יומני היקר,

קרו לי כ"כ הרבה דברים בשנה הזו, שאם אני אתחיל לסכם אותם, אני לא אגמור כנראה עד הלילה של המעבר ל-2008.

גאד דמיט, את החודש הזה אין לי זמן לסכם, למרות שקרו המון דברים קטנים וגדולים ששווים אזכור. את הפוסט על הטיסה לגרמניה אני לא מסוגלת אפילו לפתוח לעריכה כי אין לי מספיק שעות פנויות לזה, אז שאני אסכם שנה שכזו?

אין סיכוי.

השנה, אני באמת יכולה להסתכל אחורה והלגיד שקרו דברים. קרו הרבה דברים. נראה לי אפילו שחלק לא מבוטל מהם הם טובים.

שתהיה לכולכם שנה אזרחית מקסימה, מעניינת, רצופה בחוויות שיטלטלו את עולמכם הקט, כמה שיותר לטובה.

שתמיד תהיו מאושרים, תחייכו כל יום, כמה שיותר, שתהיו מוקפים באנשים טובים, וכל מה שתעשו יהיה לטובה.

סקאי.

^_^

I remember you.

each and every single day.

eapecially lately..

and althogh my life seems to be so different now,

i do miss you.

of course.

.היום הזה היה כ"כ מוזר

...בעיקר לטובה, קצת לרעה

...אבל נו, זה מה שהופך את הימים האלה למעניינים

,עידכון נורמלי בפעם אחרת

i guess.

אני מפגרת.

ואני בעיקר כועסת על עצמי.

אתמול היה בוחן אמצע בחדו"א.

והשארתי לעצמי מספיק זמן פנוי החל מהסופ"ש עד הבחן, כדי ללמוד, לכאורה כמו שצריך.

במבט לאחור, באמת היה לי מספיק זמן. אולי לא כדי לתרגל מספיק את הכל כמו שהייתי רוצה, אבל היה מספיק, לפחות בשביל לעבור על כל החומר ולנסות להבין את רובו.

ואיכשהו, כמו שרק אני יודעת, הוא התבזבז על הרבה דברים שהם לא ללמוד כמו שצריך.

ועוד מיום ראשון, הסתובבתי עם עצמי כשבראש תקוע לי מה שעתיד היה להיות "משפט יום ד'" (אשר טענתו היא כדלקמן: "לא נורא, זה רק מגן.").

אבל משפט יום ד', בערב יום ג', הפך מהר מאוד למשהו אחר. כל השעתיים בהיתי בטופס, בין ניסיון להגיע לפתרון של שאלה אחת, לניסיון להגיע לניסוח הוואנאבי-מדויק של תשובה אחרת, ואמרתי לעצמי "לעזאזל, אם רק הייתי לומדת כמו שצריך! אם רק הייתי חוזרת טוב יותר על החומר! אם לא הייתי מבזבזת את כל ערב יום ראשון בלמידה קבוצתית של כ-7 אנשים שידעתי שהיא לא תעזור לי! אם רק היה לי עוד יום אחד ללמוד! עוד יום אחד לתרגל עוד קצת...". גאד דמיט. הבוחן התברר בסוף כמאוד קל. בתור אחת שלא הצליחה לענות עליו כמו שצריך, אני מודה ומתוודה, הוא היה ממש קל. בוחן מתנה! ואני גמגמתי תשובות מומצאות (וגם לא כולן נכונות בוודאות, את אלו שבסימן שאלה אפילו אין לי חשק לבדוק..), ובמקום האיחול שקיבלתי בSMS על הבוקר ("שהחסם התחתון של הציון שלך יהיה 95" LOL), החסם העליון של הציון שלי, הוא כנראה בקושי 75.

וזה לא טוב, וזה לא כיף. במיוחד כשאני מסתכלת מהצד ויודעת שהייתי מוציאה בו ציון ממש טוב אם רק הייתי לומדת כמו שצריך. ויופי, עכשיו במקום שיהיה לי מגן טוב, על מבחן קשה (זו מעין אקסיומה כאן, אם בוחן האמצע קל, המבחן יהיה ממש קשה), עוד יהיה לי מגן גרוע.

sweet.

