מחשבות פוליטיות

תיקון הכשלים שעליהם הצביעה המחאה החברתית ייארך זמן רב, אם בגלל היעדר כוח פוליטי ואם בגלל מספרם הרב של הנושאים הדורשים תיקון. אך יש תיקון אחד שעשוי להיות בעל השפעה מיידית ורחבה מאוד, משום שיש לו הפוטנציאל להביא במהירות יחסית להעלאת שכרם של עובדים רבים במשק, להקלת ההתמודדות עם יוקר המחיה ולהגברת השוויון. הטענה היא שניתן להשיג את המטרות האלה בהתבסס על כסף קיים וללא חשש מיצירת גירעונות, באמצעות קביעת מנגנון לתשלום שכר מינימום דיפרנציאלי.

לפי ההצעה, חברה שמדיווחיה לרשות המסים או לבורסה עולה שהרווח הנקי שלה הוא יותר מ-100 אלף שקל לכל עובד (כל המספרים מובאים להמחשה בלבד), תחויב להוסיף 50 אלף שקל לשכרו של כל עובד שמשכורתו נמוכה מרף שייקבע, נאמר 15 אלף שקל ברוטו בחודש. בחברה כזאת ייהנה עובד בשכר מינימום משכר קרוב לשכר הממוצע במשק, ועובדת המרוויחה 6,000 שקל בחודש תגיע לשכר של כמעט 11 אלף שקל ברוטו. כל זאת מבלי להפוך את החברה להפסדית.

חברת סלקום היא דוגמא טובה לצדק שיש בתפיסה זאת. בשנה שעברה הרוויחה החברה סכום עתק של 1.3 מיליארד שקל נטו, ובחישוב גס, לו היתה משלמת שכר נטו ממוצע של 10,000 שקל בחודש ל-4,200 עובדיה, רווחיה היו נותרים עצומים - 900 מיליון שקל. את הרווחים האלה, יש לזכור, לא השיגה סלקום בזכות חדשנות פורצת דרך או תרומה נדירה לחברה, אלא בזכות רישיון שקיבלה מהמדינה להיות חלק מטריאופול המספק שירות נפוץ, ובזכות עבודתם המאומצת ומרובת השעות של עובדיה.

תמונת הראי לפגיעה המידתית בסלקום (שתתבטא גם בצניחת מנייתה בשלב הראשון) תהיה 4,200 משקי בית שישדרגו את איכות חייהם בכל ממד אפשרי. השיניים של ההורים והילדים יהיו בריאות יותר; הנפש תתפנה מהחרדה הקיומית הקבועה המלווה שכירים רבים מדי; הסטודנטים הרבים שבין העובדים יוכלו ללמוד בשקט ולתרום בכך לעצמם ולצמיחה הכלכלית העתידית של המשק; וכוח הקנייה המוגבר של העובדים יגדיל את כמות הכסף הזורמת בכלכלה, לטובת מוסדות תרבות, מסעדות ועוד אלפי עסקים קטנים וזעירים.

אחד היתרונות שעשוי להביא חוק שכר מינימום דיפרנציאלי, הוא ריסון מסוים במניע שיש לחברות עסקיות כמו חברות הסלולר, הבנקים, המחלבות ורשתות השיווק, לסחוט את הלקוחות עד טיפת כספם האחרונה. כפועל יוצא, אחד האתגרים בבניית מדרג נכון של שכר דיפרנציאלי יהיה השגת איזון בין הרצון לתגמל היטב עובדים בחברות מצליחות ובין ריסון המניע לפגוע בצרכנים.

יתרון נוסף שעשוי חוק שכר מינימום להביא הוא חלוקה נכונה יותר של תשלום מס ההכנסה. גם מי שתומך במדינת רווחה טהורה עשוי לחוש אי-נוחות מכך שאת עיקר המס הישיר משלמים היום שני העשירונים העליונים. שכר ברוטו דיפרנציאלי צפוי להגדיל את מעגל משלמי מס ההכנסה ואת העוגה התקציבית בכלל, ולהחליש את הטענה כי שני העשירונים העליונים "מחזיקים את כל השאר".

ההצעה מציפה גם לא מעט אתגרים, בהם ביצוע התאמות בשוק ההון כדי למנוע הידרדרות לכאוס. אתגר נוסף הוא מתן מענה לשאלה מה יהיה על בעלי שכר נמוך בחברות לא רווחיות ובקרב עובדי מדינה וגופים ללא מטרות רווח. אין לכך תשובה מושלמת (נדרשים, כאמור, עוד תיקונים רבים בכלכלה), אך אפשר לקבוע, למשל, שהכספים המגיעים לעובדים המרוויחים שכר שאינו מזכה בתוספת ייצברו בקרן מיוחדת, שתחלק את הכסף לעובדים אחרים לפי קריטריונים ברורים. ארגונים רווחיים המשלמים שכר גבוה, דוגמת הבנקים, צפויים לתרום רבות לקרן כזאת.

אכיפת החוק תוכל להתבצע דרך הבורסה כאשר מדובר בחברות ציבוריות, אך גורם האכיפה העיקרי יהיה רשות המסים, החשופה לנתוניהם של כל העסקים בישראל. על המחלקה הרלוונטית שתוקם לשם כך ברשות תוטל המשימה לוודא שגם דוכן הפלאפל המצליח מאוד ישלם לשלושת או חמשת עובדיו שכר המאפשר חיים מכובדים. מצד שני, כדי לעודד צמיחה של עסקים חדשים, קטנים בעיקר, יש לשקול גזר בדמות פטור מוחלט ממסים בשנים הראשונות, עד להגעה לרווחיות.

כדי לחולל את השינוי נדרש שינוי תפיסתי עמוק, אך הבסיס לו כבר קיים. כללי ההגבלים העסקיים, למשל, מונעים ממונופולים וקרטלים לצבור רווחים ללא בקרה, מתוך הבנה שאת הכוח יש לפזר. חוק שכר מינימום דיפרנציאלי יוסיף על כך, ולצד ההיבטים המעשיים שלו הוא יבליט מסר חברתי חשוב: גם לזכות להרוויח יש גבולות.