אני אפילו לא יודעת ממה בדיוק, או איך להגדיר את זה.

אבל אני אנסה בכל אופן...

אני מפחדת מעולם המבוגרים. מהעולם האמיתי. תקראו לזה איך שבא לכם, אבל אני מפחדת מזה.

זה אולי כולל את העובדה שאין לי שמץ של מושג בקשר למקצוע שאני אמורה לבחור לעצמי לעתיד.

זה אולי גם כולל את העובדה שאני לא מסוגלת להתעקש בלמצוא עבודה.

זה אולי גם כולל את העובדה שאני לא מסכימה לסקס עם תום, גם אם אני רוצה (ונכון לעכשיו הוא גם האדם היחיד, שאני מכירה אישית, שהייתי אומרת לו "כן").

זה אולי גם כולל את העובדה שאני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי גם ברגע שאמא שלי מזכירה לי שאני כבר צריכה לצאת מהבועה.

אאאאארררררררררררררררררררגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגג

אני אוהבת את ה"בועה" הזאת.

אני פשוט לא מוכנה לחיות את החיים האמיתיים, ולמען האמת- אני בכלל לא בטוחה שאני אי פעם אוכל.

לפעמים אני אומרת, שאני לא אחיה אחרי גיל 20-21.

זה התחיל כשהייתי בת איזה 12 בערך...

סתם עלתה לי תהיה שכזו לראש.

אולי אפילו יותר מוקדם, אבל מדי פעם היו לי תהיות שכאלה. זה אולי חולני, אבל חשבתי שיגלו לי איזה סרטן או משו, ואני אמות.

פשוט אעלם מהעולם הזה.

מפחיד אותי לדעת, שמחשבות דומות שהסתובבו לי בראש, התגשמו.

וזאת לא פעם ראשונה שקורה לי שיש לי כזה סוג של מחשבות, שמתגשמות.

מעין איזושהי יכולת לחזות את העתיד, רק ע"י מחשבות שבאות לי...

עם הזמן אני אפילו יודעת "למיין" אותן ככה.

אבל לא בא לי לכתוב על זה עכשיו.

אתמול הייתי אצל תום.

ממממ... אין הרבה מה לספר.

מתוך 9 שעות בערך שהייתי אצלו, בערך 7 וחצי שעות הייתי על המיטה שלו, ו7 שעות הפיות שלנו לא נפרדו.

אבל איכשהו חזרתי הבייתה עם כאבים כמעט בכל הגוף...

Love Hurts

אבל זה היה שווה את זה.

היה ממש כיף אצלו בסה"כ...

חוץ מאותן כמה פעמים שהייתי צריכה לעבוד קשה כדי לגרום לו להבין שאני לא הולכת להזדיין איתו...

איך אני אסביר לבנאדם שהוא אפילו לא מוגדר בתור חבר שלי (ולא, אין לנו הגדרה נורמלית למען האמת, כי אנחנו גם לא בדיוק ידידים), שגם אומר לי אחרי שהוא נפרד מהחברה הקודמת שלו, שהוא צריך מישהי שתהיה קרובה אליו (מבחינת מרחק פיזי), ושעד כמה ששנינו רוצים את זה, זה ישנה את הכל בינינו? אני לא יודעת לאיזה כיוון. אולי זה ישנה לטובה. מי יודע... אבל... פשוט יש בינינו משו כזה יפה, שאי אפשר להגדיר. עצם העובדה שאנחנו לא חברים, ולא "חייבים" כלום אחד לשני, ובכל זאת אוהבים אחד את השני (כי לפי המובן לי זה אכן הדדי) ככה- זה משו שאני מפחדת להרוס. או לשנות.

And I'm only here
To bring you free love
Let's make it clear
That this is free love
No hidden catch
No strings attached
Just free love
No hidden catch
No strings attached
Just free love

כן, אני גם קצת מפחדת משינויים. אבל קצת. הם בהחלט עושים לי טוב כשהם במקום. אבל לא שינוי כזה. למען האמת אני אפילו לא יודעת מה הוא רוצה ממני. מבחינת קשר לפחות.

אני פשוט מפחדת שאם אני כן אסכים לו, מה יהיה אח"כ?

