| 10/2004
ועכשיו- פוסט נורמלי
אולי..
לא ממש בעצם, כי אין לי כ"כ כוח לכתוב, למרות שקרו הרבה דברים מבדרים...
אני פשוט נורא עצלנית לפעמים!
אז ביום חמישי בערב אכן הכל היה אפור שכזה, אבל לא זכור לי שאצלי באמת ירד גשם, אולי זה רק היה באזור של ליז.
בערב דיברתי לי עם כמה אנשים חביבים מהפורום. לפחות העבירו לי את הזמן.
התחלתי לדבר עם תום, והכל היה אחלה, חוץ מהסוף. חוסר טקט שכזה. טיפש. מגיעה לו בעיטה הגונה בתחת. או במקום אחר... וסטירת לחי מצלצלת.
חומה!
P:
חיחי...
בחמישי בערב גם התלבטתי האם להתחיל לקרוא ספר נורא מוזר שהמורה שלי למוסיקה הביאה לי. הוא ברוסית, וכל מטרתו היא לעשות שטיפת מוח כדי לגרום לי להיות ילדה שמחה ומאושרת ולמצוא לי כיוון בחיים, או משהו כזה.
עכשיו, ממש אין לי ראש לשטיפות מוח, במיוחד שאני נורא מזלזלת בהן, והן אף פעם, אבל אף פעם לא עובדות עליי. אבל אחרי שחטפתי קריזה בערב, החלטתי שאולי הפעם כן יצא מזה משו.
והרי תמצית הפרק הראשון: "החיים שלך לא הולכים להיות טובים. מאנשים אופטימיים לא יצא כלום. ואם את חושבת שהכל אצלך מושלם, אז תדעי- שלא"
טוב, אולי לא במילים האלה, ואולי קצת הגזמתי, אבל ישר אפשר להבין שכל מטרת הפתיחה של הספר הזה, הוא לנפץ את הבועה ולגרום לך להרגיש קצת רע. (אולי זו המטרה של כותב הספר, שהוא אגב גבר, וזה כבר נראה לי עקום שגבר כותב ספר שממוען לנשים, לגרום לנו להרגיש זוועה כדי שאח"כ הוא יוכל לגרום לנו להרגיש טוב. אבל אני ממש לא אוהבת את הגישה הזו.) בקיצר- על ההתחלה זה נראה לי אידיוטי, אבל איכשהו, אני אולי אמשיך לקרוא את זה (נראה לי שהיצר המזוכיסטי שלי גורם לי לקרוא ספרים כאלה, אבל שיהיה), רק כדי לראות מה קורה בסוף. זה כמו ששנה שעברה, לקחתי בספריה ספר קצת דומה, רק שהוא עושה את שטיפת המוח דרך אגדה. זה ספר מסוג "פנטזיה פסיכולוגית", שלמען האמת לקחתי אותו רק כי בשם שלו יש משהו עם נסיכה, והיה כתוב שם "פנטזיה", לכל השאר- שמתי לב מאוחר מדי. בקיצר, הספר הזה גם היה שטיפת מוח שכזו, שהייתה לי נורא בולטת, וכשעושים לי שטיפת מוח בולטת- זה לא יוצא טוב. אבל כמו שסיימתי את הספר ההוא רק בשביל הפרינציפ של לסיים, כנראה אני אמשיך לקרוא את הספר הזה, בידיעה ברורה מראש, שהוא לא יעזור לי, ולא יצא ממנו כלום, ושזה סתם בזבוז זמן.
-+-+-+-+-
יום שישי - היה גשם בבוקר! ייאי!
והיו עננים, והיה קר!
ואח"כ בצהריים כבר נהיה חם יותר... :(
אבל דווקא היה יום בסדרי שכזה...
אפילו לא איחרתי ממש בבוקר, ועל איך שבאתי, ראיתי את ליז ועדן ליד המדרגות שעליתי בהן.
זה היה נורא משעשע, כי משום מה ליז החליטה לעמוד ולהצדיע לי, ועדן החליטה לעשות מה שליז עושה, ככה שגם היא נעמדה פתאום והצדיעה.
עוד יותר משעשע היה שבאמצע שיעור פיכסיקה שהיה, היא החליטה לשכוח מכל ה, ולא הבינה על מה אני וליז מדברות. מילא סניליות, אבל עד כדי כך?
