מחשבות פוליטיות

מייל ששלחתי אמש לרשימת התפוצה של שקוף.

שלום,

ההיריון של המייל הזה ארך חודשים ארוכים ולווה בהתלבטויות רבות, אך נראה שהגיעה העת.

לפני העניין עצמו אני מבקש לכתוב כמה מילים על שני אנשים יקרים שהכרתי בזכות מעורבותם בשקוף, והלכו מאיתנו לאחרונה.

בסוף חודש אפריל נפטר יואב רובין, שהיה חבר קהילת בית ישראל בירושלים. יואב היה תלמיד חכם ואיש חינוך, פעיל חברתי, מעורכי כתב העת "חברה", ובין שלל פעילויותיו סייע גם בשקוף כחבר בוועד המנהל. את העשייה והלימוד הרבים שלו הספיק יואב לדחוס ב-30 שנות חיים עשירות. הפגישה הראשונה איתו היא שהובילה לבקשה שיצטרף לוועד, משום שהיה ברור מיד שמדובר באיש מיוחד עד מאוד, מלא חוכמה, ידע, בגרות ואיזון. מישהו לרוץ איתו. כאשר יואב כתב דבר מה, אם כמאמר ואם כתגובה לטקסט של מישהו אחר, התבלטה הכתיבה שלו בדיוק ובהקפדה נדירים, ששיוו לטענותיו תוקף מיוחד. למרבה הצער לא ניתנה הזדמנות להעמיק עוד יותר את ההיכרות, אך גם כך הרושם החזק שהוא הותיר לא יישכח.

אתמול, יום שישי, הלך לעולמו דניאל בלוך. דני עבד במשך עשרות שנים בעיתון דבר, ככתב, פובליציסט ולבסוף גם כעורך העיתון. במקביל הגיש תוכניות רדיו ברשת ב' וברשת א', ובשנים האחרונות פירסם רשימות בבלוג אישי וכתב טור קבוע באתר עבודה שחורה. הוא היה מהראשונים שנתנו תמיכה וסיוע לשקוף, בנוכחות בפגישות, בכתיבה ותרגום, בבירורים, ובהקדשת אחת מתוכניותיו ברדיו לפרויקט. דני היה איש נעים ומאוד צנוע, שרוחב אופקיו, תאריו וניסיונו לא מנעו ממנו להתעניין באמת במה שיש לבני שיחו להשמיע. ההיכרות איתו היתה זכות גדולה. (מילות פרידה של חיים שיבי)

יהי זכרם איתנו לתמיד.

-

ההתלבטויות בנוגע לעדכון הזה הן למעשה ההתלבטויות באשר לשקוף. היה ברור שאין טעם לכתוב כל עוד לא קורה דבר ממשי במציאות, או שלחילופין מתקבלת החלטה לסגור את הפרוייקט. לפני כחודש, אחרי סיבוב נוסף של מאמצים שנמשך כחודשיים, החלטתי לעצור לעת עתה את כל פעולותי בכיוון, משום שלא התקיימו התנאים שבהם הן יהיו בעלות תוחלת.

מכאן פתוחות שתי אפשרויות עיקריות. האחת היא להמתין לדוח הסיכום ל-2008 שמכין בימים אלה רו"ח משה ברקוביץ' - שעזר לנו בטובו בהתנדבות לאורך כל הדרך - ולסגור בצורה מסודרת את העמותה. במקרה כזה יירד בקרוב אתר שקוף מהרשת.

אפשרות שנייה והרבה יותר טובה היא שמי מהמכותבים כאן ייקח או ייקחו על עצמם לקדם את הנושא. קובץ "תמצית תוכנית העבודה" (ההפניה כאן בבלוג היא לחלק הראשון של התוכנית המלאה להקמת שקוף, שבו נמצא גם פרק תוכנית העבודה) המצורף לכאן מעיד שזה לא בשמיים, ושחוסר ההצלחה מעידה רק על יכולותיי האדמיניסטרטיביות הקלושות בתקופה הזאת, ולא על הישימות של הקמת האתר, ואפילו אם גרסה מצומצמת יחסית וממוקדת שלו. מה שנדרש בשלב הראשון זה גיוס כמאה אלף שקלים שיאפשרו לשלם שכר למנהלת (שחייבת להיות מקצוענית מנוסה מתחום המגזר השלישי) לחצי שנה לפחות, שתבנה ביישוב דעת ובמקצועיות את התשתית ההכרחית (בקשות לקרנות, בניית מליאה, תכנון קמפיין מסודר, פגישות עם תורמים פוטנציאליים, איתור קבוצות שיתמכו כגוף אחד, הכנת תשתית להסתייעות במתנדבים, וכו').

פעולה נוספת יכולה להיות איתור דמות מובילה ומקושרת שתתפקד כיו"ר ותסייע לקדם את הפרוייקט (מיכאל מלכיאור נשמע כמו איש נכון, אם פניה היתה מעלה שיש לו עניין בכך).יש לציין כי גם מחוץ לישראל ישנן קרנות התומכות בדיוק ביוזמות כאלה, ועבודה מסודרת עשויה לסייע בהשגת תמיכתן. אחת הדרכים להשגת הסכום הראשוני להעסקת המנהלת, עשויה להיות אולי באמצעות השיטה של יוזמת "גם אני מיקי" - איסוף מספר גדול של אנשים שמזדהים עם הרעיון, אך תומכים כספית בפועל רק כאשר ברור שהתגבשה מאסה משמעותית מספיק כדי לתת את הדחיפה הדרושה. (בעניינים האדמיניסטרטיביים הצטבר הרבה מאוד מידע רלוונטי, ואשמח להעבירו במלואו במידת הצורך, כמו גם להשתתף בכל היבט אחר ככל שהדבר יתאפשר).

השלב העוקב לעבודת המנהלת הוא מינוי שני עורכים ראשונים שיתחילו להפיח רוח באתר, להביא אליו קוראים, ובכך להרחיב את מעגל המצטרפים ואת היכולת לגייס משאבים. פירוט נוסף בקובץ "תמצית תוכנית העבודה".

מסמכים ותיעוד

לפני כחודשיים עלתה המחשבה שבין אם ייסגר הפרוייקט ובין אם לאו, כדאי לתעד אותו במסמך ארוך ומלא. התוצאה היא המסמך "תוכנית להקמת אתר חדשות" המצורף גם הוא למייל (כאן בבלוג הוא מופיע מחולק לארבעה פוסטים עוקבים). יש להתייחס אל המסמך כאל טיוטא או הצעה בלבד, משום שהוכנסו בו אלמנטים שכמעט שלא הוזכרו בעבר (דגש משמעותי על תחום יחסי החוץ, למשל, על רקע ההקצנה מאז תחילת השנה), משום שחסר בו המיקוד השונה הנדרש לנמענים שונים - קרנות, תורמים פרטיים, הציבור - ומשום שהוא כרגע הרבה יותר מדי ארוך.

אם יש בכך תועלת, ניתן להעלות את המסמך לבמה פתוחה ברשת ולקיים עבודה משותפת על עיצובו הסופי. אולי אפילו באתר שקוף...

יש בתיעוד הזה גם כמה וכמה רעיונות חדשים שהתגבשו בחודשים האחרונים, אך אולי חשוב מכל – יש בו פירוט של רציונל ותוכניות התוכן ברזולוציה שלא ניתנה עד כה. מי שמעוניין בקריאה קצרה ויותר ממוקדת על הצעות התוכן והגישה, יוכל לקבלה בקובץ "עקרונות ומרכיבים בעבודת התוכן". הצעות התוכן הן הגורם המרכזי לכך שלקח כל כך הרבה זמן להחליט על עצירת המאמצים, משום שלפחות בי הן מפיחות הרבה השראה ותקווה.

מסמך קצר נוסף נוגע להתלבטויות באשר לאופיו של שקוף (ויתרתי על העלאתו לבלוג). האתר (אם היה מוקם) היה יכול להיות כל הדברים המובאים בקובץ, אך השאלה היא על מה שמים את הדגש. אחת האפשרויות האטרקטיביות עשויה להיות התייחסות אל האתר קודם כל כאל מקום שבו "מדברים בשקט", כשיקוף למתודולוגיית שיח אחרת המנוגדת לשיח הצעקות וההתלהמות המקובל, שכמעט שאינו מאפשר דיון מקדם והקשבה אמיתית.

במסגרת כזאת אפשר לשקול צוות עורכים משותף - ערבי/ה, דתי/ה, ימני/ת חילוני/ת, ושמאלני/ת יהודי/ה - הפועל ע"פ מספר עקרונות בסיסיים המבטיחים שהשיח יהיה פתוח ופורה, ומתוך מחויבות בלתי מתפשרת לערכי הדמוקרטיה.

ההיבט הכספי

בדוח ל-2008 יימצא הפירוט המלא של הוצאות והכנסות העמותה והוא יישלח כאן. התמונה הכללית היא של הכנסות בסך כולל של כ-40 אלף שקלים, מהם כ-33 שהתקבלו כתרומות מהציבור, כ-5,000 מקורס העיתונות שקיימנו בסוף 2008 ותחילת 2009, וכ-2,000 מהקרנה משותפת עם מיקי רוזנטל של שיטת השקשוקה, שארגנו פעילים נמרצים בחיפה.

בסעיף ההוצאות יש כ-26 אלף שקלים שהיוו את עלות השכר ששולם בעמותה, מסוף יוני 2008 ועד סוף נובמבר, למפיקה, לעורך ומנהל (אני) ובהיקף קטן לרכזת מערכת. כמו"כ שילמנו 3,000 שקלים על ייעוץ משפטי וניסוח התקנון, כ-2,000 על שכירת חדרים לקורס העיתונות, 1,500 על עיצוב ובניית האתר, עוד כ-1,500 על חומרי הסברה, עמלות בחשבון הבנק, והוצאות שוטפות נוספות.

כיום יש בחשבון הבנק כ-5,000 שקלים.

תודות וסליחות

בתקופות האינטנסיביות יותר של הפעילות, וגם ביניהן, סייעו להערכתי ליוזמה הזאת באופן פעיל קרוב ל-200 אישה ואיש, בהמון דרכים וצורות - בנוכחות בפגישות עבודה, בייעוץ, בתמיכה פומבית, בכתיבה ועריכה, בהפקת חומרי הסברה וגרפיקה, ובמגוון אופנים נוספים. כלפי כל אחת ואחד מהם אני מרגיש אסירות תודה גדולה. לצערי לא הצלחתי לעשות זאת עדיין באופן אישי, ועלה חשש שהדבר עלול להתפרש כאי הכרת תודה או כפיות טובה. תקוותי היא שאצליח להשלים את החסר בהקדם, ובינתיים אנצל את ההזדמנות לומר את התודה הגדולה הזאת כאן. הפרגון, הנדיבות והנכונות לעשות מאמצים לא היו לרגע מובנים מאליהם, ובמשך הרבה זמן החוויה החזקה ביותר שהתלוותה לניסיון הזה היא ההיכרות עם כל כך הרבה אנשים נהדרים.

