פתח תקווה

עוד ערב חלף עבר לו והעסק מתחמם. הליגה מתקרבת לסיומה והעניינים כרגע נראים טוב יותר.

מעצם היותי אוהד הפועל פ"ת נגזר עלי גורל אכזר של סבל, מתח ועצבים , ואתמול בערב הגורל זימן לנו את הפועל ת"א,

אין סיכוי שהערב לא ייגמר במסכת יסוריים שמלווים במתח ועצבים, הפועל ת"א של השנה קבוצה מדהימה, גוטמן גיבש שם

קבוצה לתפארת , לנו אוהדי הפועל פ"ת נותר רק להסתכל על האחות הגדולה בקנאה ובכבוד, עד שמתחיל המשחק כמובן.

הפועל (ברוב המקרים שאומרים הפועל , מתכוונים להפועל ת"א, כנ"ל מכבי = מכבי ת"א , חיפה = מכבי חיפה ובית"ר= בית"ר ירושלים. לצורך פוסט זה, הפועל = הפועל פ"ת ות"א = הפועל ת"א) יצאה למשחק בידיעה שיש לה צ'אנס לברוח עוד קצת מהתחתית הבוערת ולצמצם

פערים לכיוון הפלייאוף העליון. המפגש מול ת"א במיוחד בעונה זו קשה במיוחד, כולנו זוכרים טוב טוב את ההשפלה מהסיבוב הקודם, ללא ספק אחד מרגעי השפל (תבוסה 7-1 ) בתולדות המועדון, וזה לא שהיו חסרים רגעים כאלה השנה, רובם ככולם תודות דני לוי.

כבר מהדקה הראשונה הפועל באה להצהיר שהיום היא לא תשמש תפאורה, היא פה על מנת להוציא את המיץ לת"א ואם אפשר אז גם נקודות.

קהל רב היגע לאורווה, 3000 שלנו ועוד 1500 אדומים שלא הפסיקו לעודד (קהל מדהים). מחצית ראשונה משעממת הסתיימה בתיקו 0-0 עם יתרון קל לנו במרכז שדה. מחצית שנייה נפתחת למשחק חדש, ת"א מבינים שאובדן נקודות באורווה ירחיק אותם ממאבק האליפות באופן סופי, ופ"ת מבינים שהשד לא כזה נורא, ואפשר לפנטז על ניצחון רחמנא ליצן. ככל שחלפו הדקות היתה קבוצה אחת על המגרש ולמרבה ההפתעה זו היתה הקבוצה המקומית, שלטנו במרכז שדה, השחקנים היו ראשונים לכל כדור, זכו בכל תאקל ואפילו היו קרובים לכיבוש, אלא שהפועל זו הפועל, הנאיביות טמונה ב-DNA שלה, עידן סרור שכב פצוע (זייף פציעה לדעתי) ות"א ניצלו את המצב ויצאו למתפרצת שבסיומה כבשו שער מספק נבדל. כל האויר יצא מהמפרשים, שוב רגשות נפגשות עם גורל, שוב עצבים, שוב כעס, שוב אכזבה. למה זה תמיד קורה לנו? למה?!.

דקה 90 , כדור חופשי להפועל, אני ועודד מסתלבטים שזה הזמן להכניס את כריסטיאנו רונאלדו , כי הוא מספר 1 בעולם בבעיטות חופשיות מהטווחים האלה, בעודי מפנטז על כריסטינאו משחר גיא צרפתי משחרר טיל שיוט מדיוק לבין חיבורי הקורות של אניימה, לשוער נשאר רק להביט לחיבורים ולנסות להבין מה בדיוק קרה שם. הדבר השני שאני זוכר זה שצרחתי כמו מטורף וחיבקתי את כל מי שהיה לידי, שער כזה לא רואים הרבה בליגה שלנו , ובטח שלא באורווה, שער מהסרטים, שער מדהים, שער שיויון בדק' 90 . אין דברים כאלה. פשוט אין.

מקבוצה נאיבית הפכנו לרגע לחיית טרף ועם קצת יותר ניסיון היינו יורדים גם מנצחים (מה יהיה איתך ארמון!!!!).

התפזרנו החוצה מהאיצטדיון ואני עדיין מרגיש את השערות סומורות, עדיין צמרמורת מהשער המדהים. הפעם הגורל לא התאכזר אליינו.

איזה כיף לסיים יום כזה, צפיתי בשער שוב ושוב, מסרב להרגע. מסרב להאמין. כולי תקווה שגורלנו לא משמיים , כולי תקווה שגורלנו

הוא שילוב של עבודה קשה וכישרון, ובשילוב הזה, גורלנו ניתן לשינוי...