כותבת פוסט על מה שעבר עליי...

:/

נאמ, היום אני צריכה לקרוא מלא מלא מלא מלא מלא עמודים מהספר שלי באנגלית, אחרת הלך עליי. בין היתר אני צריכה גם להתאמן על הפסנתר, כי יש היום שיעור, והולכים לרצוח אותי. וגם להצליח לישון קצת לפני מחר. אה, ולמצוא לאן לכל הרוחות דחפתי ת'תלבושת ביצפר שלי. כי באמת שאין לי מושג מה עשיתי איתה. אולי ברגע של טירוף יכולתי להצית אותה, או סתם לזרוק למזבלה... בכל אופן, מחר בבוקר יש שעה עם המחנכת, ומאוד רצוי שתהיה לי תלבושת. אני לא אתן לה סיבה לצרוח עליי על היום הראשון ללימודים. (נשאיר את התענוג הזה להמשך השנה, כשאני אצטרך בידור).

מה שמזכיר לי שלשם שינוי אני גם צריכה ללכת לקנות חולצות ביצפר. אוף... גררר על התלבושת.

היום קמתי ב9 וחצי בבוקר, אחרי שנרדמתי ל12 שעות! (החל מ9 וחצי בערב אתמול). בחיים לא הזדהתי עד כדי כך עם הפוסט הזה. אז לקחתי כדור וטסתי להירדם לי. התעוררתי איזה פעמיים באמצע הלילה, וגם זה בעיקר כי אמא שלי נכנסה לבדוק האם אני עדיין חיה ונושמת. (כן, לצערי, עדיין כן.) בכל אופן, קמתי היום בבוקר לריח יאמי ביותר. אמא מכינה עוגה. שוב בוקר של ליקוקי קצפת מהקעריות. (זה אחד התחביבים הביתיים שלי! שושו!)

ביקור מיותר בביצפר.

אתמול, יום שני, נאלצתי להיסחב לבניין המכוער שנקרא בזמני הפנוי הביצפר שלי. היינו אמורים לקבל ספרים ומערכת ולטוס הבייתה. נאמ, אז איחרתי לי, איחור אופנתי (או שלא) שכזה. גיליתי שהכיתה שלנו נמצאת שוב בקומה השנייה, כששאר השכבה בקומת הקרקע. טיפשות. ניסיתי להיכנס, והמורה לא רצתה להכניס אותי. רשעית שכמוה. לא שזה כ"כ מפתיע אותי, אבל לא הייתה לי סבלנות לחכות עד שהיא תסיים עם כולם (וידעתי שזה ייקח לה 200 שנה), וגם לא הכי התחשק לי לחכות בחוץ. היה חם מדי. ועוד נתקעתי בחוץ עם מ'. מישהי שדעתי עליה עוד לא הכי גובשה, אבל עדיין, ועם חבורה של בנים שיקראו מעתה "הקרימינלים", פשוט כי הם חבורת קרימינלים. אמנם משעשעים, אבל קרימינלים. במיוחד בעיניי במחנכת שלי.

בכל אופן, הקרימינלים הגיעו עוד הרבה לפני, אבל המחנכת לא רצתה להכניס אותם. כשאני באתי, מ' באה אחריי, ובגלל שהיא לא הכניסה אותי, היא גם לא הכניסה את מ'. חבורת הקרימינלים באה דקה אח"כ וגם אותם היא שוב לא הכניסה. אז התחלתי לדבר קצת עם מ', בתקווה שתעלה לי לראש סיבה ממש מהירה למה כדאי לי לעזוב את המקום, ולפני שחשבתי על משהו (כי אני לא האדם החושב), אלן צצה מאחורי. אז פטפטנו קצת, ובאנו גם לכיתה של עדן, ששם חלוקת הספרים נעשתה בשיטה הרבה יותר ידידותית למשתמש. המערכת הייתה תלויה בכמה נקודות בכיתה, וכל הילדים באו בזמנם החופשי למחנכת ולקחו ספרים וזזו מהמקום אחרי 5 דקות במקרה הגרוע.

