כעזבנו את "ברטוב" בכינו, ממש בכינו, אבל בכינו מאושר כי ידענו שאנחנו הולכים להיות הגדולים, יעדנו שאנחנו הולכים להתבגר סופסוף.

עכשיו, שאנחנו עוזבים את רש"י, אנחנו בוכים, ממש בוכים, אבל בוכים מצעב, כי אנחנו יודעים שאנחנו עוזבים את רש"י שלנו, את הפינה קטנה שלנו ושום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה  פעם, לעולם לא.

עכשיו אנחנו מנסים לנצל כל שנייה שיש אחד עם השני, כי זה לא יהיה יותר, כל הבגרויות, אנשים חדשים, מגמת אומנות , לעבור לבית חדש.. כל זה מבחינתי יכול לחכות, לחכות רק עוד קצת. הכל רק לא עכשיו. אבל כמו הרבה דברים בחיים יש החלטות ומעשים שלא תלווים בנו, וחייבים לעשות את זה גם אם ממש לא רוצים . כי אין ברירה . זה חובה וזה עכשיו ואין דרך חזרה .

יכול מאוד להיות שאני לוקחת את המעבר הזה בצורה פסימית מידיי, וקשה מידיי, ויכול להיות שזה יעשה לי רק טוב כל השיוני והמעבר הזה.

אניי נמצאת באמת בבללבול, אני באמת לא יודעת איך ומה אני מרגישה לגביי כל זה,

אני רק יודעת בוודאות שאני לא רוצה לעבור, עוד לא. ושאני כלכך אוהבת כל אחד ואחד מהשכבה המדהימה והמפגרת הזו, באמת 3>

וכשהיינו בים אחרי המסיבה ישבתי ושתקתי כמה דקות ארוכות והבנתי שזאת הולכת להיות בין הפעמים האחרונות שאני אהיה עם האנשים המדהימים האלו .

אז מחר אני אבוא לרש"י בפעם האחרונה, וכמובן אבכה.

ואפרד מכולם יפה, ויש כאלה שאני לא אראה אותם יותר,

ושתדעו אני אוהבת אתכם, את כולכם ,

י"ח אתם כאלו מדהימים !

333333333333>

אגב, מסיבת סיום בתזונה !D: