| 8/2004
רק רציתי להזכיר...
לכל מיני אנשים... להציץ כאן למעלה, בצד ימין. כן ימין- רואים את ההודעה המודגשת? יופי! אני אהיה נורא גאה בכם אם תציצו בה... וגם תפנימו.
ארג, יופי, היום האחרון של החופש הגדול נגמר אצלי כ"כ כ"כ כ"כ נורא!!! המורה למוזיקה שוחטת אותי. ליתר דיוק- אני אשחוט את עצמי עד השיעור הבא. וגם אמא כועסת עליי.. ובא לי לצעוק על כל העולם, אבל אני לא מאנשים שמסוגלים לעשות את זה... אז אני אסתפק בינתיים בגגגגררררררררררררררררררררררררר ענקי!!! אוף! פשוט אוף! גם החופש הזה... היה כולו אוף. עברו עליי אולי כמה ימים טובים, וגם הנסיעה לאילת הייתה טובה יותר ממה שציפיתי, וגם פגשתי כמה אנשים ממש מאגניבים ומדהימים בפני עצמם! אבל חוץ מהכמה ימים האלה, היה חופש ממש מעיק. אני אפילו די שמחה שאני חוזרת לשגרת הלימודים... ברררר... -פוסט שזקוק בהחלט לעריכה מחר-
| |
לייק מה זה שיחה מאממת כזה כאילו
פטפטתי לתומי עם עדן באייסי. השיחה הזו שרפה לי את כל תאי המוח השרופים שיש לי. לשיפוטכם.
עדן (13:58) :
היי מה קורה מאמי? לייק מ'זה התגעגעתי!
סקאי(13:59) :
לייק שיואו כזה הכל מה זה סבבה! מה איתך כפרונת?
עדן(14:00) :
לייק טוטאלי מצויין!!! היה לי שיעור נהיגה כזה מאגניב! יואו!!
סקאי(14:00) :
לייק מה עשית היום כאילו?
עדן(14:02) :
לייק קמתי בשמונה, סוו עכשיו אני לייק טוטאלי עייפה... חוצמזה, היה לי לייק שיעור נהיגה כפול. איזה כיף!
סקאי(14:02) :
שיואו! שיעור נהיגה כפול זה תמיד טוטאלי מוי כיף!!!
עדן(14:02) :
דא דא!
סקאי(14:03) :
עשית משו חדש היום? או שסתם היה כיף?
עדן(14:04) :
העברתי לייק מהילוך שני לייק לראשון, ועשיתי המון פניות, פרסות וכאלה...
סקאי(14:05) :
אה, לייק מה זה מאגניב לך! לייק מחר לי יש שיעור אחרי ביצפר, אבל כאילו אין לי מושג מתי אני בדיוק מסיימת, אז המורה לייק יהיה מה זה מסכן, כי אני אצטרך להודיע לו בהתראה מה זה קצרה על מתי יהיה השיעור, כאילו.
עדן(14:07) :
לייק אין לך שום שיעור!!! ברור? אני לייק זאתי שיש לה שיעור אחרי הביצפר!!! לייק ב12 ועשרה בדיוק, כאילו! ואת מזה מעתיקנית!!! חתיכת וואנבי מי! את קבעת שיעור לייק רק בגלל שלי יש אחד כזה...
עדן(14:08) :
מה את לא עונה לי? מה אני לייק לא לרמה שלך?
סקאי(14:08) :
את לייק מה זה לא צודקת! הוא בעצמו אמר לי שביום רביעי יהיה לי שיעור אחרי הביצפר! אבל חוצמזה, את חצופה כאילו, את יודעת? כי את בכלל מסיימת ב12, ואני מסיימת כנראה ב3!!! לייק מה זה לא בראש שלי להידחף לך לשיעור! ולייק, את מודעת לעובדה שהשיחה הזאת טסה בטיל ישיר לבלוג שלי אח"כ?
עדן(14:09) :
לייק מה? את לייק לא יודעת מזה פרטיות!! ולייק מי החצופה ביננו? הא? נו תגידי... קצת כבוד...
סקאי(14:09) :
לייק מי החצופה בינינו? לייק טוטאלי בארור שזו את כפרה!
עדן(14:10) :
לייק סוו נוט!!! לייק די להיות כזאתי מאעפנית!!!
סקאי(14:11) :
לייק די לתקוע "לייק" בכל משפט שלך, כי זה לייק מה זה לא במקום, וכאילו סו לאסט סאמר!
עדן(14:11) :
סוו נוט!!! את לייק סווו טוטאלי מקנאה בי כי אני לייק סוו יפה, עשירה וחכמה יותר!!!
סקאי(14:12) :
לייק את אולי צודקת, אבל אני כאילו מה זה לא אמורה לקנא בך בגלל זה!!!
עדן(14:12) :
אבל את לייק טוטאלי עושה את זה!!
עדן(14:12) :
מה את לייק לא יכולה לייק להיות שמחה בשבילי?
עדן(14:13) :
מה את לייק לא עונה לי עכשיו?
סקאי(14:14) :
אני לייק מה זה שמחה בשבילך, ואני לייק כאילו לא עונה לך כי אני כאילו מתעסקת עם עוד דברים חוץ מכזה חלון השיחה הזה איתך! לייק צאי מהבועה שהכל צריך להיות סביבך כאילו!
עדן(14:15) :
לייק הכל באמת סביבי!! מה את חושבת ת'צמך?
סקאי(14:16) :
שיואו, את מה זה, אבל מה זה טוטאלי לא צודקת!
עדן(14:17) :
סתם צחקתי.... אל תעלבי לי או משו... שלך, עם כל הטימטום גברת
L.R Moonlight
עדן(14:18) :
עדן האכילה אותי בגלידה עם מרכיבים מוזרים, ונדפקתי סופית!