ברוח חודש אלול אני מבקש לומר גם סליחה ממי שחש נפגע באיזה שלב מכל סיבה שהיא, וממי שהתאכזב מהפער בין הכוונות וההצהרות לאי המימוש. הדינמיקה של השנה החולפת היוותה בהחלט מצע לחשבון נפש. נקווה עם זאת, שזהו רק סיומו של פרק, ולא סוף פסוק אחרון בניסיון להציע לציבור הישראלי עיתונות מצפונית ומקדמת.

בברכה,

נתי יפת

תוכנית להקמת אתר חדשות

יולי 2009

כתיבה: נתי יפת

תוכן העניינים

הקדמה                                                                            עמוד 3

תעודת הזהות של שקוף                                                   עמוד 4

המודל העסקי                                                                  עמוד 5        

תמצית תוכנית העבודה                                                    עמוד 6

מבנה שקוף                                                                     עמוד 7

דמוקרטיה מהותית                                                           עמוד 8

מצב הדמוקרטיה הישראלית                                             עמוד 8

דעת הקהל כחסם המרכזי בפני שינוי                                 עמוד 9

השיח הציבורי בתקשורת הישראלית                                 עמוד 10

עיצוב דעת קהל                                                               עמוד 12

המערכת העיתונאית בשקוף                                             עמוד 13

עקרונות כלליים לפעולת המערכת                                     עמוד 13

מדיניות ומנגנון תגובות (טוקבקים)                                   עמוד 16

חדשות שוטפות הן התנאי הראשון להצלחה                       עמוד 17

מרכיבים ייחודיים במערכת החדשות                                 עמוד 18

מערכת המגזין                                                                 עמוד 19

דוגמאות לפרויקטים ומדורים                                           עמוד 19

רעיונות תוכן נוספים                                                        עמוד 24

סיכום                                                                             עמוד 26

כולנו מעוניינים באיכות חיים גבוהה וטובה ככל האפשר. איכות חיים כזאת כוללת ביטחון כלכלי וקורת גג, נגישות למזון, ביטחון אישי, חירות, אהבה, יחסים חברתיים בריאים, תחושת השתייכות, התנהגות מוסרית, דימוי עצמי חיובי, וסיפוק ממעשי ידינו.

כיום אנו יודעים ללא שמץ של ספק כי המסגרת הדמוקרטית, על אף פגמיה, היא הדרך הטובה ביותר למימוש מרבי של האינטרסים האנושיים האוניברסאליים. רק בה מעוגנות בחוקה זכויות האדם, מכל צבע, מין ומעמד.

אנו יודעים גם כי מסגרות לא-דמוקרטיות ודמוקרטיות שלא סיימו את הבשלתן, נוטות לפגוע בשאיפות האנושיות בצורה חמורה, עד כדי הרג ורצח של חפים מפשע. אין אדם בר דעת שהיה משיב בדעה צלולה כי הוא בוחר מרצונו לחיות בחברה טוטאליטרית.

תובנות בסיסיות אלה הן הרקע להקמת שקוף. מגמות מדאיגות המתרחשות בישראל מזה שנים רבות, ושנדמה כי הן מגיעות בימים אלה לשיאים חדשים, מאיימות על יכולתנו ליהנות מיתרונות הדמוקרטיה. אובדנה יפגע אנושות בחיינו האישיים ובדמותנו המוסרית.

מטרתנו היא ליצור מגמות נגדיות לסכנה הניצבת מולנו, באמצעות הקמת כלי תקשורת המונים שיסייע ביצירת דעת קהל אוהדת לשמירת ולשיפור הדמוקרטיה בישראל. פנייתנו לאפיק זה נובעת מהעובדה שדעת הקהל היא האמצעי החזק ביותר ליצירת שינוי חברתי.

תעודת הזהות של שקוף

מקצועיות

מעל לכל, אנחנו ארגון עיתונאי מקצועי, המחויב לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות. אנו מחוייבים לערך האמת וליושרה, כמו גם להימנע ככל שנצליח מהפצת מידע חלקי או מוטעה.

דמוקרטיה

הדמוקרטיה לתפיסתנו נובעת ראשית לכל מערכי זכויות האדם, והיא איננה רק עניין המתבטא בשלטון הרוב ובהפרדת רשויות. אנו מאמינים כי תפיסה מהותית יותר של הדמוקרטיה, הכוללת בין השאר שוויון מלא לכל האזרחים, סובלנות ופלורליזם, מבטאת באופן הנכון ביותר את האינטרסים המשותפים לכל בן אנוש, מכל מוצא או השקפה.

חברה וכלכלה

גישתנו הכללית היא סוציאל-דמוקרטית, ומניחה כי יש למצוא את האיזון הנכון בין יתרונות השוק החופשי להכרח שבסולידריות חברתית. איזון כזה מורכב מטבע הדברים מניואנסים רבים, והדיון שנקיים יהיה פתוח לכל מגוון הדעות, במטרה להגיע לאיזון המיטבי.

לנוכח מיעוט הייצוג לאוכלוסיות מוחלשות ומודרות בתקשורת המסחרית, נקפיד על ייצוגן ביתר תשומת לב ובהיקף הנדרש, וכן על השמעת רעיונות מושתקים בתכיפות ובבולטות.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

המחויבות לזכויות אדם מציבה אותנו בעמדת תמיכה בפתרון שתי המדינות, על בסיס גבולות 1967. אנו תומכים בהגדרתה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי, אך גם בהיותה מדינה שוויונית כלפי כל אזרחיה.

שיח פלורליסטי

מטרתנו היא לקיים זירת דיון ציבורית שוקקת, שבה ניתן כבוד לכל אדם באשר הוא אדם. בכך תימדד הצלחתנו. נהיה סובלניים לכל טענה העומדת בכללים הרטוריים הבסיסיים, כל עוד איננה מתנגשת עם החוק הישראלי, האוסר את הדברים הבאים:

• איום לפגוע באדם או שידול לעשות כן.
• קריאה לביצוע מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח ותמיכה במעשים כאלה.
• שיח של שנאה, הסתה לגזענות, הכללות פוגעניות, רדיפה על רקע מוצא, נטיה מינית או השקפה, ופגיעה גסה ברגשות דתיים.
• המרדה.
• לשון הרע והוצאת דיבה.  
• פגיעה בפרטיות ללא הצדקה.
• פרסום דברים העומדים בבית משפט במטרה להשפיע על ההליך.

 המודל העסקי

העיקרון המרכזי במודל העסקי של שקוף הוא גיוון במקורות המימון, כדי להבטיח חופש עיתונאי מרבי. הפעילות ללא מטרות רווח מבצרת את המודל העסקי, ואף יוצרת יתרון מול אתרים מסחריים, המבוססים כמעט בלעדית על פרסום.

מקורות המימון העיקריים

1. דמי חבר מאלפי אזרחים.
2. הכנסות מפרסום מהגרסה העברית והאנגלית.
3. מענקים מקרנות לחיזוק הדמוקרטיה, זכויות האדם, מדינת הרווחה והעיתונות החופשית.
4. תרומות פרטיות גדולות.
5. שווה כסף – שיתוף פעולה עם אתרים בעלי מטרות דומות בישראל ובעולם, שיסייעו לעיבוי התכנים בשקוף.
6. שווה כסף – הסתייעות במתנדבים לכתיבה, תחקיר, בדיקת עובדות, טיפים, הדרכה מקצועית לכתבים, ועוד.

אפשרויות מימון נוספות

1. קידום סחר הוגן וכלכלה אקולוגית – הקמת זירת מכירות שתקדם פעילות כלכלית המתיישבת עם הצורך לשמור על הסביבה ועל זכויות עובדים.
2. הקמת חממה טכנולוגית שתפתח מוצרי אינטרנט שההכנסות ממכירותיהם יועברו לשקוף. חממה כזאת יכולה לפעול בהתנדבות, בשיתוף פעולה עם בתי ספר למדעי המחשב וגורמים דומים.

  * גרסת האתר באנגלית אינה מצריכה מספר כתבים גדול, אלא רק מתרגמים, וביכולתה לעורר עניין רב בחו"ל לנוכח הקול השונה העולה מישראל, ולהניב הכנסות מפרסום. כמו"כ תסייע הגרסה באנגלית בחיבור לתורמים מהתפוצות שלהם עניין בקידום הדמוקרטיה בישראל.

** כרגע לא מתוכננת גרסה נרחבת בערבית, מתוך מחשבה שהדבר יגרום (שוב) להפרדה בין זירות השיח של יהודים וערבים. עם זאת, נתרגם מדי יום תכנים לערבית כדי להקל על מי שאינו קורא עברית בשטף, וכדי לאפשר מבט אחר על ישראל לדוברי ערבית בעולם. במקביל מתוכנן באתר פרויקט ללימוד ערבית (פירוט בפרק התוכן).

*** פערי השכר בין העובדת הבכירה ביותר בשקוף לעובד הזוטר ביותר יהיו לא יותר מפי שלושה. שכר המינימום באתר מתוכנן להיות 6,000 שקל ושכר המקסימום 18 אלף (בשלבים המתקדמים). נשאף שהשכר הממוצע של מרבית העובדים יהיה 10,000 שקל בחודש. כל ההתנהלות הכספית תהיה גלויה לציבור באופן שוטף.

תמצית תוכנית העבודה

תוכנית להקמת אתר חדשות לקידום הדמוקרטיה - חלק 2

דמוקרטיה לא יכולה להיות פורמאלית בלבד, משום שהמוסדות כשלעצמם אינם מבטיחים שמירה על ערכי היסוד ההומניסטיים שממנה היא צמחה: הזכות לחיים, כבוד האדם, חירות, שוויון, סובלנות, זכויות מיעוטים, פלורליזם, חופש ביטוי, ועוד.

כך למשל, ברור כי העיקרון הפורמאלי של הכרעת הרוב אינו כולל את הזכות להרוג את חברי המיעוט, או אף לשלול ממנו זכויות יסוד דוגמת חופש ביטוי.

היעדרה של חוקה בישראל, המבצרת את זכויות האדם מעל לכל חוק רגיל או שררה, מחייבת ביתר שאת להבין ולהפנים את החשיבות שבדמוקרטיה מהותית. זהו האינטרס של כל בן אנוש מכל קבוצה או השקפה, ועל בסיסו ניתן לגבש קונצנזוס חברתי רחב.

ערכי השוויון וכבוד האדם אינם נוגעים רק לסכסוכים אלימים. תפיסת שקוף היא כי גם מציאות כלכלית מקוטבת גורמת להפרה קשה של זכויות האדם.

על פי הערכה שהתפרסמה בשנת 2007, מחזיקים 2% מאוכלוסיית העולם ב-50% מההון. מהצד השני אוחז החציון התחתון, 50% מאזרחי העולם, בסך כולל של 1% מההון.

למציאות זאת השלכות רבות על מימוש זכויותיהם הבסיסיות של בני אדם, כמו גם על הכוח העודף של בעלי הממון, והיא מדגימה היטב איך חלוקת משאבים מעוותת מתנגשת עם עקרונות הדמוקרטיה.

המושג דמוקרטיה בשקוף מתייחס קודם כל לשמירה על זכויות האדם, ומקבל את הפרתן רק במקרה של הגנה עצמית מפני פגיעה גדולה יותר, שהוכחה מעבר לכל ספק.

