מחשבות פוליטיות

יש לי מסגרייה שנמצאת ברחוב סלאח א-דין, ליד כיכר זמו, לא רחוק מהסהר האדום הפלסטיני.

ביום שני, 29.12.2008, הבת שלי היבה, בת 22, אמרה לי שהיא שמעה ברדיו א-שעב שהפציצו מסגרייה באזור שבו נמצאת המסגרייה שלי. מיד קראתי לבנים שלי כדי שנלך לראות מה קרה למסגרייה, שהיא מקור הפרנסה היחיד שלי. גם קרובי משפחה ושכנים הצטרפו אלינו, וכולנו נסענו לשם במשאית המרצדס שלנו. הבן שלי, עלאא, נהג.

כשהגענו למסגרייה הייתי בהלם ממה שראיתי. במרחק של שלושה מטרים מהמסגרייה יש בית ששייך למר עבד אל-ר'ני חמדאן. הבית נהרס לגמרי ובמקום שהוא היה נשאר בור בעומק של עשרה מטר בערך. הקירות של הבית התמוטטו על המסגרייה, והרסו חלק ממנה. פחדתי שייגנבו לי ציוד אז החלטתי לפנות חלק מהדברים שהיו במסגרייה.

הצעירים התחילו להוציא דברים מהמסגרייה: כלים, מוטות ריתוך, בלוני גז לבישול ועוד כל מיני דברים. כשהמשאית התמלאה עימאד לקח את הדברים הביתה, פרק אותם וחזר עם המשאית כדי לקחת עוד דברים. הצעירים התחילו להעמיס על המשאית את בלוני החמצן שאנחנו משתמשים בהם לעבודה. אני זוכר שהיו לנו שישה בלונים והצעירים לקחו שלושה בלונים אל המשאית. המקום היה כמו כוורת דבורים. כל הצעירים שהזכרתי ועוד צעירים שגרים בסביבה של המסגרייה באו לעזור לנו להעמיס את הציוד.

אני עמדתי בצד השני של הכביש בגלל שהאוויר היה מלא אבק ואני סובל מקוצר נשימה. התרחקתי קצת מהמקום והסתכלתי על הצעירים שהעמיסו דברים. הבן שלי עימאד עמד על המשאית וסידר את הדברים שהוצאו מהמסגרייה. בין השאר היו שם שני מיכלים של בנזין ששמרתי במלאי. פתאום ראיתי אור נדלק ליד המשאית שלי, התלקחה אש ושמעתי קול של של פיצוץ. התחלתי לרוץ למקום של הפיצוץ, מרחק של 30 מטר. כשהצלחתי להתקרב והעשן התפזר ראיתי כמה גופות, אחת מהן של הבן שלי עימאד. התעלפתי, וכשהתעוררתי אחרי כמה שעות אמרו לי שעימאד ועוד שבעה צעירים שעזרו לנו נהרגו. שניים מבני המשפחה, בילאל ובהא סוהיל ר'באיין, נפצעו בצורה קשה מאוד.

הפתיע אותי מאוד שהצבא הישראלי טען שהפציץ משאית עמוסה ברקטות. אני מזמין את כל מומחי הנשק בעולם להוכיח את זה. זה שקר שלא היה ולא נברא. לי ולבן שלי לא היה שום קשר לנושא הזה. אני עוסק בעבודות ברזל ורק בזה, בתוך המסגרייה שלי. אף פעם לא היה לי שום קשר עם ארגון פוליטי וכל החיים שלי עבדתי כמסגר בתוך ישראל. מאז שהתחילו להטיל את הסגרים אני עובד כמסגר בעזה.

אחמד עבדאללה מוחמד סנור הוא תושב עזה ובעל מסגרייה. את עדותו גבה באמצעות הטלפון תחקירן "בצלם" כרים ג'ובראן, ב-31.12.08.

מתוך הבלוג שהקימו ארגוני זכויות האדם בעקבות המלחמה

תוספת מאוחרת: חלק מהתגובות לפוסט צונזרו. כפי שכתוב למטה משמאל, מדיניות הצנזורה בבלוג קשוחה. קללות, הסתה לרצח או לאלימות ושאר מרעין בישין, יועפו.