לנימה קצת יותר אופטימית, אני מבלה יותר מדי זמן בגהנום. אפשר להגיד שלמרות שאני לא גרה במעונות, חוץ מהשעות של השינה בלילה, אני כמעט כל היום שם. ולא, זה לא החלק האופטימי. מה שכן נחמד בכל הסיפור, זה שבסופו של דבר יוצא שאתם (ואתם יודעים מי אתם) צדקתם ואני טעיתי, ובהחלט הכרתי אחלה אנשים (כך זה לפחות מסתמן), שאמנם גורמים לי להרגיש ממש טיפשה (אתם לא רוצים לדעת את ציוני הפסיכומטרי שלהם, או את הסכם...), אבל הם ממש כייפיים, ובסופו של דבר די מדרבנים אותי גם ללמוד.. כי נו בכל זאת, צריך... (כמו שאחד מהם אמר השבוע: "השוואת ציוני סכם בטכניון, זו האנאלוגיה להשוואת הגדלים בעולם האמיתי!")..

הם גם יתגלו כיעילים למדי, בהמשך, כשלוכלנו יהיה זמן [חה.חה.חה.], ונתחיל לעשות ערבי pizza&beer עם כל מיני סרטים שאני צריכה להשלים (מונטי פיייטון, star wars וכל מיני דברים שעד סוף התואר יהפכו אותי לגיקית מן המניין).

note to self: הא הא. מיום ראשון הוכתרתי להיות הכנסת. ייאי. ^^

[אוקיי, כשאני מתחילה לעשות את הסמיילי כמוהם, זה קצת מפחיד, אז מעכשיו זהו.]

בכל מקרה, הפקתי לקחים מהבוחן הדי מביש הזה.

שבוע הבא, המשימה: אלגברה.

ופה יש לי משימה כפולה. גם ללמוד כמו שצריך לשם שינוי, להבין הכל ולתרגל מלא (כי פה כבר אין "לקרוא את החומר ולהבין", המבחן לא הוכחות נטו, אלא גם תרגילים לפתור, ואמנם גם שאלות הוכחה והפרכה, אבל צריך לתרגל יותר כדי להצליח..), וגם, לקבל לפחות 92. רצוי יותר.

אני לא ממש בטוחה כמה יצליח לי... שוב דברים מתלכדים כמו לפני 3 שנים...

אבל עזבו, יש מספיק נושאים שליליים בפוסט הזה, וזה כבר קשור ל-heavy load שאני לא בטוחה עד כמה הוא יתאים לכאן.

מאוד מציקה לי העובדה שאין לי מתי להיפגש עם אנשים יקרים שלא ראיתי כבר המון זמן.

זה לא בסדר, ואני מאוד מקווה שזה גם יתוקן בתקופה הקרובה.

שיהיה לכולכם סופ"ש כייפי.

אה, שכחתי. היום חילקו סופגניות!

אין לי שום הסבר לכך שאכלתי 2 [>.<] אולי חוץ מהריבה הטעימה וחיבתי לאבקת סוכר. חוץ מזה, הן היו ממש לא טעימות... וגם גרמו לי לאחר לשעה השנייה של ההרצאה בחדו"א לפחות ב-5 דקות, אם לא 10, ותוך כדי עוד להיתקל בביפ. לפחות היו לי עדים שההיתקלות הייתה קצת יותר מבדרת ממה שחשבתי שהיא. ("היא שונאת אותי!" LOL)

נו טוב, אמנם איחרתי ב10 דקות לחלוקת הסופגניות של הפקולטה שלי (וכבר לא נשארו, למרות שזה היה אחרי 5 אחה"צ!), אבל סחבתי 2 למדמ"חניקים. מוהאהאהאהאהא.

יש לי ביומן רישום של כל התאריכים האחרונים של הגשת שיעורי בית (מכל הסוגים) לטכניון.

על כל מטלה, אני שמה מדבקה בצבע כתום זוהר-זוהר, כדי שאני אשים לב לתאריך האחרון להגשה.