אחרי כמה דקות סחבתי את אלן איתי כדי לקבל אישור במזכירות ששילמתי על הספרים. היה תור ענקי, אז חזרתי למסדרון של הכיתה. מ' והקרימינלים עדין ישבו שם בחוץ, אז התיישבתי יחד איתם. היה קצת משעשע כשהם ועוד כמה חברים שלהם מכיתות אחרות באו וצרחו קריאות נאצה נגד המורה. טיהי. אחרי כמה זמן, אנשים התחילו לצאת אחד-אחד מהכיתה. הבנו שבפנים היא סתם זיינה ת'שכל, אז לפחות שמחנו שנתקענו בחוץ, ולא היינו צריכים לסבול אותה 45 דקות בפנים (פאק, היא החזיקה אותם שם שיעור שלם, בזמן שילדים אחרים היו בביצפר 10 דקות, במקרה הגרוע ביותר). מה שכן, תהינו איזו הרצאה היא תתן לנו כשניכנס.

עכשיו אני, נחשבת אצלה למיני קרימינלית. לא שאני שורפת לוחות בביצפר (עד כמה שזה מושך דווקא) או הורסת שיעורים או לא יודעת מה, אבל אני מתנקמת בה בקטנה. דברים כאלה, שהיא לא יכולה להעניש אותי יותר מדי עליהם. באה בלי תלבושת, לא מגיבה אליה, גם בשיעורים, ועושה לה דברים קטנים ומעצבנים, אבל תוך כדי כך, משתדלת לשמור על "נימוסים". בכל אופן- בפנים זה מרתיח אותה, אבל בחוץ היא חייבת להגיב בצורה הולמת בד"כ, וזה ממש כיף לראות את הפרצוף שלה מתעוות לכדי צרחה ענקית, ובסוף היא פולטת איזה משפט נוסח: "לכי תחליפי  חולצה". בכל אופן, היא הכניסה את מ' ראשונה. כי נגדה אין לה כמעט כלום. היא אפילו התנצלה בפני מ' שהיא נאלצה לחכות בחוץ (כאשר מ' הייתה זו שאיחרה הכי הרבה מבין כולנו!!!) ושבגלל שהיא לא הכניסה את הקרימינלים, היא לא יכלה להכניס אותה גם.

למען האמת, מ' לא הוכנסה רק כי אני לא הוכנסתי, כי מ' באה שנייה אחרי, והקרימינלים לא היו בסביבה עדיין כשהיא גירשה אותנו. חיחיחי, לפחות מ' סבלה בגללי! :P

נכנסתי אחרי מ'. היא שאלה אותי למה איחרתי, וסיפרתי לה את סיפור הרופא והתור האבוד, שהכנתי מבעוד מועד. חפיף, עבר איכשהו. היא נתנה לי ספרים ומערכת, והכל עבר כזה בלי יותר מדי תקלות. רק שהייתי צריכה שוב לרדת למזכירות לקבל אישור לספרים...

יצא שיצאתי מהביצפר ב11 וחצי במקום ב10:40 או משו כזה...

גרררר עליה!

יצאתי וטסתי מיד מהמקום. אחרי זה נסענו עם אמא לכמה חנויות, ויצאתי עם סנדלים חדשים! וויהי!

אחרי שחזרנו, היו לי איזה 20 דקות, ואחרי זה היה לי שיעור נהיגה (28). עבר די בסדר...

אחריו חזרנו ונסענו לצומת BIG. נסיעה די מיותרת לפחות מבחינתי. חיטטנו בכמה חנויות, אבל חוץ מחצאית לאמא, לא יצא מזה שומדבר, וגם הרגשתי חרא בערב.

מה שכן יצא מזה- זה עוד יום נטול מחשב לחלוטין, ולמען האמת- זה היה טוב.

יום ראשון עבר רגיל שכזה.

חוץ מאיזה אחד מטהרן (איראן) שהחליט לפנות אליי באייסי. זה די בידר אותי, למרות שלמען האמת לא דיברתי איתו, אבל פור גאד סייק- מה גורם לאיראני להתחיל לדבר עם מישהי מישראל? ועוד איראני בן 27! פוי! שקלתי להתאסלם לרגע, אבל ויתרתי על הרעיון...

בערב פטפטתי עם שרון. רק שהטעות שעשיתי הייתה שהתקשרתי אליה מהפלאפון. ודיברתי איתה "קצת" יותר מ2 דקות, מה שאומר שגם החודש אני מקבלת חשבון פלאפון ענקי, ושחיטה מאמא. אאוץ'.

ניסיתי לראות "זולנדר", אבל אחרי חצי שעה לא היה לי כוח לזה. במילא שרצתי מול הטלויזיה רוב הערב, ודי התעייפתי.