סקאי(14:18) :
אני נעלבת? ואני עוד חשבתי לבקש ממך סליחה... טיהי.. ורואים שאכלת כימיקלים! ואגב- השיחה עדיין הולכת לבלוג! טוב, בסוף התברר שזו הייתה ליז שהחליטה להשתלט לעדן על המחשב. אני באמת תהיתי איך עדן מחזיקה מעמד עם כ"כ הרבה "לייקים" וכאלה...
| |
וזה מה שאני עושה ביום האחרון לחופש הגדול...
כותבת פוסט על מה שעבר עליי... :/ נאמ, היום אני צריכה לקרוא מלא מלא מלא מלא מלא עמודים מהספר שלי באנגלית, אחרת הלך עליי. בין היתר אני צריכה גם להתאמן על הפסנתר, כי יש היום שיעור, והולכים לרצוח אותי. וגם להצליח לישון קצת לפני מחר. אה, ולמצוא לאן לכל הרוחות דחפתי ת'תלבושת ביצפר שלי. כי באמת שאין לי מושג מה עשיתי איתה. אולי ברגע של טירוף יכולתי להצית אותה, או סתם לזרוק למזבלה... בכל אופן, מחר בבוקר יש שעה עם המחנכת, ומאוד רצוי שתהיה לי תלבושת. אני לא אתן לה סיבה לצרוח עליי על היום הראשון ללימודים. (נשאיר את התענוג הזה להמשך השנה, כשאני אצטרך בידור). מה שמזכיר לי שלשם שינוי אני גם צריכה ללכת לקנות חולצות ביצפר. אוף... גררר על התלבושת. היום קמתי ב9 וחצי בבוקר, אחרי שנרדמתי ל12 שעות! (החל מ9 וחצי בערב אתמול). בחיים לא הזדהתי עד כדי כך עם הפוסט הזה. אז לקחתי כדור וטסתי להירדם לי. התעוררתי איזה פעמיים באמצע הלילה, וגם זה בעיקר כי אמא שלי נכנסה לבדוק האם אני עדיין חיה ונושמת. (כן, לצערי, עדיין כן.) בכל אופן, קמתי היום בבוקר לריח יאמי ביותר. אמא מכינה עוגה. שוב בוקר של ליקוקי קצפת מהקעריות. (זה אחד התחביבים הביתיים שלי! שושו!)
ביקור מיותר בביצפר. אתמול, יום שני, נאלצתי להיסחב לבניין המכוער שנקרא בזמני הפנוי הביצפר שלי. היינו אמורים לקבל ספרים ומערכת ולטוס הבייתה. נאמ, אז איחרתי לי, איחור אופנתי (או שלא) שכזה. גיליתי שהכיתה שלנו נמצאת שוב בקומה השנייה, כששאר השכבה בקומת הקרקע. טיפשות. ניסיתי להיכנס, והמורה לא רצתה להכניס אותי. רשעית שכמוה. לא שזה כ"כ מפתיע אותי, אבל לא הייתה לי סבלנות לחכות עד שהיא תסיים עם כולם (וידעתי שזה ייקח לה 200 שנה), וגם לא הכי התחשק לי לחכות בחוץ. היה חם מדי. ועוד נתקעתי בחוץ עם מ'. מישהי שדעתי עליה עוד לא הכי גובשה, אבל עדיין, ועם חבורה של בנים שיקראו מעתה "הקרימינלים", פשוט כי הם חבורת קרימינלים. אמנם משעשעים, אבל קרימינלים. במיוחד בעיניי במחנכת שלי. בכל אופן, הקרימינלים הגיעו עוד הרבה לפני, אבל המחנכת לא רצתה להכניס אותם. כשאני באתי, מ' באה אחריי, ובגלל שהיא לא הכניסה אותי, היא גם לא הכניסה את מ'. חבורת הקרימינלים באה דקה אח"כ וגם אותם היא שוב לא הכניסה. אז התחלתי לדבר קצת עם מ', בתקווה שתעלה לי לראש סיבה ממש מהירה למה כדאי לי לעזוב את המקום, ולפני שחשבתי על משהו (כי אני לא האדם החושב), אלן צצה מאחורי. אז פטפטנו קצת, ובאנו גם לכיתה של עדן, ששם חלוקת הספרים נעשתה בשיטה הרבה יותר ידידותית למשתמש. המערכת הייתה תלויה בכמה נקודות בכיתה, וכל הילדים באו בזמנם החופשי למחנכת ולקחו ספרים וזזו מהמקום אחרי 5 דקות במקרה הגרוע. אחרי כמה דקות סחבתי את אלן איתי כדי לקבל אישור במזכירות ששילמתי על הספרים. היה תור ענקי, אז חזרתי למסדרון של הכיתה. מ' והקרימינלים עדין ישבו שם בחוץ, אז התיישבתי יחד איתם. היה קצת משעשע כשהם ועוד כמה חברים שלהם מכיתות אחרות באו וצרחו קריאות נאצה נגד המורה. טיהי. אחרי כמה זמן, אנשים התחילו לצאת אחד-אחד מהכיתה. הבנו שבפנים היא סתם זיינה ת'שכל, אז לפחות שמחנו שנתקענו בחוץ, ולא היינו צריכים לסבול אותה 45 דקות בפנים (פאק, היא החזיקה אותם שם שיעור שלם, בזמן שילדים אחרים היו בביצפר 10 דקות, במקרה הגרוע ביותר). מה שכן, תהינו איזו הרצאה היא תתן לנו כשניכנס. עכשיו אני, נחשבת אצלה למיני קרימינלית. לא שאני שורפת לוחות בביצפר (עד כמה שזה מושך דווקא) או הורסת שיעורים