כבר אין לי ממש כוח לפרט יותר מדי על מה עבר עליי, אבל בהחלט, בשבוע שעבר, בקושי הייתי בבית! לפחות בחלק השני של השבוע...

יום חמישי

החלטתי להיות נחמדה וליסוע עם אמא שלי לעבודה. היא מורה, והביצפר שלה "עבר דירה" בחופש הזה, מה שאומר שהיא הייתה צריכה לארוז ממקודם את כל החפצים, ועכשיו, צריך לסדר הכל במקום החדש. אז נסעתי כדי לעזור.

עושים לא אינטרנט במעבדה! מאגניב, תהיה לי סיבה לבוא לבקר שם, חיחי. למרות שאני רוצה לראות את אמא שלי עובדת שם, כשהיא יודעת שיש לה אינטרנט, בטח עכשיו היא תתחיל לחזור הבייתה מאוחר! חיחי. (לא שזה כזה רע...)

אז בגלל שבדיוק כשבאנו הכינו שם את השקעים לא יכולתי לעזור אצלה, אז עליתי לספריה. שם במילא הייתי צריכה למצוא לעצמי ספר באנגלית. גררר על המורות הטיפשות! אני רוצה בעיקרון לעשות על הארי פוטר וחדר הסודות (כי אני בדיוק מסיימת אותו עכשיו באנגלית), אבל לא ממש נראה לי שיתנו לי. במהלך השנה, כל פעם שמישהו ביקש לעשות את המבחן על אחד מספרי ה"פ, לא נתנו לו. דיקטטורים שכמוהם! אז כדי שיהיה לי איזה באקאפ, אני לוקחת עוד ספר. בהיתי ב3 וחצי מדפים שהיו שם עם ספרי אנגלית, והצלחתי למצוא רק 4 ספרים עם יותר מ200 עמודים. 3 מהם היו די עקומים שכאלה, אבל בסוף בחרתי אחד. של אגת'ה כריסטי. דווקא מעניין עד עכשיו למרות שהספקתי לקרוא רק איזה 50 עמודים, ויש לי עוד 200! :/ מקווה שאני אספיק תוך 3-4 ימים. אחרי כמה זמן ירדתי למטה כי קצת נמאס לי מהספרייה. והלכתי לנסות לעזור לאמא ולעוד מורה שהיא עזרה לה. אבל הן בדיוק יצאו להפסקנה קטנה. הלכנו לחדר מורים, והחלטתי לסחוב לעצמי כוס קפה. (אחרי שכבר שתיתי 2, ועוד כוס של מיץ תפוזים :) ניהיהיהיהי) איזה מורה אחר גילה שיש במקרר צלחת קטנה עם כמה פרוסות של עוגת שוקולד. אז בלי לתהות פעמיים מי בדיוק שם אותה שם (היא לא הייתה כשבאנו בבוקר) החלטנו שיהיה שווה לטעום. טעמנו. היא הייתה יאמית, אז החלטנו לחסל את כל הצלחת. חיחי, מעניין אם מישהו חיפש אותה אח"כ. אחרי זה המשכתי לעזור קצת, ונמאס לי סופית, אז מצאתי לי כיסא, והחלטתי להתחיל לקרוא ת'ספר.

אחרי כמה זמן לכולם נמאס והחלטנו בערך ב3 לחזור הבייתה. בדרך חזרה הבייתה עצרנו במקום שאני באמת הצלחתי לשכוח ת'שם שלו. בכל אופן, יש שם כל מיני חנויות גדולות וכאלה. נכנסנו לH&O. אמא מדדה 2 חולצות. דווקא יפה לה, אבל היא לא קנתה משום מה. בזמן שהיא מדדה, חיטטתי בדוכן הארנקים. יש לי ארנק חמיוד, אבל קניתי אותו בסוף כיתה ח', ולמרות שאני עדיין אוהבת אותו, הוא מתחיל לגסוס, מה שאומר שכנראה מתישהו השנה אני במילא אצטרך לקנות אחד חדש. אז חיטטתי לי, וראיתי שבאחד מהארנקים יש שאקל (או איך שלא קוראים לזה, בשנה האחרונה שמעתי לפחות 10 כינויים לדבר הזה) בצבע טורקיז יפה שכזה. חיטטתי בארנקים אחרים, וראיתי שלרובם אין. אז יצר הקרימינליות שלי החל לפעול, והחלטתי לסחוב את השאקל הזה. :P נו נו נו לעצמי. אבל חפיף, על הקלמר שלי הוא נראה שווה יותר ^.~ .