אח"כ היה חברה, והיה משעמם, חוץ מזה שהאורקית החליטה לאיים על מי שלא יבוא ביום ראשון לאיזה טקס עקום שיש בבוקר.
הודיעו לנו עליו עוד בשיעור פיסיקה, והיה משעשע כשביפ, הסתובב אליי אז ואמר לי שישלי מבט של רצח בעיניים. למען האמת, אני די מאמינה לו. אני שונאת שכל הזמן מאיימים עלינו ב"זה שמי שלא יבוא זה יירשם לו בתעודה ובספר הכיתה". ובין היתר, ביפ הוא יצור שמתחשק תמיד לרצוח, ככה שבין כה וכה, זה לגיטימי שיהיה לי מבט רצחני.
בשיעור אנגלית ציפציף החליטה להחזיר את הפלקטים שהגשנו, וחצי מהזמן התווכחנו בינינו (אני, ליז ושוקי האם לתלות את הפלקט שלנו כמו כולם, או לתת אותו לליז, או להשמיד אותו וזהו. -לנה סתם ישנה בצד ולא הגיבה) לבסוף שכנעתי אותם לתלות אותו, כי במילא אף אחד לא ייקח אותו, ולהשמיד- חבל [למרות שיש עליו ליאונרדו דיקפריו עם שיער חום במקום בלונדיני, אבל חפיף]. נתתי אותו לאליאור, שיתלה, הוא החליט לתקוע סיכה בול בשם משפחה של לנה. זה משום מה שיעשע אותו, ואח"כ לתקוע עוד אחת, מתחת, בשם משפחה של שוקי. המעשה האידיוטי הזה, חיסל את כל הסיכות שהיו באקדח-סיכות, וכך, בסוף הכיתה, תלוי לו פלקט רק על צד אחד. אומנותי ביותר, מה אני אגיד...
אחרי זה היה אזרחות, ואיכשהו הטוניקה החליטה שאי.טי. (החייזר. נו הזה עם ה- E.T. phone home ) מגיע לארץ ישראל, ואנחנו צריכים להגיד איך הוא אמור לזהות את העובדה שזו מדינה יהודית.
בקיצר- לקראת סוף השיעור הגענו למסקנה שאי.טי. הוא יצור נורא אינטליגנטי, שגם יש לו מושג מי מממן ישיבות, ומה זה "חוק השבות".
מה שבטוח- אי.טי. מבין הרבה יותר ממני באזרחות...
ואח"כ היה ספרות. אנחנו עדיין לומדים על המאהב. ואדם מפחיד אותי!
אמנם לא נראה לי מהסיבה שהוא מפחיד את ליז, אבל הוא פשוט מפחיד אותי. בערך מהסיבה שביאליק הפחיד אותי.
לשם שינוי, בסוף היום אמא שלי לא אחרה כ"כ, והגעתי הבייתה די מהר.
החלטתי ללכת לנמנם, אבל נרדמתי רק בסביבות 4 וחצי- 5.
אמא שלי העירה אותי ב8, כי היא הלכה לאנשהו. נעלמה לי לכמה שעות. אבל אני אף פעם לא מתנגדת לזה. טוב לי להיות לפעמים לבד ככה בבית.
טוליפ הכינה לי 2 חתימות חדשות לפורום, יצא ממש פצצתי!
אז ייאי לי!
(יאפ, אני מתלהבת מכל דבר חדש...)
וזייהו.
היום קמתי, ואחרי שניסיתי להתחיל שיעורים בפיכסיקה, פרשתי בשיא (או ליתר דיוק- אחרי שציירתי במחברת 5 נקודות שאמורות להיות אלקטרונים עם מטען של 5 מילי-קולון. אני יודעת שזה לא מעניין אפחד, סתם התחשק לי לציין את זה..), ועכשיו אני כאן, בזמן שאני בכלל אמורה לשנן טונה של חומר בתנ"ך.
ואני עדיין בשוק מזה שנעלמו לי כל המחברות משנה שעברה!
זה פשוט לא הגיוני!
שיהיה לכם סוף של סופשבוע כייפי ומהנה!
מיאו מיאו
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