כלומר- אם אני אחזור לאותה טענה שבאה מצידו- אז עוד שבוע/חודש/חודשיים/מתישהו לכאורה בקרוב  הוא ימצא לעצמו מישהי מהעיר שלו, או סתם מישהי קרובה... ומה? אני אחזור לתפקיד הידידה הטובה והמשעשעת?

ולא, אני לא מתלוננת, לא רע לי בתפקיד הזה.

אני רק...שוב.. רוצה לדעת "מה הוא חושב לעצמו?" דמיט!

+-+-+-+-+

אה, וגם גיליתי שרכבות נוסעות הרבה יותר לאט ממה שהיה נדמה לי...

מכאן גם הגעתי למסקנה שאסור לתת לי רשיון. מקסימום למכוניות מרוץ או משו.

אני פשוט יודעת שאני אסע מהר מדי.

קמתי ב11 בבוקר. נגיד שישנתי טוב.

לא היו יותר מדי תקלות.

הייתי צריכה היום להתקשר לכל מיני מקומות בקשר לעבודה, ואני ממש שונאת את זה. אבל יצא ככה שלא עשיתי את זה היום כי באה אלי שוב החברה הזאת של אמא שלי, ועזרתי לה (שוב) באיזה משו במחשב.

טיהי- אפילו הצלחתי ללמד אותה לשמור קובץ על דיסקט!

(כן, אם אתם תוהים היא לא מבינה כלום, אבל פשוט כלום במחשבים...)

אניווי, היא הלכה רק באיזה 3 בערך, ואז כבר הייתה צריכה ללכת להתאמן לקראת השיעור מוזיקה שהלך היום ממש מצוין! (רק שאני אשמור על המוכשרות הזמנית עד יום חמישי בערב!)

וגם אמא מכינה עוגיות שוקולד-צ'יפס ככה שכנראה זה אכן יום נחמד שכזה!

וללא קשר- תראו איזה עצובי הוא->

ליתר דיוק התוכנה המוצ'קית לשעבר של האימייל!

זה כזה מעצבן!

היו לי ם כל מיני דברים די חשובים, ועכשיו אני לא יכולה לראות את זה!

גררר.........................

יש שבתות, שפשוט אני לא רוצה להתעורר בהן.

שומדבר טוב לא קורה.

וקורות לי רק תקלות!

למה?

Bon Jovi

Bed Of Roses

Sitting here wasted and wounded 
at this old piano 
Trying hard to capture 
the moment this morning I don't know 
'Cause a bottle of vodka 
is still lodged in my head 
And some blonde gave me nightmares 
I think she's still in my bed 
As I dream about movies 
they won't make of me when I'm dead 

With an ironclad fist I wake up and 
French kiss the morning 
While some marching band keeps 
its own beat in my head 
While we're talking 
About all of the things that I long to believe 
About love and the truth and 
what you mean to me 
And the truth is baby you're all that I need 

I want to lay you down on a bed of roses 
For tonite I sleep on a bed on nails 
I want to be just as close as the Holy Ghost is 
And lay you down on bed of roses 

Well I'm so far away 
That each step that I take is on my way home 
A king's ransom in dimes I've given each night 
Just to see through this payphone 
Still I run out of time 
Or it's hard to get through 
Till the bird on the wire flies me back to you 
I'll just close my eyes and whisper, 
baby blind love is true 

I want to lay you down on a bed of roses 
For tonite I sleep on a bed of nails 
I want to be just as close as the Holy Ghost is 
And lay you down on bed of roses 

The hotel bar hangover whiskey's gone dry 
The barkeeper's wig's crooked 
And she's giving me the eye 
I might have said yeah 
But I laughed so hard I think I died 

When you close your eyes 
Know I'll be thinking about you 
While my mistress she calls me 
To stand in her spotlight again 
Tonite I won't be alone 
But you know that don't 
Mean I'm not lonely I've got nothing to prove 
For it's you that I'd die to defend 

I want to lay you down on a bed of roses 
For tonite I sleep on a bed of nails 
I want to be just as close as the Holy Ghost is 
And lay you down on bed of roses

או מעניין שכזה...