או לא יודעת מה, אבל אני מתנקמת בה בקטנה. דברים כאלה, שהיא לא יכולה להעניש אותי יותר מדי עליהם. באה בלי תלבושת, לא מגיבה אליה, גם בשיעורים, ועושה לה דברים קטנים ומעצבנים, אבל תוך כדי כך, משתדלת לשמור על "נימוסים". בכל אופן- בפנים זה מרתיח אותה, אבל בחוץ היא חייבת להגיב בצורה הולמת בד"כ, וזה ממש כיף לראות את הפרצוף שלה מתעוות לכדי צרחה ענקית, ובסוף היא פולטת איזה משפט נוסח: "לכי תחליפי חולצה". בכל אופן, היא הכניסה את מ' ראשונה. כי נגדה אין לה כמעט כלום. היא אפילו התנצלה בפני מ' שהיא נאלצה לחכות בחוץ (כאשר מ' הייתה זו שאיחרה הכי הרבה מבין כולנו!!!) ושבגלל שהיא לא הכניסה את הקרימינלים, היא לא יכלה להכניס אותה גם. למען האמת, מ' לא הוכנסה רק כי אני לא הוכנסתי, כי מ' באה שנייה אחרי, והקרימינלים לא היו בסביבה עדיין כשהיא גירשה אותנו. חיחיחי, לפחות מ' סבלה בגללי! :P נכנסתי אחרי מ'. היא שאלה אותי למה איחרתי, וסיפרתי לה את סיפור הרופא והתור האבוד, שהכנתי מבעוד מועד. חפיף, עבר איכשהו. היא נתנה לי ספרים ומערכת, והכל עבר כזה בלי יותר מדי תקלות. רק שהייתי צריכה שוב לרדת למזכירות לקבל אישור לספרים... יצא שיצאתי מהביצפר ב11 וחצי במקום ב10:40 או משו כזה... גרררר עליה! יצאתי וטסתי מיד מהמקום. אחרי זה נסענו עם אמא לכמה חנויות, ויצאתי עם סנדלים חדשים! וויהי! אחרי שחזרנו, היו לי איזה 20 דקות, ואחרי זה היה לי שיעור נהיגה (28). עבר די בסדר... אחריו חזרנו ונסענו לצומת BIG. נסיעה די מיותרת לפחות מבחינתי. חיטטנו בכמה חנויות, אבל חוץ מחצאית לאמא, לא יצא מזה שומדבר, וגם הרגשתי חרא בערב. מה שכן יצא מזה- זה עוד יום נטול מחשב לחלוטין, ולמען האמת- זה היה טוב.
יום ראשון עבר רגיל שכזה. חוץ מאיזה אחד מטהרן (איראן) שהחליט לפנות אליי באייסי. זה די בידר אותי, למרות שלמען האמת לא דיברתי איתו, אבל פור גאד סייק- מה גורם לאיראני להתחיל לדבר עם מישהי מישראל? ועוד איראני בן 27! פוי! שקלתי להתאסלם לרגע, אבל ויתרתי על הרעיון... בערב פטפטתי עם שרון. רק שהטעות שעשיתי הייתה שהתקשרתי אליה מהפלאפון. ודיברתי איתה "קצת" יותר מ2 דקות, מה שאומר שגם החודש אני מקבלת חשבון פלאפון ענקי, ושחיטה מאמא. אאוץ'. ניסיתי לראות "זולנדר", אבל אחרי חצי שעה לא היה לי כוח לזה. במילא שרצתי מול הטלויזיה רוב הערב, ודי התעייפתי.
| |
 עדכון תלת יומי
כבר אין לי ממש כוח לפרט יותר מדי על מה עבר עליי, אבל בהחלט, בשבוע שעבר, בקושי הייתי בבית! לפחות בחלק השני של השבוע... יום חמישי החלטתי להיות נחמדה וליסוע עם אמא שלי לעבודה. היא מורה, והביצפר שלה "עבר דירה" בחופש הזה, מה שאומר שהיא הייתה צריכה לארוז ממקודם את כל החפצים, ועכשיו, צריך לסדר הכל במקום החדש. אז נסעתי כדי לעזור. עושים לא אינטרנט במעבדה! מאגניב, תהיה לי סיבה לבוא לבקר שם, חיחי. למרות שאני רוצה לראות את אמא שלי עובדת שם, כשהיא יודעת שיש לה אינטרנט, בטח עכשיו היא תתחיל לחזור הבייתה מאוחר! חיחי. (לא שזה כזה רע...) אז בגלל שבדיוק כשבאנו הכינו שם את השקעים לא יכולתי לעזור אצלה, אז עליתי לספריה. שם במילא הייתי צריכה למצוא לעצמי ספר באנגלית. גררר על המורות הטיפשות! אני רוצה בעיקרון לעשות על הארי פוטר וחדר הסודות (כי אני בדיוק מסיימת אותו עכשיו באנגלית), אבל לא ממש נראה לי שיתנו לי. במהלך השנה, כל פעם שמישהו ביקש לעשות את המבחן על אחד מספרי ה"פ, לא נתנו לו. דיקטטורים שכמוהם! אז כדי שיהיה לי איזה באקאפ, אני לוקחת עוד ספר. בהיתי ב3 וחצי מדפים שהיו שם עם ספרי אנגלית, והצלחתי למצוא רק 4 ספרים עם יותר מ200 עמודים. 