ישטפו להם מהים והחלטתי שזה אחלה זמן ללכת לים. אז תכננו את הבוקר ככה שלפני זה נלך גם לבית קברות אחרי הכל. עד אתמול בעצם, אף פעם לא הלכתי לבקר בקבר של סבא. חוץ מהאזכרה אמנם. אולי זה קצת רשע שלא הייתי אף פעם, אבל אני פשוט לא הכי בנויה לזה. כלומר- אמנם עדיין לא סידרתי את זה לעצמי כ"כ בראש, אבל לדעתי זה כמו בית כנסת. יש אנשים שחייבים ללכת לבית כנסת כדי להתפלל/לתקשר עם אלוהים. יש כאלה שיכולים לעשות את זה בכל מקום. אני לא חייבת ללכת לקבר של סבא כדי לזכור אותו. אני זוכרת אותו הרבה יותר טוב מרוב אנשי המשפחה שלי ביומיום. בכל אופן- דווקא היום כן רציתי ללכת. גם בגלל סבתא. הוא אהב אותה מאוד. אני זוכרת שכשהייתי קטנה, הוא כזה בא אליי ב25 לאוגוסט בבוקר. ושאל אותי האם אני יודעת מה התאריך, ומה הוא מחזיק ביד. אז אמרתי לו את התאריך, וראיתי שהוא מחזיק ביד נר נשמה. אז הוא סיפר לי שביום הזה סבתא מתה. הוא תמיד היה מדליק לכבודה את נר הנשמה, ובמיוחד שהימים שלהם זהים ורק החודש לא, רציתי ללכת דווקא היום, גם אם זה כלל לקחת אוטובוס וליסוע לבד. אבל אמא הציע ליסוע לפני הים, אז הסכמתי כי זאת הזדמנות טובה באמת. היא אפילו קנתה פרחים. לבנים. נכון שלבנים זה בד"כ מה שמקובל, אבל אם הייתי קונה לבד, הייתי מוסיפה להם גם כמה צבעוניים. שלא יהיה משעמם.(:
בכל אופן- בבוקר הלכנו לבית קברות לסבא ולעוד 2 קרובות משפחה שקבורות שם.
אחרי זה נסענו לים.
היו גלים, די מעצבנים כאלה. כאלה שאי אפשר לשחות עליהם, והיה גם סחף ענקי, ככה שהיה קשה להיכנס עמוק יותר כדי לעבור את הגלים... נכנסנו לקצת. המים היו מעולים! לא קרים מדי, ואפילו לא היה זכר למדוזות! (בטח, עם ים כזה- הן יעופו לבד!)
היה נחמד בהחלט!
אחרי הים- היה לי שיעור נהיגה (27,כן כבר מריחים ת'סוף) נורא נחמד! אפילו חטפתי מחמאה שאני נוהגת טוב ואפילו קיבלתי ד"ש מעדן!
טיהי.
אחרי השיעור נהיגה הלכתי עם אמא לקניון... היה בסיידר שכזה...
התובבנו בכמה חנויות. למטה יש חנות של חיות מחמד. אאוץ'. יושבים שם גורי כלבים וחתולים, כאלה מותקים! אבל בכלובים... ממש עצוב לראות אותם ככה... :(
בערב חזרנו, איחלנו לזינה מזל"ט בטלפון, והתגלה שביום שישי היא עושה יומולדת באיזה מסעדה שאנחנו עדיין לא יודעים איפה היא בדיוק נמצאת... טוב חפיף, ללכת לאיבוד זה אחד התחביבים שלי...
איי... לא הלכתי בסוף לעיר הנוער. עדן שיגעה ת'שכל שהיא תבוא מאוחר, וגם זה לא בטוח כי זה תלוי בכמה אנשים אחרים. אלן הלכה עם החבורה שלה, ולא הכי התחשק לי להיות מנודה... או בכל אופן להסתובב עם מלא אנשים לא מוכרים. ובכלל משום מה שעה לפני שבאתי לצאת- הלך לי כל המצב רוח וכבר משום מה לא התחשק לי ללכת. טוב,במקום זה היה קטע משעשע עם מקס בצ'ט. נפש תמימה בישראל ניצלה בזכותו. הוא לקח לידיו פדופיל ושיגע לו ת'שכל. לפחות הוא נפל על מקס ולא על ילדה מסכנה בת 12 או משו...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