או סתם איזה קטע יפה.

רק שהיה לי יום לא מעניין במיוחד.

התעוררתי אחרי 13:00 בגלל שהלכתי לישון ב3 בלילה עקב עודף פטפוטים...

וסתם לא עשיתי כלום..

זאת איזה תחושת עצלנות שכזאת, של "הייתי רוצה לעשות דברים, אבל פשוט אין לי כוח" שיש לי בזמן האחרון, ולמען האמת- אני ממש לא אוהבת את זה...

טוב, השבוע הבא שלי די עמוס בתכניות, ככה שאני מניחה שזה ישתנה.

יכולתי לצאת היום עם כמה חברות לבאולינג, אבל משום מה פשוט לא היה לי חשק לצאת...

אוף, שיעבור כבר המצב הזה...

לא אוהבת לא לעשות כלום...

נאמ...

חזרתי ממקודם מניסיון העבודה.

לא הלך...

ומשום מה גם לא רע לי מזה...

הבוס שם אמר שאני יכולה להישאר לעוד יומיים ניסיון, או ללכת הבייתה.

אז אחרי התייעצות קלה עם אמא- העדפתי ללכת הבייתה.

ננסה במקומות קצת יותר אמינים...

למרות שמצד אחד- אם היו מקבלים אותי, זאת עבודה לא כ"כ רעה...

ואני די צריכה את הכסף...

מצד שני- זה אומר שאני יכולה לבוא לתום בשבוע הבא, וגם יהיה לי קצת יותר זמן להתאמן לקראת הקונצרט עוד שבוע...

אז אני מניחה שהגורל עשה את שלו כנראה...

תום שוב גורם לי להרהורים רבים.

יותר מדי הרהורים...

אין לי אפילו איך להוציא אותם, או איך לכתוב אותם.

לא נורא, זה יעבור כנראה.

מתחילות לצוץ כל מיני תשובות לשאלות שהיו לי בראש אחרי שהוא בא אלי בפעם האחרונה, אבל זה בא בתור רמזים. כנראה שלא יהיה לי אומץ לשאול אותו את הכל.

אני אמשיך לחיות עם זה ככה.

עכשיו אני כנראה אתחיל ללמוד לתאוריה שאני רוצה לעשות בקרוב, ועכשיו אני גם צריכה למצוא לי מורה לנהיגה נורמלי.

מקווה שאתחיל ללמוד כבר בשבוע הבא.

המטרה שלי היא להשיג רשיון בסוף החופש. מקסימום בספטמבר.

אין לי רצון בכלל להיכנס לחוק הזה של המלווה של חצי שנה... ממש לא בראש שלי.

טוף, שוב אני מתעצלת לכתוב הרבה, ושוב אני דוחה את הפוסט על הסרט...

תסלחו לי?

בעצם- אין לכם הרבה ברירה בכל מקרה.

*נא לדמיין סמיילי מוציא לשון*

אוף!

אין לי כוח לעבודה העקומה הזאת.

אמנם הלך לי טוב בראיון אתמול, אבל בניסיון עבודה עצמו- לא משו...

אני אמנם אמשיך עוד יומיים, לפחות שאני אדע שניסיתי, ולא הפסקתי לבד.

רק לדעת שניסיתי...

אני אפילו לא יודעת עד כמה אני רוצה להתקבל...

זה אמנם כסף לא רע, אבל היחס שם לאנשים- לא משהו...

נראה כבר...

"גגררר" נוסף, רק במובן הטוב שלו-

תום פשוט מותק של בנאדם !

מתה על אנשים שמעודדים אותי, גם כשהם לא חייבים לי כלום, ובעיקר כשהם לא יודעים שהם צריכים לעודד אותי. הוא פשוט מצליח תמיד לעשות את זה איכשהו.

אני בהחלט חושדת לחוש שישי כלשהו לדברים האלה.

כי טלפתיה כבר הבנתי שיש...

great minds think alike

^.^

שיהיה...

בכל אופן, חייבת לרשום לעצמי לזכור לעשות פוסט על ה"פ והאסיר מאזקאבן שראיתי עוד ביום שבת, וכל הזמן אין לי כוח לכתוב עליו...