אחרי הפסקה קצרה, ג'סי ואני אר בק אין ביזנס. הזמינו ביקורות בהמוניכם!

עינכם הן הרואות, זה שוב אני, ג'יימס. למרות הציפייה מורטת העצבים לביקורת משובחת מבית היוצר של ג'סי, קרן, אני הוא זה שמבקר אותך. התלהבות אופפת את כל אונות ראותיי.

ת.ז:

שם: "Survivors"

מספר: 290885

שם האם/האב: קֶרֶן.

גיל הכותב: 14.

טבעות:

1. מהלב לנייר. 

2. נסטי אפרסק שמחת חיים.

וותק: שנה וחודש.

הדבר העיקרי שאני למד מהתבוננות קצרה בשם הבלוג ובטבעות בהן את חברה הוא שכפי הנראה צפייה ממושכת בערוצי הסטארס מזיקה לאנשים. הילדה מושפעת מעל לכל דמיון; שם הבלוג שלה הוא 'סורבייברס' ויותר גרוע- צפייה הדוקה בסדרת המופת 'נמלטים' הביאה להצלחה מירבית של ניסיון הבריחה שלה מאברבנאל. איך אני יודע שהיא ברחה מאברבנאל? היא חברה בטבעת שמציבה את 'נסטי אפרסק' כאיידול לשמחת חיים, ובהמשך הביקורת תגלו שהיא עושה לעצמה פרצופים מול המראה באמבטייה- אם זו לא עילה לאשפוז, אז מה כן? ישראבלוגרים יקרים- ראו הוזהרתם! צפייה הדוקה בערוצי סדרות והתמכרות טוטאלית לקהילת בלוגים (כגון, ישראבלוג) מביאה את האדם לאיבוד השפיות.

נכון שנשבעתי לא לרדת לפסים אישיים בביקורות אבל זה כבר חזק ממני. קרן זה שם של סוס. זהו. הוצאתי את זה.

הקנקן:

ממבט ראשון-

אלליי וטריליליי! יש לנו פה עסק עם מעצבת הפְנים של מסגד אל- אקצא!

נכון שיש כאן איזושהי הבעת התנגדות עזה כלפי ההתנתקות (לפחות כך אני רוצה להאמין), אבל אם יש צבע בעולם שמאפיין יותר מכל את האוכלוסייה הערבית הוא הצבע הכתום, ועוד כתום בוהק שכזה. הרשי לי לבטא את רגשותיי כמושפע מתרבות הפאקציזם העכשווית: אמעעעע'לה!!1

עיצוב-

כותרת: את תמונת הכותרת הייתי מגדיר כ'מעניינת'. אך חביבְתי, יהייה עלייך להחליט לגבי עתידך- אשתו המוסלמית ההדוקה של סאמיר מושאפי מכפר חוביזה, או שמא מריה- נזירה פרוטסטנטית ההולכת בדרך האב הבן ורוח הקודש. הצלב שמתנוסס בגאון לרקע הים די סותר את היותך יועצת עיצוב למסגדים. גם התמונה הזו, שכנראה עברה התאמה לעיצוב הכללי, מאופיינת בגווני כתום של שקיעה, וכוללת נוף אחרצוהריימי מרהיב, אבל אין בתמונה הזו, כפי המשתמע ממבט נרחב יותר, עומק, ייחודיות- הרי שזו עד תמונת ים פשוטה שכפי הנראה באה לייצר קונפליקט דתי ופרובוקציה בקרב הקוראים- מה שמאד סותר את אישיותך העמוקה והדעתנית, אך מעט מפוצלת.

התאמת צבעים: עם התאמת הצבעים ה'מוכה' הזו יש לי בעיה. רק עיוור-צבעים-תתרן-קטוע-יד-מלטף-פודינג יוכל להגדיר את התאמת הצבעים הזו כ'נינוחה'. כבר אמרתי בעבר ששחור צריך לבוא לידי ביטוי רק בבגדים, מה שאומר- עזבו את השחור בעיצובים שלכם. השחור- אפילו בלי שתרצו מעניק לבלוג תחושה אפלה ואפילו גותית-משהו (אני קצת נסחף). אם היית פותחת את 'בלוג הסוחרים בכיסי מרה של חתולות' ומעצבת אותו בגווני שחור, הייתי מבין (?) אבל בלוג הגיגים שכשלך, לא אמור להקשר איכשהו לצבע הזה, כי בניגוד למה שרובנו חושבים- צבעים מביעים אישיות.