מצב הדמוקרטיה הישראלית

סקרים מראים כי יותר ויותר ישראלים חרדים לדמותה ואף לעצם קיומה של המדינה. הייאוש והאדישות מתרחבים במקביל לירידת האמון במוסדות המדינה, באופן המסכן אפילו את הגרסה המצומצמת של הדמוקרטיה המוסדית.

נבחרי הציבור זוכים לאמון שבין 15% ל-30% בלבד, ו-86% מהציבור סבורים כי ההון משתלט על הממשל באופן לא דמוקרטי. גם בית המשפט סובל מירידה חדה באמון בו, וכך גם התקשורת. בהשוואות בין מדינות דמוקרטיות מדורגת ישאל במקומות הנמוכים ביותר, ובייחוד במדדי היציבות הפוליטית.

לכך מתווסף קיטוב כלכלי קיצוני, הפוגע גם הוא במידת הדמוקרטיוּת של החברה הישראלית. 

דעת הקהל כחסם המרכזי בפני שינוי

חוסר האמון בביהמ"ש העליון מצביע על הבעיה החמורה ביותר לביצורה של הדמוקרטיה בישראל - דעת הקהל מתנגדת לבית המשפט דווקא בגלל העקרונות הדמוקרטיים וההומניסטיים שהוא מבקש לבצר.

גם המערכת הפוליטית בישראל אינה מבצעת את תפקידה בביצור ערכי הדמוקרטיה המהותית, והיא אף פוגעת בה בהתמדה. מציאות זאת נוצרת בעיקר משום שהציבור ברובו אינו מחשיב שמירה על ערכי הדמוקרטיה כמדד לבחירת נציגיו.

לשם ההתמודדות עם בעיית היסוד הזאת נדרשת פעילות באמצעות תקשורת ההמונים. התקשורת היא סוכן השינוי החברתי החזק ביותר מחוץ למוסדות הפוליטיים, משום שרק לה הכוח להעביר מידע והשקפות למיליוני אנשים מדי יום ובאופן מתמשך, ובכך להשפיע באופן מרחיק לכת על דעת הקהל. עיצוב העמדות החברתיות נעשה קודם לכל בתקשורת ההמונים. אלא שהכוח פועל לשני הכיוונים: לתקשורת ההמונים יש גם כוח היזק עצום.

בשנים האחרונות פנתה התקשורת בישראל ("התקשורת" במסמך זה כוונתה למאסה הקריטית של תקשורת ההמונים בישראל, ולוקחת בחשבון שמתקיימות בה גם פינות ראויות רבות) לפופוליזם ולעיסוק בבידור, והתנתקה במידה גוברת והולכת מהחברה ומהאמת. יותר ויותר התברר, כי על אף שמדובר בעיתונות חופשית לכאורה, מתקיימת בה צנזורה חמורה, פנימית וחיצונית, המשתיקה קולות רבים וחשובים. הסיפור שמספרת התקשורת הישראלית אינו מאפשר לציבור להבין כהלכה את המציאות.

השיח הציבורי בתקשורת הישראלית

תקשורת בין אישית המתקיימת בצעקות, תוך האשמות הדדיות, התלהמות, חוסר רגישות, התחמקות מנגיעה בנקודות החשובות וחוסר הקשבה, נדונה לכישלון ידוע מראש. בדרך כלל תוצאתה תהיה הפוכה: הבעיות רק וחריפו, ועליהן יתווספו בעיות חדשות.

את אותם הדברים ניתן לומר על השיח הציבורי. כל עוד התקשורת צעקנית, מתלהמת, מאשימה, חסרת רגישות, נמנעת מביקורת עצמית מהותית, בורחת אל הטפל, הצהוב והבידורי, וחומקת מהעיקר – הבעיות לא ייפתרו אלא רק יחריפו. זהו המצב בישראל.

נזקי ההתנהלות התקשורתית ניכרים בכמה תחומים מרכזיים, שבהם מתרחשות פגיעות קשות בזכויות האדם והאזרח: הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המדיניות החברתית-כלכלית בתוך מדינת ישראל (המשפיעה לרעה גם על איכות הסביבה) וביחס לאזרחים הערבים של ישראל.

שורשי הכישלון בשיח טמונים בשני מאפיינים מרכזיים של התקשורת: היותה מסחרית ברובה, והיותה כפופה להגבלות מטעמי ממלכתיות ופטריוטיות לכאורה.

נזקי המודל המסחרי

התקשורת המסחרית היא כלי עסקי בידי בעלי ההון, ונתונה לצנזורה של תכנים לא נוחים. כך צונזר סרטם של מיקי רוזנטל ואילן עבודי "שיטת השקשוקה", וכך גם נזף יוסי מימן, מבעלי ערוץ 10, באשרת קוטלר, על שהעזה לשלוח עובד קבלן עם מצלמה נסתרת כדי להתעמת עם מנכ"ל בנק דיסקונט האחראי לניצולו המתמשך. נזיפה מסוג זה מבטיחה רתיעה עתידית מעיסוק בזכויות עובדים המופרות על ידי גורמים חזקים במשק.

על מרבית מקרי הצנזורה הציבור כלל לא שומע. יתירה על כך, במרבית המקרים מדובר בכלל בצנזורה עצמית. במקרים אחרים מטילים תאגידים גדולים חרם פרסומות על כלי תקשורת שהעזו לבקר אותם, ובכך מעודדים הימנעות מביקורת עליהם בעתיד. היבט בעייתי נוסף הוא ריכוזיות האחזקה של מספר מצומצם של בעלי הון בתקשורת, הגורמת לתלות גוברת של פוליטיקאים בהם, משום שחשיפה תקשורתית היא סם החיים של אישי ציבור.

המודל המסחרי הפך את העיתונות במקרים רבים מדי לכלי בידורי, המעדיף במובהק את ה"מעניין" על החשוב, וגם זה סוג של צנזורה. הכותרות מתלהמות וצהובות; טכניקות של הפחדה וסחטנות רגשית מקבלות ביטוי נרחב, כמו גם נטיה לדרמטיזציית יתר של סיפורים; בחירת הנושאים לקויה ונוטה לטפל; הסיקור הופך רדוד ורכילאי; דברים שאינם "סקסיים" אינם מקבלים במה על אף חשיבותם; ומוסכמות עיתונאיות משוללות היגיון אמיתי הופכות לפרקטיקה מקובלת, דוגמת האמירות "כבר עסקנו בזה" ו"כתבו על זה אצל המתחרים".

אוכלוסיות מוחלשות סובלות מתת ייצוג כרוני ומייצוג המעוות של האינטרסים שלהן; העוני מתקבל כגזירת גורל ואין איש מערער עליו; פערי השכר האבסורדיים במשק לא עולים לדיון מתמיד בכותרות הראשיות, שהאחראים הראשיים להן שייכים גם הם למאיון העליון; הפוליטיקה מסוקרת באופן לעגני ורכילאי מעבר למידה הראויה, באופן הגורם דה-לגיטימציה וירידת אמון בדמוקרטיה; זכויות עובדים הן "נון-אישיו" ולעתים אף מושא לצנזורה.

הסקסיזם והשוביניזם הן פרקטיקות להשגת רייטינג ולמכירת מוצרים, וזכויות נשים אינן נדונות מספיק; יש עיסוק יתר בספקולציות; הדד-ליין והתחרות מעוותים את שיקול הדעת ויוצרים ניפוח מיותר של תכנים שמיד אחר כך צוללים לתהומות הנשייה; החיסכון בכוח אדם גורם הסתמכות יתר על הודעות לעיתונות ויחסי ציבור, וכן לשכירת עיתונאים צעירים,  חלשים וצייתנים; התוכן השיווקי התפשט; המודל העסקי המבוסס על הכנסות מפרסום הופך את הצריכה ללב התרבות, ואת האזרחים לצרכנים.

אין כמעט עיסוק במצב הדמוקרטיה, כי זה "ארכאי" ו"משעמם", וכאשר מתקיים עיסוק כזה, הוא נוגע לתפיסה הפורמליסטית הצרה; שסעים ומחלוקות בין אוכלוסיות מוקצנים לשם יצירת דרמה וקונפליקט; הפיקוח על קרטלים ומונופולים כמעט שאינו קיים; זכויות מסוקרים ותקנון האתיקה נרמסים; חייהם הנוצצים של העשירים מסוקרים ללא הרף כחומר בעירה לתעשיית האשליות וההרדמה.

נזקי ההגבלות מטעמי ממלכתיות ופטריוטיות לכאורה

התקשורת הישראלית, המסחרית ושאינה מסחרית, אינה רואה בפלסטינים-הישראלים כקהל יעד. בפועל מדובר בתקשורת יהודית יותר מאשר בתקשורת דמוקרטית. היא שבויה באתוס של ה"טובים" (אנחנו) נגד ה"רעים" (הפלסטינים, הערבים בכלל, העולם האנטישמי), כתוצאה מהתגוננות יתר. המבנה שנוצר מעל היסוד הבלתי דמוקרטי הזה הוא מטבע הדברים לא בר קיימא לטווח ארוך ומזיק.

הפטריוטיזם המעושה מתבטא בדרכים רבות. קיים תת-ייצוג קיצוני לצרכים ולאינטרסים של הפלסטינים הישראלים; התקשורת ממעטת באמירות שנויות במחלוקת מפחד הקהל או מטעמי מחשבה מקובעת; חסרה בחינה עצמית אמיתית של מדיניות ישראל (אם באמת "שוחרת שלום", למה עושה הכל כדי לסכל הסדר באמצעות בניה מאסיבית והטבות בשטחים?), כדי לא לפגוע בדימוי ה"טובים" ולהחניף לקהל ולבעלי הכוח; גנרלים מקבלים ייצוג גדול הרבה מעבר לפרופורציה הראויה בדמוקרטיה.

התקשורת נותנת תמיכה כמעט אוטומטית לכל מהלך כוחני ומלחמתי של ישראל, ורק בדיעבד מבקרת חלושות ולא תמיד בכיוון הנכון; הנחות העבודה של הממסד הביטחוני מתקבלות והופכות למסר ציבורי; העיסוק באלימות המעמיקה בתרבות הישראלית מועט מדי (גם הצהוב בתקשורת הוא סוג של אלימות); ותעשיית ההרג וההתגוננות שממנה מתפרנסים מאות אלפי ישראלים מתקבלת בהשלמה, למרות היבטיה השליליים.

הרשימה עוד ארוכה: השלמה עם גזענות קשה ומתן במה נרחבת לנציגיה; השלמה בפועל עם הנצחת הכיבוש וסיקור שטחי של הנושא; היגררות אחר ספינים ומניפולציות היוצאים מהמסדרונות הביטחוניים, לעתים עד דברור גרידא של מנהיגי מערכת הביטחון; שיקול דעת לקוי במתן המשקל הנכון לאירועים שונים; הקצנה של סתימת הפיות בשם הפטריוטיזם, כמו אותם מגישים בגלי צה"ל שהציעו לשבור את העצמות לאנשי "שוברים שתיקה", וזכו לגיבוי ממפקד התחנה.