3 מהם היו די עקומים שכאלה, אבל בסוף בחרתי אחד. של אגת'ה כריסטי. דווקא מעניין עד עכשיו למרות שהספקתי לקרוא רק איזה 50 עמודים, ויש לי עוד 200! :/ מקווה שאני אספיק תוך 3-4 ימים. אחרי כמה זמן ירדתי למטה כי קצת נמאס לי מהספרייה. והלכתי לנסות לעזור לאמא ולעוד מורה שהיא עזרה לה. אבל הן בדיוק יצאו להפסקנה קטנה. הלכנו לחדר מורים, והחלטתי לסחוב לעצמי כוס קפה. (אחרי שכבר שתיתי 2, ועוד כוס של מיץ תפוזים :) ניהיהיהיהי) איזה מורה אחר גילה שיש במקרר צלחת קטנה עם כמה פרוסות של עוגת שוקולד. אז בלי לתהות פעמיים מי בדיוק שם אותה שם (היא לא הייתה כשבאנו בבוקר) החלטנו שיהיה שווה לטעום. טעמנו. היא הייתה יאמית, אז החלטנו לחסל את כל הצלחת. חיחי, מעניין אם מישהו חיפש אותה אח"כ. אחרי זה המשכתי לעזור קצת, ונמאס לי סופית, אז מצאתי לי כיסא, והחלטתי להתחיל לקרוא ת'ספר. אחרי כמה זמן לכולם נמאס והחלטנו בערך ב3 לחזור הבייתה. בדרך חזרה הבייתה עצרנו במקום שאני באמת הצלחתי לשכוח ת'שם שלו. בכל אופן, יש שם כל מיני חנויות גדולות וכאלה. נכנסנו לH&O. אמא מדדה 2 חולצות. דווקא יפה לה, אבל היא לא קנתה משום מה. בזמן שהיא מדדה, חיטטתי בדוכן הארנקים. יש לי ארנק חמיוד, אבל קניתי אותו בסוף כיתה ח', ולמרות שאני עדיין אוהבת אותו, הוא מתחיל לגסוס, מה שאומר שכנראה מתישהו השנה אני במילא אצטרך לקנות אחד חדש. אז חיטטתי לי, וראיתי שבאחד מהארנקים יש שאקל (או איך שלא קוראים לזה, בשנה האחרונה שמעתי לפחות 10 כינויים לדבר הזה) בצבע טורקיז יפה שכזה. חיטטתי בארנקים אחרים, וראיתי שלרובם אין. אז יצר הקרימינליות שלי החל לפעול, והחלטתי לסחוב את השאקל הזה. :P נו נו נו לעצמי. אבל חפיף, על הקלמר שלי הוא נראה שווה יותר ^.~ . יצאנו משם, והלכנו לIDdesign , סתם כדי לבהות ברהיטים. החלטנו שבקרוב אנחנו צריכים להתחיל לרהט את הסלון. (באמת הגיע הזמן, אחרי 4 שנים בבית החדש, והוא עדיין לא מרוהט כמו שצריך) אז ראינו כל מיני דברים יפים יותר ויפים פחות. אנחנו בהחלט צריכים לחשוב על איך יראה הסלון. אחרי זה הלכנו ליוניברס קלאב. הסתובבנו קצת, וגילינו שיש שם איזה מיליון וחצי דוכני טעימות. היינו מורעבות (כן, העוגה בבוקר לא הספיקה! היינו 5 אנשים על צלחת אחת קטנה!) אז החלטנו לטעום כמה שטויות. גאד, איך אפשר להיכנס לחנות כזאת, ולצאת לא רעבים בכלל רק מכמה טעימות. גיחי free food! אחרי ששרצנו שם קצת, נסענו הבייתה. כשחזרתי, דריה סיפרה לי שפרסמו כבר את ציוני הבגרות! ייאי! ניסיתי להיכנס לאתר. וגררר. זה לא מקבל את הססמא שלי! הייתי שם לפני כמה חודשים, כשרק קיבלנו את הפתקים עם הססמאות. ושיניתי לססמא משלי. וזה לא קיבל לא את הססמא החדשה שלי, ולא את הישנה. חטפתי על האתר הזה את הקריזה של הלייף, והחלטתי לשלוח את ליז למשימת החיטוט באתר כדי לראות האם לה זה יצליח. גם היא בהתחלה לא הצליחה, אבל אחרי כמה זמן היא כן, ועכשיו זה נהיה לי ממש מוזר. כלומר, משרד החינוך כנראה שונא אותי, זה לא יפתיע אותי, אבל גרררר! אחרי שנחסמתי ל20 דקות, בגלל שניסיתי כל דבר אפשרי, ואפילו כשבאתי לשנות ססמא, זה שאל אותי מה הצבע החביב עלי , כשלא זכור לי שבכלל בחרתי שאלת רמז כששיניתי את הססמא, ובייחוד אחרי שזה לא הגיע לאף תשובה שנתתי, התייאשתי, וחזרתי רק כעבור שעה. והפלא ופלא! פתאום הכל עובד! הייתי צריכה לנסות "רק" 3 פעמים את אותה ססמא, כדי שזה יכניס אותי! אחרי שקפצתי לפחות 5 דקות מרוב התלהבות שסוף סוף הצלחתי להיכנס, קלטתי שהמספרים שלפני זה אכן הציונים שלי, ואז בהיתי כמה דקות במסך, בעודי מעכלת את המידע. האמת- ציפיתי למספרים אחרים. בעיקר יותר נמוכים. הרבה יותר נמוכים. אז ייאי לי! סתם בשביל הרקורד: הציונים הלא סופיים שלי: היסטוריה: 84 פיז(ד)יקה: 86 (כשציפיתי לפחות מ80!) מחשבים (עיוני): 98 (מעניין על מה בדיוק ירדו לי 2 נקודות אומללות) מחשבים (מעשי): 75 (כשהתפללתי שאני בכלל אעבור!) - נראה לי שזה הסופי כבר. אז ייאי! היה שווה כנראה את הסבל. אחלה ציונימים! למרות שעדיין לא בא לי שוב בחינות בגרות! פויה!