על כל מטלה שהוגשה, אני מציירת על מדבקת העיגול הכתום-זוהר-זוהר סמיילי מחייך.

בינתיים,

יש לי הרבה מאוד (9) מדבקות לשבוע וחצי הקרובים.

(ועל הבוחן אמצע בחדו"א שיהיה עוד שבוע וחצי אפילו לא טרחתי לשים מדבקה.)

כמעט ואין לי סמיילים שמצוירים על המדבקות האלו. (רק 1-2)

ובעיקר,

יש לי רק 24 שעות ביממה.

ומסתבר שזה לא מספיק.

מה שכן, 24 שעות מסתברות להיות מספיקות כדי:

להספיק לבקר במקום חדש בכיכר זיו, ולגלות שמאוד נחמד שם, יש שם מוזיקה מעולה, מעט מדי רוטב בסלט, ומלצריות שכן יודעות להצית פליימינג למבורגיני (וגם לגלות שזה גורם לאנשים מסוימים להירדם באופן מעורר תהיה על קיום סימני החיים שלהם), ולחזור ברגל הביתה במצב לא פיכח לגמרי ("תחזיק לי את היד, אני בינתיים יכולה ללכת בקו ישר..." .. *כעבור רחוב ורבע* .. "טוב, אני בהחלט מתחילה לאבד את כל הקונספט של ללכת ישר.")

לישון עד 1 בצהריים

לצאת לנסיעה באוטו אחרי חודש + שלא נהגתי, תוך כדי סיכון חייו של החבר שלי וגם אמא שלי. [לנפשות הפועלות שלום].

לתהות לא מעט על-

אני צריכה להתחיל לחשוש כשהגיל המנטלי של אימא שלי, הופך להיות בערך שליש מהגיל המנטלי שלי? :/

[והפעם אני לא מתכוונת לפיצול האישיות שלי שהגיל שלו הוא בסביבות ה-5.]

ואני צריכה לדאוג מזה שמה שבאמת גורם לי להרגיש מוזר עם זה, זה שזה יותר מדי מדגיש את היותי "זקנה מדי" לפעמים, ולא זה שפתאום אני "מגדלת" טינאייג'רית ממוצעת בבית?

באופן זמני, הכינוי שונה.

קפריזה.

כן, זו כותרת צומי.

אבל לא רק!

זו בערך ההוכחה לכך ששיעורי בית בפיסיקה יכולים להיות דבר מהנה למדי, אם יש לכם ראש פתוח ושאלה שנראית ככה -

אז הרי לכם סקופ.

מרי פופינס היא בכלל ילד.

ובגלל שפועל עליו כוח של הרוח, חייבת להיות איזשהי רוח, ואיכשהו עליתי על זה שזו לא סתם רוח, אלא קספר, האחד והיחיד. (ואתם לא רוצים לדעת כמה להשתמש במושג "תאוצת הקספר של הילד/מרי" יכולה לגרום לי לצחוק בערב אחד, אחרי שבמשך 12 שעות אני כבר נמצאת בגהנום.)

וכך מרי פופינס וקספר עסוקים באיך ללמד ילדים להתאבד (להיתלות על חבל שקשור למוט גבוה, כמובן, ואז עוד לקפוץ משם, ולשבור את המפרקת או משהו בסגנון...)

<(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)>

כשיום שני מתחיל בשעה 8:10 בבוקר (ואני פתאום מגלה איזה שימושי זה לבקש מאנשים שישמרו לי מקום בתרגולים מפוצצים), ואין כוח להקשיב, ועוד האנשים לידך מתחילים לשיר שירי אומפה-לומפה, זו מבחינתי התחלה ליום מבדר וטוב.

היום של אתמול היה דווקא די ממוצע, אבל נורא נהניתי מלשבת בחווה, וכאילו לעשות שיעורים, ותוך כדי לדבר עם אנשים שנורא התגעגעתי אליהם, ולא דיברתי איתם מלא זמן, ואפילו לשמוע חדשות טובות (לנה עברה טסט). אה, גם נורא נהניתי להבריז מתרגול במחשבים.. נראה לי שזו פעם ראשונה שאני מפסידה משהו בכוונה, אבל היה הרבה יותר מעניין להסתובב בזיו עם כמה אנשים, מאשר לשבת בכיתה שבה גם ככה בקושי הייתי מקשיבה, ולכל היותר משחקת עם קיפולי הנייר של חוג האוריגמי שנפתח שם לפני שבוע. P:

<(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)>

Cookie!

[עוגיות שוקולד צ'יפס זה יאמי.]

סתם, למקרה שלא ידעתם.

<(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)>

לא כתבתי על זה בפוסט הקודם, אבל גיליתי מיהו אחד האנשים שציטט כמה ציטוטים שקישרתי אליהם בפוסט הציטוטים האחרון. בין היתר יצא לי להכין איתו שיעורים בכמה ימים אחרונים, וזה נורא מבדר גם להשוות ציטוטים.

הטכניון יכול להיות באמת מקום מצחיק.

[עכשיו אני תוהה כמה זמן לוקח לציטוט לאשר ציטוטים ששולחים אליהם oO]

והנה משהו טרי מהערב:

~בודקים את לוח השנה האקדמי במטרה למצוא חופשים~

אני: "תחפש בפסח או פורים לראות אם יש חופש, אני יודעת שבחנוכה אין"

אישנטולכינוילבינתיים: "לפחות אפשר לבוא בחנוכה מחופשים"

אני *עוצרת את עצמי לרגע כדי להבין את מה שנאמר ולא להתפקע מצחוק*: "אבל חנוכה זה לא החג שמתחפשים בו!"

אח"כ הוא עוד ניסה להיזכר בשירי חנוכה, כדי איכשהו להגיע מאחד מהם לכמה נרות מדליקים בחג, ואיכשהו הוא פשוט שר שיר על נס פח השמן, או משהו כזה, במקום משהו על חנוכיה ונרות...

<(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)>

היום קצת אחרי ההפסקה בתרגול בחדו"א, הצלחתי תוך חצי שנייה להוכיח ש-1 יותר גדול מ-0 (כי מסתר שפעם אמרו לנו שזה גם משהו שצריך להוכיח.. אבל כנראה אם אתם ממש משועממים), בכל מקרה, הנה ההוכחה שלי:

 1     0 

<(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)>

טיפידי (Tpd)

מינימיזציה

ומינטרמים

- אלו מילים מצחיקות ביותר. חבל שאני צריכה לשמור על טיפת רצינות כשאני צריכה להתרכז כדי להבין את החומר.

ובנימה זו: למישהו יש שבב כזה שמכניסים לראש, והוא מחזיר לזיכרון את כל המתמ' של התיכון, ותוך כדי גם מסביר את הדברים החדשים שמנסים ללמד אתכם?

<(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)>

אני יודעת שאני בטכניון כש- (רשימה שעלולה להתארך עם הזמן)

1. אנשים מבקשים שיחזירו להם את העבודה לתא מספר 42, כשההמלצה היא 2 הפסרות האחרונות של הת.ז שלהם.

2. כשעל שלט של "שקט, נבחנים" מדביקים מדבקה ענקית של "רוצים פתרון!!!", ומתחת לזה מישהו כותב בעט: "התשובה היא 42".

3. כשיושבים בתחילת חלון של שעתיים, ובגלל פרסומת לקולה, שגררה שיחה על יפנית (שאני מן הסתם לא כ"כ מבינה) פשוט כי כתוב שם ביותר יפנית/סינית מאשר שאר השפות, ואז מנסים לשנות נושא, ובצחוק אני מציעה: "כמה גזים יש בקולה?", ואותם אנשים באמת מחפשים דרכים לחשב את כמות הגזים בקולה, כולל למה הדרך הזו והזו לא תעבוד ולמה כן.

<(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)>

ובכלל, עליתי על משפט ההתחלה האולטימטיבי לאלה שתקועים יותר מדי בחוות מחשבים:

"אז.. את באה לפה הרבה, אה?"

כן. :/