יצאנו משם, והלכנו לIDdesign , סתם כדי לבהות ברהיטים. החלטנו שבקרוב אנחנו צריכים להתחיל לרהט את הסלון. (באמת הגיע הזמן, אחרי 4 שנים בבית החדש, והוא עדיין לא מרוהט כמו שצריך) אז ראינו כל מיני דברים יפים יותר ויפים פחות. אנחנו בהחלט צריכים לחשוב על איך יראה הסלון. אחרי זה הלכנו ליוניברס קלאב. הסתובבנו קצת, וגילינו שיש שם איזה מיליון וחצי דוכני טעימות. היינו מורעבות (כן, העוגה בבוקר לא הספיקה! היינו 5 אנשים על צלחת אחת קטנה!) אז החלטנו לטעום כמה שטויות. גאד, איך אפשר להיכנס לחנות כזאת, ולצאת לא רעבים בכלל רק מכמה טעימות. גיחי free food!

אחרי ששרצנו שם קצת, נסענו הבייתה.

כשחזרתי, דריה סיפרה לי שפרסמו כבר את ציוני הבגרות! ייאי!

ניסיתי להיכנס לאתר. וגררר. זה לא מקבל את הססמא שלי!

הייתי שם לפני כמה חודשים, כשרק קיבלנו את הפתקים עם הססמאות. ושיניתי לססמא משלי. וזה לא קיבל לא את הססמא החדשה שלי, ולא את הישנה. חטפתי על האתר הזה את הקריזה של הלייף, והחלטתי לשלוח את ליז למשימת החיטוט באתר כדי לראות האם לה זה יצליח. גם היא בהתחלה לא הצליחה, אבל אחרי כמה זמן היא כן, ועכשיו זה נהיה לי ממש מוזר. כלומר, משרד החינוך כנראה שונא אותי, זה לא יפתיע אותי, אבל גרררר! אחרי שנחסמתי ל20 דקות, בגלל שניסיתי כל דבר אפשרי, ואפילו כשבאתי לשנות ססמא, זה שאל אותי מה הצבע החביב עלי , כשלא זכור לי שבכלל בחרתי שאלת רמז כששיניתי את הססמא, ובייחוד אחרי שזה לא הגיע לאף תשובה שנתתי, התייאשתי, וחזרתי רק כעבור שעה.

והפלא ופלא!

פתאום הכל עובד!

הייתי צריכה לנסות "רק" 3 פעמים את אותה ססמא, כדי שזה יכניס אותי!

אחרי שקפצתי לפחות 5 דקות מרוב התלהבות שסוף סוף הצלחתי להיכנס, קלטתי שהמספרים שלפני זה אכן הציונים שלי, ואז בהיתי כמה דקות במסך, בעודי מעכלת את המידע.

האמת- ציפיתי למספרים אחרים. בעיקר יותר נמוכים. הרבה יותר נמוכים.

אז ייאי לי!

סתם בשביל הרקורד: הציונים הלא סופיים שלי:

היסטוריה: 84

פיז(ד)יקה: 86 (כשציפיתי לפחות מ80!)

מחשבים (עיוני): 98 (מעניין על מה בדיוק ירדו לי 2 נקודות אומללות)

מחשבים (מעשי): 75 (כשהתפללתי שאני בכלל אעבור!) - נראה לי שזה הסופי כבר.

אז ייאי! היה שווה כנראה את הסבל. אחלה ציונימים!

למרות שעדיין לא בא לי שוב בחינות בגרות! פויה!

יום שישי

שוב קמתי מוקדם יחסית. או בכל אופן בניתי על לקום מוקדם. נסענו שוב לים בבוקר. או היינו אמורות ליסוע. התעוררתי לי בבוקר לתומי, בסביבות 10 או 9. לא זוכרת.

ואין אמא.

מוזר...

כשהיא חזרה כבר הייתי די עסוקה עם הספר באנגלי, ובכלל- חשבתי שאני כבר נשארת בבית, אבל בסוף בכל זאת נסענו לים. עדיין די סוער, אבל יותר טוב מבפעם הקודמת. היה נחמד שכזה.