אנו עדים גם להשמטה של מידע רב ערך ויקר מתודעת הציבור, ומחיקה כמעט מוחלטת של הציבור הפלסטיני הרגיל, באופן המאפשר דה-הומניזציה ודעות קדומות ומקל על נקיטת פרקטיקות של פגיעות קשות בנפש; מחסור חמור ברעיונות חדשים ופורצי דרך; קונפורמיזם ומתן ביטוי מזערי לעמדות "רדיקליות"; ועיוורון לחשיבותם של המחסומים הפסיכולוגיים המונעים יצירת שינוי.

כל הדברים האלה אינם מעידים בהכרח על רוע או ציניות מודעת. מדובר מעל לכל ברשלנות קשה, הנובעת מאבדן חוש מידה וטשטוש ערכים.

התקשורת הישראלית הפכה לחלק מהבעיה במקום לכלי המקדם פתרונות. יש בעיות רבות נוספות הפוגעות באיכות המידע והידע שמקבל הציבור, אך נראה כי מה שפורט כאן מספיק כדי להבין את הבעייתיות הרבה שבהסתמכות על התקשורת הישראלית, המתאפיינת בממסדיות רבה, מסחרית ופוליטית.

העובדה כי הציבור סבור בחלקו שהתקשורת בכלל "שמאלנית", רק מדגישה את הכשל החמור שבהסברת היתרונות הרבים שמציעה הדמוקרטיה המהותית לכולם, ואת ליקוייה המסוכנים של דעת הקהל בישראל.

דעה זאת על התקשורת עשויה ללמד גם כי מי שמבקש לדבר בשם המוסר, אך נוקט בפועל פרקטיקות הפוכות, פוגע באמון הציבור בתקשורת החופשית ובדמוקרטיה.

חשוב להדגיש כי הביקורת על התקשורת המובאת כאן מתייחסת לחלקים הדומיננטיים בה, המעצבים את דעת הקהל המרכזית, ולא מתעלמת מכך שישנם גם עיתונאים רציניים וישרים העושים את מלאכתם נאמנה.

עיצוב דעת קהל

מחקרים מלמדים כי רוב הציבור מסתפק בצריכת הכותרות הראשיות. משמעות הדבר היא כי הן אלה המעצבות בפועל את דעת הקהל המרכזית. הפרדוקס נעוץ בכך שדווקא הכותרות הראשיות נוטות לשטחיות, התלהמות, רגשנות ופופוליזם. תפקידן "למכור" את ה"מוצר".

היבט נוסף של אופי הכותרות הראשיות וההתלהמות הכללית הוא ירידה גוברת בעניין באקטואליה, והרחבת מעגל האנשים שאינם מודעים למתרחש סביבם.

תובנה זאת, יחד עם מיפוי הבעיות בתקשורת, מהווים את הבסיס לעקרונות השיח של שקוף, ולאופנים שבאמצעותם ניתן להגיע לקהל הרחב.

התחייבויות לשיח בשקוף

• מעל לכל אנחנו מתחייבים "לדבר בשקט", משום שרק כך יכול להתקיים שיח מקדם. 
• נחפש ללא הרף את הנקודות המאחדות בין יריבים פוליטיים, כדי לאפשר חיפוש משותף אחר הסכמות המתיישבות עם המסגרת הדמוקרטית. 
• נשמור על כבוד המסוקרים והקוראים. 
• נצנזר בקשיחות תגובות ותכנים הכרוכים בפגיעה באחר: גזענות, הסתה לאלימות, הכללות פוגעניות, וכו'. 
• נציע קורס ברטוריקה לגולשים ולעובדי האתר, כדי להעלות את רמת השיח. התעלמות מכללי הרטוריקה היא אחת המחלות של השיח הציבורי בישראל. 
• נעדיף לעסוק בנקודות הארכימדיות המונעות שינוי, ופחות בדברים שוליים. 
• נביא מידע המצונזר בכלי תקשורת אחרים.
• נעסוק רבות בהיבט הפסיכולוגי המונע שינוי עמדות, משום שזהו הצד המשלים למידע החסר על המציאות עצמה, אך הוא נעדר כמעט לחלוטין מהשיח המתקיים כיום.

חלק שלישי

מערכת שקוף תכלול שני חלקים שווים: מחלקת החדשות השוטפות, ומחלקת תוכן ערך מוסף. אלה הן שתי הרגליים המרכזיות שיקדמו את הצלחת האתר, לצד עיצוב ידידותי וחידושים טכנולוגיים, שמטרתם להפוך את הגלישה לנעימה ומעניינת יותר.

עקרונות כלליים לפעולת המערכת

הרחבת דעת והשכלה

בניגוד למרבית כלי התקשורת המתמקדים בגישה בידורית – בעיקר בכותרות הראשיות – רואה לעצמו שקוף למטרה להשכיל את הציבור במידע ובידע מקיפים ומעוררי מחשבה ככל האפשר. הניסיון מלמד כי אנשים אוהבים ללמוד דברים חדשים, והכתבות הנצפות ביותר שלא מז'אנר הסנסציה הן אותן כתבות המרחיבות את הדעת.

יכול להיות טוב יותר!

יש מדינות שהוכיחו כי ניתן לקיים מערכת הוגנת המאפשרת למרבית תושביהן איכות חיים גבוהה. הנחת היסוד שלנו בשקוף היא כי גם כאן יכול להיות טוב יותר, על אף הקשיים האובייקטיביים, ושזוהי בעיקר שאלה של מוּדעוּת. על רקע הייאוש הגובר, מי שיצליח לשכנע כי יש תקווה וכי ניתן לשפר, יזכה לאהדה רבה. זוהי מטרתנו.

הדגשת המאחד לצד המפריד

נוסף על האינטרס המשותף בדמוקרטיה, קיימים נושאים קונצנזואליים רבים המשותפים גם לאוכלוסיות יריבות: אוויר נקי, הגנה על ילדים ומבוגרים מפני שטיפת המוח של הפרסומות, זכויות קשישים, זכויות עובדים, ועוד נושאי רוחב רבים.

הדגשת נושאים אלה בהקשר המאחד עשויה להביא קהל רב ומגוון, ובייחוד כאלה שמאסו במתח המתמיד, באנטגוניזם ובשנאה המלווים את השיח.

ייצוג אוכלוסיות מוחלשות

אחת הסיבות להקמת שקוף היא התובנה כי התקשורת המסחרית משרתת בעיקרה את שניים-שלושה העשירונים העליונים, שעליהם נמנים מחוללי השיח הציבורי – בעלי התקשורת, המפרסמים שבהם תלויה התקשורת, הפוליטיקאים, והעיתונאים הבכירים.

ייצוג הולם לערבים, קשישים, עניים, ארגוני עובדים, בדואים, מהגרי עבודה, מורים, עובדים סוציאליים וקבוצות נוספות, צפוי להביא קהל רב המרגיש כי אינו מיוצג מספיק בתקשורת.

העצמת ארגונים ופעילים לשינוי חברתי

ברחבי האינטרנט פזורים אתרים רבים של פורומים וקמפיינים - פורום לביטול הרפורמה בקרקעות, חברה אחרת אפשרית, פורום חוק ההסדרים, מאבק המטפלות במשפחתונים, ועוד - אך הפיזור ממעיט את החשיפה ומקשה על העברת המסרים לציבור הרחב.

נרכז את כל ההפניות לאתרים בעמוד מרכזי אחד כדי להגדיל את חשיפתם. במקביל, נפתח זירת שיח לפעילים חברתיים, לשם תיאום, איחוד כוחות והגברת האפקטיביות של הפעילויות השונות.

בנוסף, נסייע לארגונים להשתחרר מהתלות בתקשורת המסחרית להעברת מסריה ונשמש להם תיבת תהודה, כל עוד הדבר עומד בנורמות ובדרישות העיתונאיות. לצד זאת, נשתף פעולה עם אתרי תוכן הפועלים בזירת השינוי החברתי, דוגמת עבודה שחורה, העוקץ, הטלוויזיה החברתית, שתי"ל, ואחרים.

הפצת תכנים ברשת

תכני שקוף יהיו חופשיים להפצה, ונדאג להפעיל מתנדבים שיעבירו אותם ברחבי הרשת, באמצעות רשתות חברתיות, אתרי וידאו ועוד.

"תוכנית החלוקה" – שתי כותרות ראשיות

* הסקיצה הוכנה לשקוף, אך היא אינה מייצגת את העיצוב הסופי.

נספק כותרת חדשותית ולצידה כותרת מגזינית, שתציג תכנים מסוגים שונים: פוסט מוצלח מבלוג, מדור מעניין, כתבת מגזין או תחקיר, הפניה לפרויקט מיוחד, מכתב לנבחר ציבור בנושא חשוב, וכו'.

 למבנה זה כמה הצדקות:

א.      הרגלי צריכת תוכן – מרבית הגולשים קוראים את מה שמופיע בראש העמוד, ולכן נרצה לחשוף שם תוכן מעמיק.

ב.      הניסיון מלמד כי יש עניין רב בתוכן מגזיני, ועל כן העלאתו למעלה תשרת את האתר.

ג.       ייצוג התמונה הגדולה – המרדף אחר זנב האירועים השוטפים גורם לטשטוש והסטת הדיון מתמונת המאקרו.

ד.      כותרת יחידה מאפשרת לבעלי הכוח להכתיב את סדר היום. הכותרת המקבילה תעגן את יכולת שקוף להוביל סדר יום עצמאי, על פי שיקול הדעת של המערכת.

ה.     המשקל באתרי חדשות בין הדיווח השוטף לתכני עומק הוא בהערכה גסה 90/10 לטובת החדשות. תוכנית שקוף מחדשת בעניין זה, והאיזון בה הוא 50/50. המגזין אצלנו לא יהיה עניין רק לסופי שבוע.

עיסוק נרחב בפסיכולוגיה חברתית

שני גורמים מרכזיים מביאים בני אדם לגבש השקפות הפוגעות בעצמם או בזולתם: הראשון הוא מחסור במידע על הנושא המדובר, והשני הוא מאפיינים פסיכולוגיים המונעים יצירת שינוי, דוגמת פחד משתק, חוסר ביטחון, היעדר תשומת לב, ועוד.

למרות זאת, השיח הציבורי בישראל כמעט ואינו משקף את ההיבטים הפסיכולוגיים לצד שיקוף המציאות הגלויה. אנו נמלא חלל זה בהתמדה, ונסתייע לשם כך במומחים מתחומי הפסיכולוגיה השונים, במטרה לחדור מבעד לשריון שהקימו סביבם אנשים רבים מדי.

שיתוף הציבור הרחב

המרכיב הבסיסי במעורבות הציבור הוא בעלותו על האתר.

נוסף על כך, נשיק פרויקטים שהתוכן בהם יוזן על ידי הגולשים, נקים פורומים נושאיים של פעילים, בודקי עובדות ותחקירנים, שיסייעו ביצירת התוכן. נעשה ניסיון לייצר תוכן בגישת קוד פתוח, שבמסגרתה קבוצת אזרחים עובדים ביחד על כתבות. לשם כך נציע הכשרה בסיסית בעיתונות וכן הדרכה שוטפת.