יום שישי שוב קמתי מוקדם יחסית. או בכל אופן בניתי על לקום מוקדם. נסענו שוב לים בבוקר. או היינו אמורות ליסוע. התעוררתי לי בבוקר לתומי, בסביבות 10 או 9. לא זוכרת. ואין אמא. מוזר... כשהיא חזרה כבר הייתי די עסוקה עם הספר באנגלי, ובכלל- חשבתי שאני כבר נשארת בבית, אבל בסוף בכל זאת נסענו לים. עדיין די סוער, אבל יותר טוב מבפעם הקודמת. היה נחמד שכזה. כשחזרתי מהים גיליתי ששרון התקשרה אלי. לא לקחתי ת'פלאפון... משום מה לא חזרתי אליה באותו רגע. בערב, היה יומולדת לזינה. היא עשתה אותו באיזה מסעדה, דווקא נחמדה שכזאת. היה טעים. אפילו התלבשתי די יפה, אז אחרי שזה נגמר, החלטנו ליסוע לטייל בים. די מהר נמאס לי והייתי עייפה, אז חזרנו הבייתה והלכתי לישון. כשהייתי במסעדה, מקס התקשר אלי, אבל שוב, לא שמעתי בכלל את הצלצול. גררר פלאפון מוזר! בכל אופן, ניסיתי לחזור אליו, אבל הפלאפון הטיפש שלו כל הזמן התנתק, ונמאס לי. אם הוא כ"כ רוצה לדבר איתי, שיתקשר בעצמו. הוא לא התקשר עד עכשיו מן הסתם. לא שזה כזה מפריע, אבל אני משום מה לא האחת שחוזרת לאנשים... חפיף... מה שפחות חפיף, זה ששרון התקשרה אלי שוב בערב, ובאמת לא שמעתי אותה. מסקנה: כשהולכים למקומות רועשים, לשים ת'פלאפון על רטט! בכל אופן, היא השאירה לי הודעה די נעלבת בגלל שלא עניתי לה. והקטע שאת ההודעה ראיתי כבר רק אתמול (שבת), אז החזרתי לה הודעה ב12 בלילה (כמה חכם...) למרות שלא נראה לי שהערתי אותה. טוב, החלטתי להתקשר אליה היום. במילא המחשב שלה מת כרגע. אפילו קרן התקשרה אליי, וגם אותה לא שמעתי. משהו בהחלט מוזר קורה לפלאפון שלי. מה שעוד יותר מוזר: למה אני כ"כ מבוקשת, דווקא כשהפלאפון לא איתי? כאילו- כל השבוע לא הייתי חסרה לאף אחד, ופתאום מלא אנשים מחפשים אותי? מוזר...
יום שבת סתם יום בלי שום אירוע מיוחד שכזה. המשכתי לקרוא את הספר באנגלית. לא היה לי כוח לחלק השני של העבודה. נעשה אותו עכשיו... שוב בבוקר קמתי ולא מצאתי את אמא. הסתבר שהיא הלכה לעשות התעמלות... שיהיה לה לבריאות.. שוב מצאתי שיחה שלא נענתה בטלפון.. גררר, מה קורה לי לאחרונה? עכשיו אנשים סתם חושבים שאני מתעלמת מהם... נוט נייס... בערב ראיתי "ונילה סקיי". סרט דווקא מעניין. (טום קרוז עם פרצוף מעוות יכול לעשות סיוטים אגב) אני נוטה לנסות להזדהות לפעמים עם דמויות מסרטים, והפעם, לא הייתי צריכה לעבוד יותר מדי כדי להזדהות אפילו טיפה (טוב בסה"כ זה קצת) עם ג'ולי (הדמות של קמרון דיאז). זה ממש הזכיר לי איזה קטע עם תום... או בכל אופן, משהו שאני צריכה לדבר איתו עליו. שכאילו אנחנו לא חברים אבל גם קשה להגיד שאנחנו ידידים רגילים בד"כ, ושאני לא מתכוונת להיות הfucking buddy (או איך שהיא לא קראה לזה) שלו. בלעכס... אני רק לא מתכוונת בכלל להתאבד בנפילה מגשר, זה בטוח. :) אחרי זה חזרתי למחשב לכמה דקות, ואז המשכתי לקרוא קצת. אני מקווה לקרוא היום עוד 50 עמודים לפחות... אוף... עוד הרמה של הספר הזה ממש לא קלה. יש שם מלא מילים ענתיקיות שכאלה, וגם מילים שאני לא הכי מבינה, אבל חפיף, כל עוד הקו הכללי של העלילה די ברור, זה לא כזה מפריע... בוקר טוב עולם, יש לי תחושה ששוב אני לא אעדכן כמה ימים! ^.^
| |
כבר יומיים שהשיר הזה בראש שלי...
ולא נראה לי שזה יעבור בקרוב.. אבל זה שיר יפה! באילת אמא החליטה לקנות דיסק אוסף של אבבא. האמת- דווקא אחלה, יש שירים יפים! בכל אופן- השיר הזה ממש התאים לי לתקופה האחרונה, והוא גם מבוצע יפה, אז החלטתי לשים כאן את המילים.
