תיקון הוא החלום של הדברים השבורים |
| 7/2010
מה אני רוצה
שיבוא ציד ויפתח לי את הבטן ויוציא את הזאב.
הו, קנאה
אפילו שאני קצת מסכימה עם מי שאמר שלקרוא ספר ולרצות לפגוש את הסופר זה כמו לאכול פואה-גרא ולרצות לפגוש את האווז, יש סופרים (בעיקר סופרות) שמפריכים (מפריכות) את המשפט הזה מכל וכל, ואיכשהו יוצא שדפנה לוי פוגשת את כולן. ועכשיו היא פגשה את אלי סמית.
עד כה קראתי שני ספרים של אלי סמית, שניהם בשפת המקור. Hotel World, רומן שיצא גם בעברית בתרגום מבריק של דפנה רוזנבליט. זה ספר מצוין, אבל מה שבאמת הפיל אותי לקרשים היה The Whole Story and Other Stories, קובץ סיפורים קצרים שכל אחד ואחד מהם פשוט עוצר נשימה. לקרוא את הסיפורים של סמית זה כמו לבהות במי הים שמנצנצים בשמש. היא מצליחה לעשות בשפה משהו זוהר וחמקמק, פשוט להפליא ויחד עם זאת משקף את כל מה שנוצץ ומסתורי ומכשף ביקום. לקרוא אותה זה כמו לאכול לחם טרי שבזקו עליו אבקת פיות. טוב, די, נגמרו לי המטפורות הזולות. יש שתי סופרות חיות שאני עפר לרגליהן, אלי סמית היא אחת מהן, ודפנה לוי פגשה אותה.
והנה מאמר מרתק של אלי סמית על הכתיבה של טובה ינסון למבוגרים (הידעתם? טובה ינסון כתבה גם למבוגרים!), שנפתח במחווה לאחד הסיפורים הקצרים האהובים עלי בעולם כולו, "שיר האביב", מתוך אחד מקובצי הסיפורים המושלמים והאהובים עלי בעולם כולו, שתורגם לעברית בכותרת "סיפורי משפחת החיות המוזרות".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