נעודד בשקוף התפקדות אזרחים למפלגות – מבלי לנקוב בשמה של אף מפלגה – כדי להחליש את קבלני הקולות ולבחור נציגי ציבור ראויים. נפרסם במקום בולט מכתבים חשובים לנבחרי ציבור, כדי ליצור עליהם לחץ למלא את מלאכתם נאמנה ולעמוד בהתחייבויות ובערכי היסוד.

מתן כלים לצריכה ביקורתית של התקשורת

נכתוב באופן שוטף על בעיות בהתנהלות התקשורת הישראלית, נחשוף מניפולציות, אינטרסים זרים, שפה ומסגור בעייתיים, ודיווחים על מקרים של צנזורה או אירועים אחרים. דוגמא לעשייה כזאת תהיה מדור הסוקר בכל יום כתבה אחת ששודרה בחדשות הטלוויזיה במבט ביקורתי.

הצגת תוכן קבוע

תכני עומק תשתיתיים (כתבה על תקציב המשטרה, פרויקט על גזענות, פרויקט הדמוקרטיה, וכו') יקבלו מקום בולט לאורך זמן, כדי לאפשר להם לצבור את חשיפה דומה לאלה של כותרות ראשיות, ולהשפיע גם על מי שלא קרא אותם בזמן אמת. גם בעמודי מדורי הדיווח השוטף נקצה מקום לתכנים תשתיתיים קבועים, המסייעים להבנה של ההתרחשות השוטפת.

סגנון כתיבה

נכתוב בשפה בהירה ומובנת, במטרה לאפשר קריאה ידידותית לכל מי שמסוגל לקרוא עברית. עם זאת, לא ננמיך את השפה ונעשה הכל כדי לבטא את עושרה הרב. במידת הצורך נשתמש במילים לא מוכרות, אך נדאג לבאר אותן. 

מדיניות ומנגנון תגובות (טוקבקים)

מטרתנו היא לקיים זירת דיון ציבורית שוקקת ומכילה, ויחד עם זאת למנוע שיח אלים.

נהיה סובלניים מאוד לכל טענה, אך רף השיח הגבוה שאנו רוצים להשיג יחייב אותנו לצנזר בקשיחות – הרבה מעבר למקובל באתרי החדשות היום – כל תגובה שיש בה הסתה לגזענות או לאלימות, השמצות, או הכללות גסות.

פינת הצנזורה

מטרת הפינה היא להתמודד עם המחאות הרבות הצפויות בעקבות מדיניות התגובות. בפינה, שתתפרסם מדי יום, נציג באופן שוטף תגובות שצונזרו יחד עם ההסבר לפסילתן.

בכך גם נשמור על אווירה נקייה ועל היכולת לדבר במקום לצעוק, להתלהם ולהשמיץ, וגם נסייע לגולשים להשתתף בדיון בדרך מועילה יותר.

חלוקת התגובות לאשכולות

מנגנון התגובות יציג הפרדה בין "דיונים", "הערות קצרצרות", "תגובות אד-הומינם" וכו' (נימנע מריבוי יתר של קטגוריות). מנגנון זה יסייע לגולשים לאתר את התגובות המעניינות אותם, ויעלה את רמת השיח.

כלי לניתוח טקסטים

נבחן אפשרות לבנות כלי במערכת התגובות, שיאפשר לגולשים לבצע ניתוח לטקסטים המתפרסמים, באמצעות הפרדה בין עובדות, טענות, ספקולציות וכן הלאה. עמידה של שקוף בביקורת מתמדת תגביר את אמינות האתר, ותחייב את הצוות העיתונאי לסטנדרטים גבוהים.

קורס ברטוריקה

אחת הבעיות הקשות של השיח הציבורי היא קלות דעת באמירת דברים חסרי בסיס או כאלה שלא ניתן להוכיחם. התוצאה היא יצירת דעות קדומות ומיתוסים לא נכונים, המשתרשים ומעוותים את שיקול הדעת ובהירות המבט.

קורס האינטרנט שנעביר ברטוריקה – הנותנת כלים להעלאת טיעונים בצורה מסודרת ומנומקת, וחתירה ממוקדת יותר ללב העניין – יסייע לציבור לאמץ שיח שקול ומנומק יותר, ולהבין כי יש להיות ספקניים וביקורתיים למול טענות שאמינותן לא הוכחה. 

חדשות שוטפות - התנאי הבסיסי להצלחה

כלי תקשורת המונים בישראל הוא כזה שנחשפים אליו לפחות 100 אלף אזרחים מדי יום. זהו הרף המספרי המינימלי שאליו שואף האתר להגיע. פילוח האתרים הפופולאריים ביותר בעברית, מלמד כי רובם המוחלט מתאפיינים בהבאת חדשות שוטפות.

כ-3 מליון אישה ואיש קוראים מדי יום חדשות באינטרנט בעברית, וכמחצית מהם נחשפים לשני אתרי חדשות או יותר. לאור זאת, משימתו של שקוף בהחלט ניתנת להשגה. קהל היעד נמצא קרוב, משום שהרשת הישראלית קטנה מאוד.

אתר Ynet הוא דוגמא מובהקת לחשיבותה של מערכת דיווח שוטף. הפיכתו של Ynet לפורטל החדשות המרכזי בישראל, נבעה בראש ובראשונה מכך שבמשך שנים ארוכות הוא היה האתר היחיד שבו הועסקו בין 20 ל-30 כתבים בתחום האקטואליה.

מצב זה נמשך למעשה עד היום. בוואלה! פחות כתבים מאשר ב-Ynet, וב"הארץ", "נענע10", nrg-מעריב ואתרים אחרים, מתפרסמים תכנים של כתבים שמרביתם מחויבים קודם לכל לעיתון מודפס או למהדורת טלוויזיה, ורק אחר כך לאתר.

אם נקים בשקוף מחלקת חדשות גדולה בסדר הגודל של Ynet – סדר גודל של לפחות 40 כתבות ועורכות – על בסיס העקרונות האתיים והתוכניים הייחודיים לשקוף, ההצלחה להגיע לאנשים רבים תהיה מובטחת כמעט לחלוטין. במקרה הזה הגודל בהחלט קובע.

* התפתחות האתר תהיה הדרגתית, ומרגע שיהיו שני עורכים במשרה מלאה – כמפורט בתמצית תוכנית העבודה – נתחיל להפעיל אותו. בנוסף, בשל פניו הנוספות של האתר כארגון לשינוי חברתי, נהנה גם מסיועם של מתנדבים.

אגרגציה

לכל אורך הדרך נאסוף דיווחים וניתן הפניות לכתבות ברחבי הרשת, כאמצעי לחיסכון במשאבים על איסוף מידע שקיים באופן זמין במקומות אחרים. נפעל כדי להעסיק את כתבי האתר בהבאת חומרים ייחודיים.

מרכיבים ייחודיים במערכת החדשות

דיווח על מאבקים חברתיים

מחקר שהתפרסם במהלך 2008 גילה כי כלי התקשורת נוטים בדרך כלל להתעלם ממאבקי עובדים, ולהזדהות עם המעסיקים במרבית המקרים שבהם יש סיקור. היעדר חשיפה הוא בדרך כלל האלמנט החסר במרבית המאבקים.

במקרים שבהם היתה חשיפה, דוגמת מאבק המלצריות ב"קופי עלית טו-גו" בתל אביב – מסיבות של מיקום מרכזי וראשוניות מאבק המלצריות – נחל המאבק הצלחה. לקוחות בית הקפה הותירו אותו שומם כהזדהות עם המלצריות, וחייבו את בעלי הבית להתפשר עם העובדות.

מטרת המדור היא לסייע להצלחת מאבקים, ולהעביר אט-אט מסר כי בהחלט ניתן לנצח ולשנות וכי הייאוש אינו מוצדק.

אקולוגיה, סחר הוגן ותרבות הצריכה

התחום האקולוגי נחשף בשנים האחרונות לא מעט, אך הוא עדיין לא זוכה לתשומת הלב המספיקה. כך למשל, מרבית הציבור לא יודע מהי כלכלה אקולוגית, על אף חשיבותה הגדולה.

מודל הפרסום של התקשורת לא מותיר מקום לעיסוק בתחום הסחר ההוגן או בנזקי תרבות הצריכה. הסחר ההוגן למשל, מערב בין סביבה, כלכלה וזכויות עובדים, אך הוא לא מקודם מספיק בזירה הציבורית. תמונה הראי מתגלמת בנזקי תרבות הצריכה, אך גם הם כמעט ולא נדונים.

אנו מחוייבים להעלות נושאים אלה לראש סדר היום באופן מתמיד ובהבלטה הגראפית הנדרשת.

חלק רביעי ואחרון

מחלקה זאת תכלול את מרב החידושים הייחודיים לשקוף. ייכללו בה פרויקטים, מדורים, כתבות מגזין, תחקירים, ועוד. מטרתה לספק תכני עומק מבארי מציאות, שיש להם הפוטנציאל להשפיע על עיצוב עמדות.

פרויקטים: הפרויקטים יהיו מסגרת רחבה, השמורה לנושאים תשתיתיים חשובים הנכונים לכל זמן, ושחשוב לאגד סביבם מוקד ידע. מרכיבי היסוד בפרויקטים יהיו כתבות עיתונאיות קלאסיות, ולצידן יובאו תכנים ומידע בדרכים נוספות, כגון אינפו-גרפיקה, מקבצים סטטיסטיים, הפניות למסמכי עמדה מעמיקים, וכו'.

חשיבותם של הפרויקטים נעוצה בין השאר בצורך שביצירת מאגרי מידע שניתן לשוב אליהם בכל עת, או להפנות אליהם אדם שבאנו איתו בשיחה בנושא שנדון. נגישות הפרויקטים לאורך זמן תאפשר להם חשיפה גבוהה והשפעה.

מדורים: מטרת המדורים היא לעגן עיסוק קבוע - בד"כ פעם בשבוע - בנושאים שאינם זוכים לתשומת לב מספיקה. כך ניתן להבטיח במדור שבועי התייחסות קבועה לחייהם וצרכיהם של נכים, מצב מערכת הבריאות, חינוך מיוחד, תכנון עירוני, כלכלה אקולוגית, היסטוריה, צרכי קהילת עולי אתיופיה, יחסים בין דתיים, מצב הבדואים, ההוגים ששינו את חיינו, וכל נושא ראוי, חשוב ומעניין.

יתרונות נוספים בפורמט המדורים הם שילוב מומחים וכותבים ידועים שיגדילו את כוח המשיכה של האתר, מתן מקום לכתיבה אישית ויצירתית, שילוב מתנדבים, ועוד.

מרבית המדורים ישתלבו במסגרת פרויקטים. כך למשל, פרויקט הכלכלה יכלול מדור שבועי על זכויות עובדים, פרויקט הסכסוך יארח מדי שבוע טור או כתבה על גזענות, פרויקט השיח הציבורי יכלול מדור לבדיקת עובדות בתקשורת, וכן הלאה.

דוגמאות לפרויקטים ומדורים

ההצעות המובאות כאן הן להמחשה בלבד. ישנם נושאים חסרים (איכות סביבה, תחבורה, חינוך, בריאות) וגם אלה המוזכרים לא כוללים את כל התכנים שיהיו בהם באתר.

כלכלה

פרויקטים

תרבות הצריכה – תרבות הצריכה עומדת בבסיס המודל העסקי של התקשורת (פרסומות), והיא מעין פרה קדושה, על אף שהיא כרוכה בפגיעה באיכות הסביבה, בניצול, בחלוקה לא שוויונית של העושר בעולם, בנזקים תודעתיים, ועוד. נעסוק בכך באינטנסיביות ונבחן חלופות.

מבוא לכלכלה – רבים נרתעים מהעניין לנוכח אי הבנתו, ואנו נפעל כדי לשנות זאת. נבאר מושגי יסוד, נפרט ונביא דוגמאות לאופן פעולתו של העולם הכלכלי, מבנה המשק, חלוקת ההון בו, קבלת החלטות כלכליות, כמות ההון בעולם (האם יש כבר מספיק לכולם?), איך תיראה הכלכלה בעתיד, סקירות השוואתיות בין מדינות המנהלות מדיניות שונה, וכו'.

שוק ההון – נספק הסברים מפורטים על הנושא – בנקים, שוק המניות והאג"ח, וכו' – ועל יכולת האזרחים להשפיע (למשל, חברי קופות פנסיה יכולים לסכל די בקלות מתן בונוסים שמנים ולא מוצדקים למנהלים בחברות ציבוריות שבהן מושקעים המוסדיים), על השיטות ויחסי הכוחות בשוק ההון, ועוד.

גלובליזציה – נעסוק באופן קבוע במשמעויות הגלובליזציה, לטוב ולרע, בביטוייה במציאות חיינו ובמקומות אחרים בעולם, ובתחומים השונים שבהם היא נוגעת (כלכליים, טכנולוגיים, תרבותיים, ועוד).

תקציב המדינה – מבט עומק אל תוכו, הנחות היסוד העומדות בבסיסו, מי מקבל ומי מקבל פחות, מהו התהליך של העברת התקציב, מה מתעדפת המדינה ומה לא, ועוד.

פרויקט ה-MBA – בוגרי מינהל עסקים בהארווארד ניסחו קוד אתי מרשים ומעמיק. נתרגם את הקוד לעברית, ונפעל לצרף לאלפי החתומים עליו סטודנטים ומנהלים בישראל.

סחר הוגן – תחום זה כמעט שאינו מתפתח בישראל, בין השאר בשל היעדר חשיפה ועידוד, ואנו ניקח על עצמנו את המשימה לעשות זאת, כמו גם לבחון פעילות בצד הכלכלי (למשל: הקמת אתר מכירות – דוגמת "וואלה שופס" – למוצרי סחר הוגן בלבד).

קפיטליזם, סוציאליזם, או סוציאל דמוקרטיה? – האם השוק החופשי באמת חופשי, מה משקלם של קרטלים, מונופולים, דואופולים ואוליגופולים, האם גישה סוציאליסטית יותר היא ערובה לפרזיטיות, האם הבחירה היא באמת דיכוטומית - או קומוניזם או קפיטליזם קיצוני – או שיש דרך אמצע, מה היתרונות והמקורות של כל גישה, מהי ההיסטוריה של המאבק ביניהן, אילו אמצעים ננקטו במאבק הזה, וכו'.

מאבק בשחיתות – ניצור תשתית לחיבור בין אנשי ציבור ועסקים המעוניינים לחשוף שחיתויות אך חוששים משום שהם לבד. ניתן להם גיבוי וסיוע, ובעיקר תחושה שיש להם גב.

מדורים קבועים

בנקים – מה תפקיד הבנקים בכלכלה, ממה הם מרוויחים, האם יש מודל אחר ונכון יותר לניהולם ולאחזקתם, מאפייני מערכת הבנקאות בישראל, בנקאות בעולם, איך בנוי בנק, מהי השפעת הבנקים על חיינו, שת"פים של בנקים עם בעלי הון, וכו'.

המוסדיים – סקירה של השקעות הגופים הגדולים שבהם נמצאים כספי הפנסיה והחיסכון של אזרחי ישראל, מעקב אחר הצבעות נציגי המוסדיים, ההיגיון של פעולותיהם וכו'.

מקלטי מס – נתאר את התגבשותם בעבר, הגידול במספרם עם השנים, הניסיונות לסגור אותם, השימושים שלהם לאנשי עסקים, הצידוקים והמשמעויות של קיומם.

כלכלה אקולוגית – מודל הכלכלה ה"נכונה" בתקשורת אחיד מאוד, אנו נעלה אלטרנטיבות בפרויקט זה, כמו גם במקומות אחרים, כדי ליידע את הציבור לגבי גישות אחרות.

כלכלת העתיד – מה יקרה כאשר יהיה מספיק מזון לכל אדם, והתיעוש והטכנולוגיה יותירו רבים ללא תעסוקה? איך תתארגן אז הכלכלה? מה יהיו החוקים החברתיים? זהו מדור המציע לאנשי מחקר וחזון לפרוש את ידיעותיהם ומשנתם.

העולם של שכר המינימום – איך נראים חייהם של משתכרי המינימום ושכר דומה, מדוע הדבר מתקבל כגזירת גורל, מה הנזקים לחברה ולכלכלה, איך משנים זאת, ועוד.

ההון והעיתון – אילו אינטרסים יש למו"לים השונים (אלה שנעמדו על הרגליים האחוריות נגד חשיפתם בכפוף לחוק העיתונות החדש) ואיך הם משפיעים על הסיקור התקשורתי? אילו עוד דרכים יש להון להשפעה על העיתונות?

פרויקט דמוקרטיה

התודעה הדמוקרטית בישראל איננה חזקה מספיק, ולכך תורמת אי הסכמה והבנה בנוגע למשמעות המושג. פרויקט זה בא לפתוח את הנושא לדיון, להמחיש את חשיבותו, ולהציע הגדרה מקובלת שתהווה בסיס לשיח באתר ובחברה הישראלית בהמשך.

מדורים

חסמים בפני הדמוקרטיה בישראל – גרסה מצמצמת של היהדות, היסמכות על ביטחון, קיטוב כלכלי גדול, חינוך לקוי, ועוד.

דמוקרטיות בעולם – מה בין הדמוקרטיה האיראנית לדמוקרטיה הסקנדינבית? סקירה שבועית של המודל הדמוקרטי במדינות שונות, והשפעת המודל על תנאי החיים בהן.

ביאור מושגים – אתנוקרטיה, פלוטוקרטיה, דמוקרטיה מהותית, דמוקרטיה פורמאלית, ערכים דמוקרטיים, דמוקרטיה ישירה, סוציאל דמוקרטיה, וכו'.

ההיסטוריה של הדמוקרטיה – מאתונה ועד ימינו.

התקשורת והשיח ציבורי

אינדקס מיתוסים ותפיסות

מדריך מחולק על פי נושאים, לניתוח תמות ואמירות המהוות בסיס בשיח, מבלי להתחייב לחריצת דין של "אמת" או "שקר", משום שהתמונה לרוב מורכבת יותר.

בתחום המדיני נבחן אמירות כמו "ישראל שוחרת שלום", "הצענו הכל והם סירבו", "אין פרטנר", "רק רוצים לזרוק אותנו לים", "צה"ל הוא הצבא ההומאני ביותר", וכן הלאה.

בכלכלה נבחן אם "הורדת מסים טובה תמיד  לכלכלה", האם "מדד הצמיחה" רלוונטי, האם השוק באמת חופשי, וכו'. בתחום החברתי ניתן לבחון אמירות כמו "יש בישראל שוויון מלא לנשים", או "העניים אשמים במצבם".

יהיה מעניין גם לבחון את תקפותן של אמירות כגון "התקשורת שמאלנית", "למי איכפת מ'העולם'?!", "העם החליט להמשיך בכיבוש ועל כן אסור לנתניהו לבחור בדרך אחרת", ו"הדת היא מקור כל הצרות".

פרויקט השיח הציבורי

קודם לדיונים על הנושאים עצמם, יש להבין את חשיבותם של כללי המשחק ולהבין אותם. הבנה כזאת תסייע גם לפענוח נכון יותר של השיח הציבורי הנוכחי.

מדורים

מאפייני השיח בישראל – חשיבות השיח, אנטגוניזם בין קבוצות, גישה צהובה ופופוליסטית, היכן מעוצב השיח המרכזי (בכותרות הראשיות), התלהמות ושנאה, ניסיונות השתקה, ווליום גבוה מדי, מידע חסר, צורך בהצדקה עצמית, מבט מיקרו, תפיסות מיושנות, וכו'.

פרופורציות – מבט ביקורתי על נושאים שהתקשורת מוציאה מפרופורציות (דודו טופז, האם המרעיבה, וכדו'), ונושאים חשובים הרבה יותר שאינם זוכים ליחס מספיק.

בדיקת עובדות בתקשורת – "די בכך שנדחה את האמת עד אשר היא אינה חשובה יותר". (מיוחס לנפוליאון בונפרטה). נפעל לחשוף בזמן אמת מידעים שגויים או לא מבוססים כדי למזער נזקים לדעת הקהל.

אמנה חברתית חדשה – הציבור ינסח יחד סעיפים שעליהם מסכים רוב מוחלט (שמירה על הדמוקרטיה, חינוך שוויוני ואיכותי, שמירה על איכות סביבה, וכדו'), כדי לתת מבט חדש על השסעים ולאתר נקודות שעליהן יש הסכמה רחבה וניתן לפעול במשותף.

פסיכולוגיה אישית וחברתית בשיח – מהם המצבים הרגשיים והתודעתיים המשפיעים על השיח, מה נזקם ותועלתם.

ניתוח טקסטים – חשיפת כשלים רטוריים בראיונות לתקשורת ובפרשנויות.

ביקורת חדשות טלוויזיה – מדי יום ננתח בביקורתיות את אופן הסיקור הטלוויזיוני של נושא אחד. נתייחס לשפה, להנחות הסמויות, למיקום, לבחירת מרואיינים ומקורות מידע, למידע שלא הובא, להשקפה שלא קיבלה במה, וכו'.

סקירת עיתוני פריפריה – ערבים, רוסים ודתיים צורכים פחות את המדיה הכללית. נסקר מה עומד אצלם על סדר היום, וכן במקומות יישוב רחוקים מהמרכז הפיסי והמושגי.

סקירת עיתונות יומית – נתקצר מדי יום את התוכן המרכזי שהופיע בעיתונות הכתובה, במבט ביקורתי (אפשרות לשת"פ עם העין השביעית שכבר עושים זאת).

ההון והעיתון – מהם האינטרסים של המו"לים שגרמו להם לסכל את סעיף הגילוי הנאות של עסקיהם בחוק העיתונות החדש, אילו עוד דרכים והשפעות יש לעולם העסקים על התוכן המפורסם ב"כלב השמירה של הדמוקרטיה".

עיתונות העתיד – מה צפוי לנו בעתיד לנוכח השינויים הרבים בתחום זה, עם השתכללות הטכנולוגיה והדומיננטיות של הרשת? נציג מחקרים, דוגמאות לחדשנות עיתונאית ומגמות נוספות.

קורס מקוון ברטוריקה

אחת הבעיות הקשות של השיח הציבורי היא קלות דעת באמירת דברים חסרי בסיס או כאלה שלא ניתן להוכיחם, וכן העלאת טענות פופוליסטיות רבות הפונות אל הרגש. פרויקט קורס הרטוריקה (הכוונה ל"רטוריקה החדשה", המחויבת לדיון רציונלי מעבר לשאלת הסגנון) יעלה את רמת הדיון הציבורי, ויאפשר לאזרחים להיות ביקורתיים ומדויקים יותר ביחס לאמירות שונות.

חברה ורווחה

פרויקטים

זכויות עובדים – עד כמה מקפידים מעסיקים בשמירה על זכויות עובדיהם, חשיפה של מעסיקים מנצלים, סיקור מאבקי עובדים, איך נראה שוק העבודה בישראל, מהן השפעות הנורמות בתחום על החברה, למי יש אינטרס לשנות ולמי לא.

מעמד הנשים בישראל – נושא זה מוזנח ומעורר לא פעם אנטגוניזם בשל דימוי עצמי של ישראל כחברה נאורה. ניתן במה נרחבת להעלאת כל הסוגיות הנוגעות לעניין.

קהילת וידאו-צ'ט – עקרון הווידאו-צ'ט חשוב לגישור על פערי שפה ולהפלת חומות של אי היכרות בין קהילות. לא דומה התכתבות באנגלית רצוצה לדיבור באנגלית כזאת, שהיא קלה הרבה יותר. כך תוכל גולשת מנתניה לבדוק אם יש בג'נין או בקהיר בת או בן שיח לשיחה, וגולש מתל אביב יוכל לבחור לדבר עם גולש חרדי כדי להבין אותו טוב יותר.

ערבים בישראל – חסמים בפני השתלבות, בעיות וקשיים, יחס מפלה מהמדינה, צרכים, חזון לעתיד, האם בונים ללא אישורים ומדוע, האם באמת עניים מבחירה, מה גורם לניכור מהמדינה ומהאזרחים היהודים, מה חושבים על גזענות, ועוד.

מדורים קבועים

מצב הבדואים – הפוטנציאל הנפיץ של נושא זה מצריך מעקב צמוד וקבוע.

שד הדמוגרפיה – האם יש ליהודים סיבה אמיתית לחשוש מהמיעוטים בתוך גבולות הקו הירוק, עד כמה באמת מסכנים הפליטים והעובדים הזרים את יהדותה של המדינה או את הכלכלה שלה. נתונים, מגמות.

פגועי נפש – מה מצבם, כמה פגועי נפש יש בישראל, האם זוכים לטיפול טוב, מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב, כמה מהם יכולים להשתקם.

התמכרויות – כמה מכורים יש בישראל ולמה, מה מוביל להתמכרויות, האם ניתן לגמול חלק ניכר מהנגמלים ובמה זה כרוך, נזקים אישיים, חברתיים וכלכליים.

ילדים בסיכון – מה זה בעצם ילדים בסיכון, איך נראים חייהם, מה יקרה כשיגדלו, איך כדאי לטפל בהם ולסייע, איך מקטינים את מספרם.

חוויותיהם של עובדים סוציאליים – טור שבועי שבו מספרים עובדים סוציאליים על עבודתם, על הבעיות בהן נתקלים, על הצרכים, על חוויות טובות, על המקצוע עצמו.

קשישים עניים – כמה קשישים עניים חיים בישראל, איך נראים חייהם, למה זקוקים, האם מקבלים מספיק תמיכה, איפה יש טיפול טוב והיכן לא.

קווים לדמותו של הביטוח הלאומי – המוסד הענק זוכה בכל חודש לתשלומים מכל האזרחים. איך הוא בנוי, כמה עובדים בו, האם שירותיו טובים מספיק, אילו שינויים נדרשים בו, מה פועל טוב וראוי לשימור. 

רעיונות תוכן נוספים

מדור תרבות: כולל לייף סטייל, ספרות, וכל מה שנכלל בתרבות האנושית הרחבה שמעבר לפוליטיקה.

אוצרות שקוף: נעניק במה נרחבת לאמנות ישראלית עכשווית ואיכותית, כדי להוסיף היבט אסתטי ונעים לאתר ולעורר השראה.

מדור דתות: בניגוד למקובל זה אינו מדור "יהדות", כי אם מדור המהווה במה לכל הדתות. במדור יתפרסמו כתבות פרופיל על דמויות מרכזיות בדתות, יובא מידע על תוכנן, על המגמות הנוכחיות בדתות, וכו'. מטרת המדור היא לאפשר מבט מורכב יותר על הדתות השונות במקום זה המכליל. כך למשל, נעסוק במחקר של גאלופ בקרב 50 אלף מוסלמים ברחבי העולם, שגילה מתינות גבוהה הרבה יותר משנהוג לייחס לאיסלאם והזדהות עם ערכי הדמוקרטיה.

מאמרים ובלוגים: נגבש קבוצת בלוגרים איכותיים וניתן להם חשיפה בשקוף, לצד כותבי המאמרים. כך החל את פעולתו אתר האפינגטון פוסט, שהפך לאחד הפופולאריים בארה"ב.

להקות ויוצרים: ניתן במה למוסיקאים מוכשרים מכל הזרמים (ובעיקר ליוצרים שאינם מתאימים לתבנית הפלייליסט של גלגל"צ), בעיקר באמצעות קטעי וידאו. נעלה לאתר גם קטעי וידאו של מוזיקה ישנה אך איכותית.

מדינה אחת בחודש: פרויקט שבמסגרתו ניתן תמצית החדשות השוטפות לצד כתבות עומק על מדינה נבחרת. בדרך זאת נרחיב את הפרספקטיבה של קוראינו, ונדגים כיצד מתמודדות מדינות אחרות עם בעיות הדומות לאלה של ישראל. יתרון נוסף יהיה בהדגשת הנזקים המתרחשים כאשר תפיסות דמוקרטיות אינן חזקות מספיק.

פרויקט וידאו קהילתי: נצמיד מצלמות לאנשים מיומנים מקהילות שונות למשך שנה, וניתן להם עמוד בשקוף שבו יוכלו להעלות את מה שצילמו, ולחשוף את החיים במקומות שונים.

עמוד ההפגנות: נמסור באופן שוטף מידע על הפעילויות החברתיות ופעילויות המחאה המתרחשות מדי יום, כדי ליידע אנשים שמעוניינים להשתתף.

אינדקס השחיתות: נבנה מאגר מידע מלא על התנהלות נבחרי ציבור, מעבירות אתיות והתעלמות מכללי המינהל התקין, ועד עבירות פליליות.

מערכת תחקירים: נעסיק מספר תחקירנים שיעסקו בסוגה העילית של העיתונות ויביאו סיפורים הנסתרים מן העין.

סקירת עיתונות פריפריאלית: נביא באופן שוטף סיכומים מכלי תקשורת של מגזרים ואזורים גיאוגרפיים. נדווח על המעסיק את החרדים, תושבי מועצה אזורית כזאת או אחרת, וכו'.

מדור סאטירי: נשתדל לא להיות רק רציניים וכבדים, ולצד המדור הסאטירי ניתן חשיפה לטקסטים משעשעים נוספים.

ההוגים והממציאים ששינו את חיינו: סקירות וכתבות על אנשי רוח ומדענים שרעיונותיהם משפיעים על חיינו עד היום.

תקצירים וביקורות ספרים: נביא טקסטים קצרים המתארים או מבקרים ספרים חדשים וישנים, לשם הרחבת הדעת של הציבור.

דוגמא לכתבה: מסע מצולם בין מפעלים מזהמים.

מדור על רפואה קהילתית: חוויותיו של רופא בכבישי הדרום וביישובים שבו.

פרויקט על מערכת המשפט: לצד הגנה על הערכים שמייצגת מערכת  המשפט, נבקר את הדורש בה תיקון, דוגמת היחס המפלה שלו זוכים עניים, כמתואר בספר "זרים למשפט" של יובל אלבשן.

כמו-כן, נאפשר לציבור לבטא את מה שמטריד אותו במערכת המשפט, כדי לקיים דיון לשחרר קיטור ולקיים דיון רציני יכלול הפרויקט במה להעלאת הדברים המפריעים לציבור ובחינתם.

פרויקט דוחות ציבוריים שנשכחו: מיפוי הדוחות שכתבו ועדות ציבוריות ומעלים אבק.

פרויקט ביקורת המדינה: סקירה של הנושאים בביקורת המדינה שנשכחו מיד לאחר מסירת דוח הביקורת.

פינת הצל"ש לח"כ: לצד הביקורת חשוב לתת גם חיזוקים חיוביים. מחקר של ד"ר ענת מאור גילה כי מתקיים יחס הפוך בין עשייה פרלמנטרית חיובית להיבחרות מחדש. ננסה לתקן זאת במעט.

חדשות המדע: דיווח מעמיק על ההמצאות והתגליות החשובות ביותר.

עתידנות: מה רואים אלה החוקרים את העתיד ולמה עלינו להתכונן?

... 

סיכום

הייאוש הרב הפושה בקרב חלקים רבים מדי בישראל, והדאגה העמוקה לאופיו של המקום הזה בעתיד, מחייבים נקיטת פעולות שישנו את המגמה הכללית, מעבר לפעילויות הנקודתיות החשובות בפני עצמן.

שינוי המגמה הכללית יכול לעבור אך ורק באמצעות שינוי דעת קהל, ורתימתה לערכי הנאורות ולערכים מסורתיים דוגמת "ואהבת לרעך כמוך". אלא שהמציאות מלמדת כי הדבר קשה עד מאוד וכי ישראל מצויה במלכוד.

מהצד השני, יש בישראל לפחות מיליון אזרחים המזדהים עם ערכי שקוף, וכנראה שהרבה יותר מכך, אלא שאין להם ייצוג אמיתי בזירה הציבורית.

אתר שקוף עשוי להיות הבית של קבוצות אלה, ולהרים קול חזק, ממוקד ומשמעותי, שיהווה משקל נגד למגמות הנוכחיות. הכוונה לעסוק בשורשי הבעיות ולחפש מכנים משותפים גם עם יריבים פוליטיים, בשפה שאינה מגנה או מכלילה, נותנת תקווה כי האתר יצליח בפניה גם למעגלים שאינם מזדהים בשלב זה עם ערכי שקוף.

אשמח להתייחס לכל הסתייגות, שאלה או הערה שיעלו מהדברים.

בברכה,

נתי יפת

054-2550085

[email protected]

א. מחלקת חדשות חזקה היא תנאי להגעה לקהל רחב, ויש בה צורך גם כדי להביא מידע שכמעט שאינו מקבל ביטוי בכלי תקשורת אחרים. עם זאת, חלק ניכר מעבודת מערכת החדשות - בייחוד כל עוד אין משאבים רבים - ייעשה באמצעות איסוף ממקורות אחרים והפניה אליהם (אם מהדרין בכללים אין בדבר כל בעיה חוקית או אתית), משום שנעדיף להפנות את המשאבים להבאת התוכן הייחודי המהווה את סיבת קיומו של האתר. אין הכרח בבזבוז זמנם של כתבים על אירועים טריוויאליים המדווחים במקומות אחרים ברמה המאפשרת תקציר והפניה, או עיבוד מידע על האירוע ממספר מקורות, תוך מתן קרדיטים ברורים באופן שוטף כמצוות אתיקה מלומדה.