ABBA
Chiquitita
Chiquitita, tell me what's wrong
You're enchained by your own sorrow
In your eyes there is no hope for tomorrow
How I hate to see you like this
There is no way you can deny it
I can see that you're oh so sad, so quiet
Chiquitita, tell me the truth
I'm a shoulder you can cry on
Your best friend, I'm the one you must rely on
You were always sure of yourself
Now I see you've broken a feather
I hope we can patch it up together
Chiquitita, you and I know
How the heartaches come and they go and the scars they're leaving
You'll be dancing once again and the pain will end
You will have no time for grieving
Chiquitita, you and I cry
But the sun is still in the sky and shining above you
Let me hear you sing once more like you did before
Sing a new song, Chiquitita
Try once more like you did before
Sing a new song, Chiquitita
So the walls came tumbling down
And your love's a blown out candle
All is gone and it seems too hard to handle
Chiquitita, tell me the truth
There is no way you can deny it
I see that you're oh so sad, so quiet
Chiquitita, you and I know
How the heartaches come and they go and the scars they're leaving
You'll be dancing once again and the pain will end
You will have no time for grieving
Chiquitita, you and I cry
But the sun is still in the sky and shining above you
Let me hear you sing once more like you did before
Sing a new song, Chiquitita
Try once more like you did before
Sing a new song, Chiquitita
Try once more like you did before
Sing a new song, Chiquitita
-מוקדש לליז! תתעודדי ילדונת! לכולנו יש ימים רעים, וימים רעים פחות, לחלקנו גם יש מזל ויש ימים טובים... בכל אופן- זה יעבור ויהיה בסיידר! :)
מה? כבר? עברתי את ה1000 כניסות ואפילו לא ראיתי! גרררר, דווקא רציתי תמונה של ה1000, או אפילו ה1001, שזה מאגניב יותר... טוב נו, תודה למי שמבקר כאן! לאב יו!
| |
עוד שאלון לאוסף... מואחעחעחעחעחע....
כל מי שרוצה להשאיל ולענות, מוזמן .
אזהרה : גם השאלון הנ"ל הזוי.
גם השאלון הנ"ל חובר ע"י Moonlight (מה שמסביר "למה הוא הזוי?").
הוראות שימוש:
השאלון הזה טיפונת שונה מהקודמים.
הוא לא בדיוק מורכב משאלות, אלא ממשפטים שצריך להשלים.
תכתבו את הדבר הראשון שעולה לכם בראש... ו- Enjoy!
1. אני יודע/ת ... יותר ממה שאתם חושבים שאני יודעת.
2. פקצ"ות... מפחידות אותי ו/או נועדו להשמדה ו/או גורמות לי לרצות להקיא.
3. אם אין אני לי... פתקי לי...
4. החיים... אינם הוגנים.
5. גם אני חושב/ת... לפעמים. למרות שהמילה היותר מדויקת היא אף פעם.
6. אין כמו... בבית.
7. החופש היה... מדכא, קצר, נטול חופש.
8. גם אני רוצה... הרבה מאוד דברים שיהיה לי קשה להשיג. ולהישאר ילדה קטנה.
9. גם לי יש... נטיות התאבדותיות. בובות פרווה על המיטה. חשק עז לקפוץ מהמרפסת.
10. גם אני זקוק/ה ל... אהבה.
11. חתולים... זה מוי מיאו!
12. אני אף פעם... לא מגלה סודות.
13. אני תמיד... רוצה לישון.
14. גשם גורם לי... לרצות להתכרבל במיטה החמימה לנצח.
15. גם אני ניסיתי... לקפוץ מהחלון, וגיליתי שאני בקומה ראשונה.
16. זה הזמן ל... טאבי ביי ביי !
17. גם אני שותה... לפני שאני נוהגת. :P
18. גם אני מפחד/ת... מכרישים
19. גם אני הייתי... חתולה במצרים העתיקה שכולם סגדו לה, באחד מגלגולי הקודמים
20. גם אני... בעלת הפרעות נפשיות קשות שלא תמיד מודה בזה ומסרבת בתוקף להודות שבעצם אני רכוש "טירה" (המבין יבין)...
21. כשאין לי מה להגיד... אני עונה על שאלונים הזויים.
>>> וגם אני הייתי עונה אולי דברים אחרים אם לא הייתי עונה על השאלון הזה עכשיו.
| |
עדכון על אתמול ושלשום
(או במילים אחרות: אין לי שום כותרת משותפת לשלושת הימים האחרונים...וגם אין לי ממש כוח לכתוב על היום, אז זה יבוא מחר כנראה...)
יום שלישי
היה לי בוקר ממש מוזר. עוד בלילה התעוררתי והרגשתי שהראש שלי פשוט מסתחרר. איכשהו הצלחתי להירדם ולשכוח מזה, אבל כשקמתי בבוקר, תקפה אותי סחרחורת ענקית שלא הפסיקה עד שיצאתי מהבית. כבר הייתי בטוחה שאני לא אצליח לנהוג בכלל או שאתעלף באמצע. ממש בקושי הצלחתי ללכת בבית. אאוץ'.
בכל אופן, יצאתי בערך ב10:25 (עם איחור אופנתי מאוד מצד אמא שלי) מהבית, ונסעתי לעבר השכונה של עדן, בתקווה ענקית שאני לא אאחר (יה רייט... עם הפקקים של ימינו...) יותר מדי לשיעור הכפול של שתינו שיועד לנסיעה לטבריה!