ומה שיש בו:

רשימות- 

הרי שאם אשפוט את אישיותך עפ"י הכתוב ברשימות, סביר להניח שאסיק כי בהיותך ילדה עברת טראומה שדפקה לך ת'שכל לגמרי- עפ"י ההבחנה הפסיכולוגית שלי (ושימי לב- אני פסיכולוג בדימוס), אימך סגרה אותך בילדותך בתנור מחומם על 300 מעלות על מנת להפטר ממך, אחרת אני לא רואה כל סיבה הגיונית לאוסף זיבולי השכל שהרשימות שלך מכילות.

אחת הרשימות שלך נקראת 'מתוק בלב'. כל דביבונת מזון אפגניסטנית הייתה יודעת שהביטוי המקורי הוא 'מתוק בפה וחם בלב', הרי שמשום מה בחרת לשנות אותו- מה שהופך אותך לחולת סוכרת אנושה. חבל, את מאד תחסרי בעולם הזה אם חלילה וחס תעזבי אותנו ~ציניות מתפרצת~.

את כותבת שאת אוהבת 'שתיקות'- אמרתי לכם! אל תצפו יותר בערוצי הסטארס! זה יהרוס אתכם!

את כותבת שאת אמיצה ופחדנית. איזו סתירה מטורפת, הנה עוד עדות לכך שאת מפוצלת אישיות בצורה קשה.

תוכן-

אמרנו כבר שידידתנו קרן היא חולת נפש משכמה ומעלה, אני רק רוצה לאמר לכם, שעוד לא ראיתם כלום.

"נכנסת למקלחת בצעדים קלילים, מעט מרקדת אפילו.

מרגישה חופשי להסתובב עירומה בחדר, על השטיח, מול המראה, עושה פרצופים.

החדר סגור, אין סיכוי שמישהו יכנס ויראה אותי. ככה, שלא כהרגלי".

"אני פוחדת מיום שבת".

הטיעונים הנ"ל בעצם מבהירים לנו כמה מתקדמת מחלת הנפש הפוקדת את ידידתנו האהובה קרן. היא עושה לעצמה פרצופים מול המראה ומפחדת מיום שבת. את יודעת, אנחנו ממש דומים, כי אני מפחד מדינוזאורים, ממפלצות מתחת למיטה ומימי שלישי.

הכתיבה שלך מתאפיינת בתופעה המכונה בשפת ג'יימס: 'פרוייקטיזם'- שמשמעו- הפיכת כל פיפס קטן לפרוייקט לִירי עצום בגודלו. כל מילה שאת רוצה לאמר, הופכת בדרך קסם לפואמה עתירת מילים ממשלב לשוני גבוהה עד מאד:

"הרבה מהשקט שבתוכי יפרוץ כאן, הרבה מהכעס שחודר גם מתחת לעורי ומשאיר את הצלקת הגדולה ביותר יביא את הביטויו במילים".

אפילו כתבתי לך המשך ל'יצירה': ואבא שלי הוא גרגמל, אתמול נשנשתי דרדס לארוחת צהריים- מה מר גורלי! ~מלווה בתנועות דרמתיות~

את נוהגת לכתוב על נושאים שאיך נאמר בעדינות? מעניינים לי את קצה בלוטת התריס.

הרי לפניכם דוגמא:

"קרדיט שמגיע-

לצלמ/ת הזאת, פשוט מוכשר/ת! לקחתי לו/לה את התמונה ועוד את רוב התמונות שלו/שלה העתקתי לתקייה מיוחדת במחשב. הן מדהימות אחת אחת. כ"כ".

זה לא מעניין אותנו מה יש לך במחשב. לי יש תמונות של חיים נחמן ביאליק בפוזות חושניות במחשב, אז מה? אני מספר על זה למישהו?

הערות:

צאי מהכובד, חיים רק פעם אחת.

הארות:

אעריך את בלוגך בספרה 4. הציון הגבוה ביותר שהענקתי לבלוגר עד היום.

המשך ערב מענה.