כשחזרתי מהים גיליתי ששרון התקשרה אלי. לא לקחתי ת'פלאפון... משום מה לא חזרתי אליה באותו רגע.

בערב, היה יומולדת לזינה. היא עשתה אותו באיזה מסעדה, דווקא נחמדה שכזאת. היה טעים.

אפילו התלבשתי די יפה, אז אחרי שזה נגמר, החלטנו ליסוע לטייל בים. די מהר נמאס לי והייתי עייפה, אז חזרנו הבייתה והלכתי לישון. כשהייתי במסעדה, מקס התקשר אלי, אבל שוב, לא שמעתי בכלל את הצלצול. גררר פלאפון מוזר! בכל אופן, ניסיתי לחזור אליו, אבל הפלאפון הטיפש שלו כל הזמן התנתק, ונמאס לי. אם הוא כ"כ רוצה לדבר איתי, שיתקשר בעצמו. הוא לא התקשר עד עכשיו מן הסתם. לא שזה כזה מפריע, אבל אני משום מה לא האחת שחוזרת לאנשים... חפיף... מה שפחות חפיף, זה ששרון התקשרה אלי שוב בערב, ובאמת לא שמעתי אותה. מסקנה: כשהולכים למקומות רועשים, לשים ת'פלאפון על רטט! בכל אופן, היא השאירה לי הודעה די נעלבת בגלל שלא עניתי לה. והקטע שאת ההודעה ראיתי כבר רק אתמול (שבת), אז החזרתי לה הודעה ב12 בלילה (כמה חכם...) למרות שלא נראה לי שהערתי אותה. טוב, החלטתי להתקשר אליה היום. במילא המחשב שלה מת כרגע. אפילו קרן התקשרה אליי, וגם אותה לא שמעתי. משהו בהחלט מוזר קורה לפלאפון שלי.

מה שעוד יותר מוזר: למה אני כ"כ מבוקשת, דווקא כשהפלאפון לא איתי? כאילו- כל השבוע לא הייתי חסרה לאף אחד, ופתאום מלא אנשים מחפשים אותי? מוזר...

יום שבת

סתם יום בלי שום אירוע מיוחד שכזה. המשכתי לקרוא את הספר באנגלית. לא היה לי כוח לחלק השני של העבודה. נעשה אותו עכשיו... שוב בבוקר קמתי ולא מצאתי את אמא. הסתבר שהיא הלכה לעשות התעמלות... שיהיה לה לבריאות..

שוב מצאתי שיחה שלא נענתה בטלפון.. גררר, מה קורה לי לאחרונה? עכשיו אנשים סתם חושבים שאני מתעלמת מהם... נוט נייס...

בערב ראיתי "ונילה סקיי". סרט דווקא מעניין. (טום קרוז עם פרצוף מעוות יכול לעשות סיוטים אגב) אני נוטה לנסות להזדהות לפעמים עם דמויות מסרטים, והפעם, לא הייתי צריכה לעבוד יותר מדי כדי להזדהות אפילו טיפה (טוב בסה"כ זה קצת) עם ג'ולי (הדמות של קמרון דיאז). זה ממש הזכיר לי איזה קטע עם תום... או בכל אופן, משהו שאני צריכה לדבר איתו עליו. שכאילו אנחנו לא חברים אבל גם קשה להגיד שאנחנו ידידים רגילים בד"כ,  ושאני לא מתכוונת להיות הfucking buddy  (או איך שהיא לא קראה לזה) שלו. בלעכס... אני רק לא מתכוונת בכלל להתאבד בנפילה מגשר, זה בטוח. :)

אחרי זה חזרתי למחשב לכמה דקות, ואז המשכתי לקרוא קצת. אני מקווה לקרוא היום עוד 50 עמודים לפחות... אוף... עוד הרמה של הספר הזה ממש לא קלה. יש שם מלא מילים ענתיקיות שכאלה, וגם מילים שאני לא הכי מבינה, אבל חפיף, כל עוד הקו הכללי של העלילה די ברור, זה לא כזה מפריע...

בוקר טוב עולם, יש לי תחושה ששוב אני לא אעדכן כמה ימים!

^.^