הגעתי לחניה שליד הבית של עדן, שם המורה כבר היה אמור לחכות איזה 5 דקות (איחרתי לשם שינוי רק ב5 דקות ולא באיזה חצי שעה, וראיתי שאין כלום. (כלומר, יש מכוניות, עצים ואפילו כמה פחי אשפה עם חתולים מורעבים שמלקקים את עצמם, אבל זכר למכונית של המורה, ובעיקר- למורה עצמו- לא היה...) החלטתי לשאול את עדן באינטרקום, והתשובה היחידה שקיבלתי הייתה "בזזזזזזז", אמנם לקח לי כמה שניות לקלוט שזה הסאונד שפותח את דלת הכניסה ולא עדן עצמה שמנסה לחקות את זבובי הרחוב, נכנסתי לבניין והחלטתי לטפס במדרגות לעבר דירתה של "המפורסמת" (לא לפני שזוג פנסיונרים חסמו לי את הדרך ונאלצתי בדרך מוזרה כלשהי לפנות להם מקום במדרגות).לבסוף הגעתי לדירה שלה ונכנסתי לכמה דקות. עדן מיד החלה להשוויץ בכל הדברים החדשים שהיא קיבלה ליומולדת (מה שישר גרם לי להצטער על כך שלא הבאתי איתי ת'מתנה בשבילה, כי אם הייתי יודעת שאני אגיע אליה עד הבית זה היה נוח יותר, טוב נו, נקסט טיים), ואז מיד נזכרתי בברכה שאלן וליז כתבו לה. מיד דרשתי לראות אותה, ועדן מצאה אותה מונחת מול העיניים של סבא שלה בסלון... למזלה סבא שלה לא ממש יכול לקרוא בעברית, אבל לקרוא רוסית הוא יודע, וזה היה מספיק בשביל לצחוק מהברכה. אני לא רוצה לתאר לעצמי מה סבא שלה חשב על החברות של הנכדה שלו כשהוא קרא את ה2 וחצי שורות שהיו שם ברוסית, בכל אופן- הברכה אכן משעשעת! בדיוק כסיימנו לקרוא אותה- המורה התקשר ואמר שהוא בא, אז יצאנו.. והנה החלה לה הנסיעה לטבריה. למען האמת- הייתי בטוחה שעדן תתחיל, די בניתי על זה. חשבתי אני אנוח קצת בהתחלה, אתן לסחרחורת לעבור סופית... אבל עדן פצחה בהצהרה של "אני לא יכולה לנהוג על הבוקר! תתחילי את!". [עדן, כפרה, 11 AM , זה לא הכי בוקר, את מודעת לעובדה?] טוב נו, אני לא מתווכחת עם עדן, במיוחד שבסה"כ זה לא הכי היה משנה לי. אז וואו, זאת הנסיעה הראשונה שלנו ממש מחוץ לעיר (הנסיעה הקודמת לא הכי נחשבת גם כי היא הייתה מזמן, וגם כי היא הייתה יחסית קרוב לעיר). היה ממש שווה, כי היו לא מעט קטעים פנויים כאלה שיכולנו ליסוע מהר! היה ממש שווה, רק שבאמצע הדרך לטבריה התחלפנו. עדן נסעה בקטעים קצת יותר פנויים, והיא הצליחה להגיע בערך ל150 קמ"ש! היה ממש מגניב שהמורה הרשה לנו ליסוע מהר. ("הרשה" עלק... "הנה סקאי, בואי נראה עד כמה את יכולה ללחוץ על הגז ולאיזה מהירות את מגיעה!") הגענו לטבריה, המורה התחיל להתלונן שהוא רעב ושהוא רוצה לבקר באיזה שיפודיה שהוא אוהב. אז מצאנו מקום לחנות (וזאת הייתה בהחלט משימה קשה), והתלהבנו מהמכשירים המגניבים האלה של החניה שם שעובדים בשיטה שונה מהרגילים, והגענו לשיפודיה שלו. הוא החליט להזמין אותנו על חשבונו, נו טוב- אם הוא כ"כ מתעקש, במילא היו עלי 2 שקלים וחצי במקרה הטוב...
אז אחרי שסיימנו לזלול ולפטפט התחלנו לחזור. ארג! הייתי צריכה להצליח לצאת מהחניה העקומה שעדן נכנסה אליה [עדן,כפרתי,לא,לא את אשמה] והתחלנו לחזור. טוב, אני בהחלט שונאת את העובדה שיש עוד מכוניות על הכביש. בגללן הצלחתי להגיע רק עד 140 קמ"ש. אבל עדיין- היה שווה ליסוע ממש מהר! אולי שווה לי לשקול להיות נהגת מרוצים?
באמצע הדרך שוב התחלפנו עם עדן, ואז משום מה קרו לה כמה תקלות קטנות, אז היא התחילה להאשים כל דבר אפשרי חוץ מעצמה. ("ההילוכים שלך לא בסדר!", "אבל אתה אמרת לי לבלום!!" וכו' וכו'... אני כבר לא זוכרת הכל... בכל אופן- כל העולם ואחותו התאומה היו אשמים, רק עדן לא.)
בשלב כלשהו כשכבר ראינו את העיר מרחוק, וגם מקרוב, התחלתי לכוון אותה לבד. (כי לשם שינוי אני כן יודעת איך נוסעים אליי הבייתה). לסיכום: הנסיעה הייתה ממש כיפית! גילינו שאנחנו מעדיפות ליסוע מחוץ לעיר מאשר בתוכה. הרבה יותר שווה, ומהר!
אחרי השיעור נהיגה היה לי שיעור מוזיקה שכזה. מזמן מזמן לא היה לי, ולא הכי התאמנתי בחודשים האחרונים, רק בשבוע האחרון, וזה די היה מורגש, אז עבר ככה ככה. בכל אופן- אחרי זה נסענו לבית של המורה, שהיא בין היתר חברה טובה של המשפוחה, ובין היתר עוד יותר- עשתה שיפוץ טוטאלי של הבית שלה. היא גרה בבניין ממש ענתיקי, אבל הדירה שלהם- נראית כ"כ חדשה ויפה! הם עשו כמה שינויים שפשוט גרמו לדירה להראות מהממת! בחיים לא תעברו ליד בניין כזה,ותחשבו שבפנים, יש דירה כ"כ יפה! אז סחתיין להם בהחלט!
נתקענו בבית שלה עד 10 בערך, וזה כולל שיחה ארוכה של איזה חצי שעה לפחות גם מחוץ לבית... בררר...
סיימתי את היום הזה במיטה. כבר לא היה לי כוח אפילו להפעיל את המחשב, וטוב שכך. שהעיניים ינוחו קצת. הלכתי לישון כמעט מיד, לא לפני ששלחתי כמה הודעות לתום, והגעתי למסקנה המתבקשת, שאלוהים טעה בכמה חישובים. הוא פשוט צריך להוריד להם כמה סנטימטרים פה ושם, ולהכניס במקום זה קצת שכל!!! לא יזיק!!! גררררררר...
יום רביעי 25/8/2004
נאלצתי לקום מוקדם. בעודי עדיין טיפה כועסת על תום (טוב נו, זה משהו שלא עובר לי כבר די מלא זמן, וכבר לא אכפת לי כ"כ). ולקום ברבע ל8 בבוקר אף פעם לא היה כיף. אבל זה היה למטרה קדושה.
בעיקרון- היום הזה מסמל כמה דברים:
- יום מוות (או איך שלא קוראים לזה, אני מושפעת מיום המוות של נירלי הדלס ניק מהארי פוטר) של סבתא שלי, שלא יצא לי אפילו להכיר. היא נפטרה ממחלה קשה עוד כשאמא שלי הייתה בגילי, אם לא צעירה יותר.
- 8 חודשים למותו של סבא שלי.
- יומולדת לזינה, המורה למוסיקה.
בכל אופן- התעוררתי מוקדם בבוקר כי המטרה הראשית שלי הייתה זה שסוף סוף רציתי ללכת לים. עוד ממזמן שמעתי שכבר אין מדוזות, אז חיכיתי עוד קצת עד שגם הריר והביצים שלהן ישטפו להם מהים והחלטתי שזה אחלה זמן ללכת לים. אז תכננו את הבוקר ככה שלפני זה נלך גם לבית קברות אחרי הכל. עד אתמול בעצם, אף פעם לא הלכתי לבקר בקבר של סבא. חוץ מהאזכרה אמנם. אולי זה קצת רשע שלא הייתי אף פעם, אבל אני פשוט לא הכי בנויה לזה. כלומר- אמנם עדיין לא סידרתי את זה לעצמי כ"כ בראש, אבל לדעתי זה כמו בית כנסת. יש אנשים שחייבים ללכת לבית כנסת כדי להתפלל/לתקשר עם אלוהים. יש כאלה שיכולים לעשות את זה בכל מקום. אני לא חייבת ללכת לקבר של סבא כדי לזכור אותו. אני זוכרת אותו הרבה יותר טוב מרוב אנשי המשפחה שלי ביומיום. בכל אופן- דווקא היום כן רציתי ללכת. גם בגלל סבתא. הוא אהב אותה מאוד. אני זוכרת שכשהייתי קטנה, הוא כזה בא אליי ב25 לאוגוסט בבוקר. ושאל אותי האם אני יודעת מה התאריך, ומה הוא מחזיק ביד. אז אמרתי לו את התאריך, וראיתי שהוא מחזיק ביד נר נשמה. אז הוא סיפר לי שביום הזה סבתא מתה. הוא תמיד היה מדליק לכבודה את נר הנשמה, ובמיוחד שהימים שלהם זהים ורק החודש לא, רציתי ללכת דווקא היום, גם אם זה כלל לקחת אוטובוס וליסוע לבד. אבל אמא הציע ליסוע לפני הים, אז הסכמתי כי זאת הזדמנות טובה באמת. היא אפילו קנתה פרחים. לבנים. נכון שלבנים זה בד"כ מה שמקובל, אבל אם הייתי קונה לבד, הייתי מוסיפה להם גם כמה צבעוניים. שלא יהיה משעמם.(:
בכל אופן- בבוקר הלכנו לבית קברות לסבא ולעוד 2 קרובות משפחה שקבורות שם.
אחרי זה נסענו לים.
היו גלים, די מעצבנים כאלה. כאלה שאי אפשר לשחות עליהם, והיה גם סחף ענקי, ככה שהיה קשה להיכנס עמוק יותר כדי לעבור את הגלים... נכנסנו לקצת. המים היו מעולים! לא קרים מדי, ואפילו לא היה זכר למדוזות! (בטח, עם ים כזה- הן יעופו לבד!)
היה נחמד בהחלט!
אחרי הים- היה לי שיעור נהיגה (27,כן כבר מריחים ת'סוף) נורא נחמד! אפילו חטפתי מחמאה שאני נוהגת טוב ואפילו קיבלתי ד"ש מעדן!
טיהי.
אחרי השיעור נהיגה הלכתי עם אמא לקניון... היה בסיידר שכזה...
התובבנו בכמה חנויות. למטה יש חנות של חיות מחמד. אאוץ'. יושבים שם גורי כלבים וחתולים, כאלה מותקים! אבל בכלובים... ממש עצוב לראות אותם ככה... :(
בערב חזרנו, איחלנו לזינה מזל"ט בטלפון, והתגלה שביום שישי היא עושה יומולדת באיזה מסעדה שאנחנו עדיין לא יודעים איפה היא בדיוק נמצאת... טוב חפיף, ללכת לאיבוד זה אחד התחביבים שלי...
איי... לא הלכתי בסוף לעיר הנוער. עדן שיגעה ת'שכל שהיא תבוא מאוחר, וגם זה לא בטוח כי זה תלוי בכמה אנשים אחרים. אלן הלכה עם החבורה שלה, ולא הכי התחשק לי להיות מנודה... או בכל אופן להסתובב עם מלא אנשים לא מוכרים. ובכלל משום מה שעה לפני שבאתי לצאת- הלך לי כל המצב רוח וכבר משום מה לא התחשק לי ללכת. טוב,במקום זה היה קטע משעשע עם מקס בצ'ט. נפש תמימה בישראל ניצלה בזכותו. הוא לקח לידיו פדופיל ושיגע לו ת'שכל. לפחות הוא נפל על מקס ולא על ילדה מסכנה בת 12 או משו...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
