אכלתי חצי אפרשזיף.

הוי, זו שוב התקופה הזאת של השנה, שבה יש אני לוקה באינספור מחלות גרון למיניהן.

אבל נא להסתכל על הצד החיובי - יש לי גם מחשב חדש. נו, מאגניב כזה, מהסוג שלא נתקע. מחשב נורמלי.

כרגע סילקתי בנימוס את אחותי מהחדר.

כמה חביב.

טוב,

לפני כמה ימים הלכתי עם יפית לראות סרט בקניון.

וגילינו שהדברים האלה של ההנחה כבר לא עובדים.

וזה דיכא אותנו.

אז תקעתי אותה בערך שעה וחצי בתו השמיני.

והיא הייתה בדיכאון שאין לה דיסק של ג'ון וכולי וכולי..

ואני הייתי בדכאון שלא היה לי כסף לשום דיסק ראוי לשמו.

גם לא של ג'ף באקלי |בוכה|

ואז, לאחר שבדקנו כל אופציה אפשרית לדיסק, ואפילו שאלנו את המוכר ( ! ) על כל מיני דיסקים,

סוף סוף התייאשתי סופית והלכנו משם.

אני עדין לא מאמינה לבגידה הזאת.

לא ראיתי את השם של הלהקה הבזויה בשום מקום,

עד שכן ראיתי אותה.

וזה היה כל כך נורא. אני כבר התחלתי לסמוך עליהם.

טוב נו, אני אסלח להם כי הם ספקי הדיסקים הרשמיים שלי. והם ישארו כאלה גם כשאני אהפוך לדייוויד בקהאם הבא. כי אני לא אשכח את האנשים הקטנים.

הלכנו לנו בקניון,

כשפתאום ראיתי את מנדי בואטנג ( הבן של ).

אז חשבתי,

איפה שיש מנדי - יש גם דרק. איפה הדרק?!

ואז הופיע לו דרק בואטנג.

ואני נראיתי בערך ככה:

O:

ויפית לא הבינה על מה אני מסתכלת, אז היא הסתובבה וצרחה.

ואז דרק בואטנג הסתכל עלינו ככה:

O:

ואז רצנו בכל הקניון בחיפוש אחרי עט ונייר.

הכרזתי שאני לא יוצאת מהקניון הזה בלי חתימה שלו, ושאם כן, שלא יקראו לי יותר נועה.

קנינו כל אחת עט בשקל וחצי ויצאנו לחפש את דרק בואטנג.

הנחתי, כמובן, שדרק בואטנג לא יצא מהקניון עם שקית אחת בלבד של נייק, אז המשכנו בחיפושים, ויפית אפילו שאלה ילד אחד אם הוא יודע מי זה.

הילד הנלוז, התפוח הרקוב הזה, שמכפיש את מדינתינו, לא ידע. בושה וחרפה. עד לאן נידרדר, אני שואלת.

בכל אופן, באותו רגע צצו רגליים קטנות של מנדי בואטנג הקטן.

אז צרחתי על יפית שתבוא כבר, ורצנו לעבר דוכן תכשיטים שבו נצפה דרק בואטנג.

"כן איי האב יור אוטוגרף?" אמרתי.

"שור" אמר דרק בואטנג הבלתי מעורער.

וחתם עם העט שלי.

שלי!

חהחהחה ודי חהחהחה לך, יפית!

אז עכשיו יש עוד עט שיארח לעט של קובי מויאל חברה.

שטחי?

אין לכם מושג.

בכל אופן,

עכשיו יש לי עוד עט קדוש, וחתימה של דרק בואטנג.

טוב נו, אפשר להגיד שזאת מתנת בת מצווה מדרק בואטנג.

אפשר כזאת מתנה גם מטוטו? ורד הוט? וכל בנאדם אחר שאני מעריצה? ( זאת אומרת שיהיו לי הרבה מאוד חתימות בתור מתנה לבת מצווה, אבל מילא. )

בכמה אני אוכל למכור את העט הזה? 2.5? 3.5? טוב נו, לא עושים הכל בשביל כסף. בטח לא למכור עט שדרק בואטנג חתם איתו.

הכל אופן, לרדוף אחרי דרק בואטנג בקניון זה הכי שווה.

יותר מרינתוש.

אל תשאלו.

אני, יעל וחתולי היקר נשלוט בעולם בקרוב. להלן שיחה שתמחיש לכם את זה:

יש שבעה עמודים עם בלוגים על שמוקיו הוטל.

נסטיה,

אני לא מאמינה עליך.

שמוקיו הוטל?!

טובים?!

שירים יפים?!

זה ממש נורא.

אני כבר חשבתי שאת נורמלית. טוב, לא חשבתי שאת נורמלית.

אבל חשבתי שלא תבגדי בי ככה!

סלחתי לך ששמעת אבריל לאבין ( למרות שזה דוחה ונורא ), אבל על זה אני בחיים לא אסלח לך.

אני ניסיתי לחנך אותך,

להשמיע לך רד הוט, גאנז. דברים טובים.

אבל ככה להדרדר?!

אני מודעת לעובדה שקרוב לוודאי שתהרגי אותי, אבל אני יותר חזקה ממך, אז לא אכפת לי.

למרות שאת גאווה לנבחרת אוקראינה.

טוב, מכיוון שאת מדרדרת לרמות ישרבלוגריות של נוער ישראלי ממוצע, אני שוקלת להרוג אותך.

אבל אני אסלח לך הפעם.

למרות שמה שעשית זה פשע.

ואני לא אסלח לך!

אבל אני סולחת לך.

רק שלא תהפכי לי למכורה לבריטני! כי זה כבר יהיה מוגזם.

אם כי אי אפשר לאהוב את בריטני ובמקביל לאהוב וונאבי פריקים מעצבנים חסרי כישרון. למרות שגם בריטני לא כזאת כשרונית.

תמצית הפוסט היא:

אל תאהבו את שמוקיו הוטל!

תשמעו כמעט כל דבר!

רק לא שמוקיו!

וזה הכל.

הממ... סיסמאת בחירות מנצחת.