ב. אתר ללא צהוב. שקוף לא יתפתה לעולם לנפח סיפורים בשביל רייטינג או להציב זוטות ופרפראות במרכז תשומת הלב. הפחדה כדרך לרתק קהל היא בבחינת ייהרג ובל יעבור, כמו גם ירידה לתיאורים גראפיים מפורטים ובוטים (ע"ע מקרה האונס האחרון). אנושיות בריאה תהיה המצפן שימנע התנפלות על אנשים בשעתם הקשה.

במקום לצלם את מהלך מעצרו של דודו טופז נדווח על כך על פי הנדרש, ובמקביל, במקום קרנבל, נפרסם טור תזכורת ל"בנפול אויבך לא תשמח", או נשאל כמה מושגים מהחמלה הבודהיסטית ונעסוק בהם.

דוגמא בוטה נוספת להתנהגות תקשורתית שלא יהיה לה מקום בשקוף, ניתנה לאחרונה:  תושבת רחובות נאנסה באכזריות על ידי אדם שפרץ לביתה בשעת ערב. ילדיה היו עדים לזוועה. ביום המחרת הותקפה האישה שוב, הפעם בידי מצלמות עיתונות אלימות שחדרו לאינטימיות שלה בשעותיה הקשות, וגרמו לה להסתיר את פניה בבעתה תחת החולצה. כתבת גל"צ הדס שטייף כתבה שהתקשורת היא כאנס סדרתי ההולם בהתמדה בקרבנות טראומה, רגע לאחר שנפגעו בראשונה ורגישותם גם כך גבוהה. העבירה המוסרית שבסיקור מסוג זה גדולה כמו הפער בין 5 דקות הרייטינג במהדורת הערב, ל-5 מיליון הדקות הקשות שיעברו על נפגעת הטראומה בעשר השנים שלאחר המקרה. זה ודאי לא "מה שהציבור רוצה", משום שאין חזון אנושי שייחס לעצמו אי פעם אידיליה של אכזריות קרה. רק דינאמיקה של שיקולים כלכליים ותחרותיים שהקצינה יכולה להסביר עיוות כזה של המוסר האנושי הבסיסי המוסכם על הכל.

ג. מחלקת המגזין תטופח ביחס ישר לתרומתם הייחודית של תכני עומק להרחבת אופקים, המהווה תנאי לקבלת החלטות טובות.

העמודים המרכזיים של האתר (העמוד הראשי ועמודי המדורים) יחולקו לשני חלקים שווים – בצד אחד הכותרות החדשותיות, ובצד האחר, כתמונת ראי, כותרות המגזין. הסקיצה הבאה מציגה דוגמא למימוש העיקרון הזה:

במסגרת המגזין, מעבר לכתבות עומק, מאמרים, רשומות מבלוגים ומרכיבים נוספים, יהיו שני פורמטים דומיננטיים: מדורים ופרויקטים.

מדורים: מטרת המדורים היא לעגן עיסוק קבוע (בד"כ פעם בשבוע) בנושאים שאינם זוכים לתשומת לב מספיקה. כך ניתן להבטיח במדור שבועי התייחסות קבועה לחייהם וצרכיהם של נכים, מצב מערכת הבריאות, חינוך מיוחד, תכנון עירוני, כלכלה אקולוגית, היסטוריה, צרכי קהילת עולי אתיופיה, יחסים בין דתיים, מצב הבדואים, ההוגים ששינו את חיינו, וכל נושא ראוי, חשוב ומעניין. מרבית כותבי המדורים יהיו אזרחים שמתמחים בתחומים השונים, ויחלקו מהידע שלהם לציבור בכל פורמט שיבחרו (המערכת תתמוך בכל הכשרה שתסייע למומחים לטפח את איכויות הכתיבה שלהם, כנדבך נוסף לידע עצמו).

מרבית המדורים ישתלבו במסגרת פרויקטים. כך למשל, פרויקט הכלכלה יכלול מדור שבועי על זכויות עובדים, פרויקט הסכסוך יארח מדי שבוע טור/ כתבה על גזענות, פרויקט השיח הציבורי יכלול מדור לבדיקת עובדות בתקשורת, וכן הלאה.

פרויקטים: הפרויקטים יהיו מסגרת רחבה, השמורה לנושאים מרכזיים הנכונים לכל זמן, שחשוב לאגד סביבם מוקד ידע שניתן להגיע אליו בכל נקודה.

פרויקט השיח הציבורי, למשל, יעסוק במתודולוגיית השיח שמעבר לדיונים הנושאיים עצמם, ויינתנו בו תשובות ככל שיתאפשר לשאלות כמו מה המשמעויות של שיח שמתנהל בצעקות ובהתלהמות, מהו בכלל שיח בריא, מדוע קיימת שנאה כה עזה במקרים רבים מדי בין ימין ושמאל, מדוע ישנן קריאות הולכות וגוברות להשתיק בעלי דעות שונות, מה תפקידם של שנאה, פחד, יהירות, או שמירה על דימוי עצמי על אופיו של השיח, מי משליט את השיח, מי מסוגל לצנזר שיח, מהם גבולות השפה של השיח, האם ניתן להגיע להסכמה על כללי משחק מסוימים, וכו'. פרויקט זה אמור לכלול גם קורס מקוון ברטוריקה להנחלת עקרונות שיח שיעלו את רמת הדיון, אינדקס מיתוסים ותפיסות שיעובה עם הזמן, בין השאר בסיוע הציבור (דוגמת כלכלן שרוצה לכתוב את הערך תחת "הורדת מסים טובה לכלכלה"), ועוד.

פרויקטים מתוכננים נוספים: כלכלה (מורה נבוכים לשוק ההון, המאבק האידיאולוגי בין התפיסות השונות, ההתפתחות ההיסטורית של הכלכלה עד לנקודת הזמן הנוכחית, כלכלה אקולוגית, תרבות הצריכה); גזענות (קורס מקוון בערבית, מקורות הגזענות, השינוי בהתייחסות לנושא במאה האחרונה, האם הגזענות אכן נעוצה בטבע האדם, השפעת ההיכרות המתפתחת עם תרבויות שונות באמצעות תקשורת ההמונים על רמת הגזענות, לאור הטענה השכיחה שגזענות נובעת מחוסר היכרות עם האחר); הסכסוך הישראלי פלסטיני; מערכת הבריאות הציבורית; ההיבטים הפסיכולוגיים של המחלוקות החברתיות והפוליטיות (מתוך תפיסה שהיקף ואיכות המידע שאנו מקבלים אמנם חשובים מאוד, אך לא פחות מכך יחסנו ופרשנותנו הסובייקטיבית את המידע), וכדו'.

שימוש נפוץ בפרויקטים עשוי להיות הפניה אליהם של אדם שבאנו איתו בשיחה בנושא שנדון. רציונל נוסף לפורמט נובע מכך שתכנים איכותיים וחשובים נוטים להיעלם במהירות בשל האופי הדינאמי של העיתונות, מבלי שיסודרו כלקסיקון בעמודי נושא (הפרויקטים המיוחדים ב"הארץ", וואינט ו-וואלה! כמעט שלא עוסקים בנושאים תשתיתיים.ובשאלות היסוד). נגישות הפרויקטים לאורך זמן תאפשר להם חשיפה מצטברת גבוהה מזו של הכותרות הראשיות (שם יקבלו תכני הפרויקטים והמדורים את החשיפה הראשונית).

ד. מדיניות התגובות תהיה קשוחה ביותר. לא נתפשר על שמירת החוק המפורש ועל האתיקה, ונסנן הסתה לגזענות או אלימות, איום בפגיעה באדם או בקבוצה, הכללות גסות, השמצות אנונימיות, פגיעה גסה ברגשות דתיים, הוצאת דיבה או פגיעה לא מוצדקת בפרטיות, שיח של שנאה, וכו'. העיקרון שלנו לשיח הוא "מדברים בשקט, כדי לאפשר הקשבה".

בניסיון לענות להתמרמרות שסינון התגובות צפוי לעורר בקרב חלק מהגולשים, נפרסם במדור יומי מקבץ תגובות שנפסלו עם הסבר מנומק ומנומס על סיבת הפסילה. כמו"כ, נשאף לספק כלי טכנולוגי שיאפשר לגולשים לבחור הצגה של התגובות על פי אשכולות (דיון ענייני, תגובות אד-הומינם, תגובות קצרצרות, וכדו), כמו גם כלי המאפשר ניתוח ביקורתי ומובנה של הטקסטים, שבו הציבור יוכל לציין מה בעיניו בכתבות הוא מידע קשה, ספקולציות, הבעת דעה שאינה במקום, וכדו'. פתיחות כזאת לביקורת עשויה לשרת את האתר בשיפור המקצועיות ובקבלת אמון רב יותר מהקוראים.

* במובן של שינוי עמוק ומתמשך, לא של התקוממות אלימה חד-פעמית שאת סופה מי ישורנו.

אחחח, כמה מגונה. מהפיכה? סוציאליסטית?! כן כן, זה בדיוק מה שנדרש לנו בימים אלה.

היה לי העונג לראיין בשבוע שעבר את ד"ר יפתח גולדמן, מחבר הספר "הסוציאליזם בין פוליטיקה לאוטופיה". גולדמן הסביר לי שהמוסכמה המטופשת לגבי הסוציאליזם, לפיה הוא עוסק בעיקר בשוויון, אינה נכונה כלל: לב העניין נעוץ בניסיון להשיג חירות מהותית לפרט. בעוד שהקפיטליזם מדבר על חירות מופשטת, אומר גולדמן, מדגיש הסוציאליזם את החירות המהותית, הקונקרטית.

נקודה חשובה נוספת שאינה נחה בראשם של מספיק אנשים, היא שלמעשה הבשילו כבר מזמן התנאים לסיום המאבק על המשאבים. מה שאנחנו מקבלים היום כמובן מאליו - עוני, מעמד ביניים נאנק - הוא אך ורק פרי חלוקה מעוותת של המשאבים הרבים, שהחשיבה שמאחוריה מעוגנת בטאבו, כמו בכל תרבות, דת, או אידיאולוגיה מתגוננת. כך בארה"ב, המזוהה יותר מכל עם הקפיטליזם, דיבור על חלוקה מחדש של העושר נחשב גרוע יותר מכפירה באלוהים, והנשיא החדש מחויב להתגונן ולהכחיש שהוא סוציאליסט, רחמנא לצלן.

איך עושים את המהפיכה הנדרשת ומשנים את דפוסי החשיבה ובעקבותיהם את המציאות? בעיני התשובה נעוצה עדיין בהקמת כלי תקשורת המונים עם אוריינטציה סוציאליסטית. חלק מקוראי הבלוג מכירים ודאי את שקוף, שעדיין לא התרומם, כדוגמא לקושי הרב בהשגת המטרה הזאת, אך יש כל הזמן התארגנויות נוספות ובסופו של דבר אין מנוס מהקמתו בישראל של פורטל חדשות שיחרוג מהמיינסטרים המקובל היום. אחרי הכל, גם הציבור רוצה בכך: 59% מהמשיבים למדד הדמוקרטיה לשנת 2007 אמרו כי יש ליישם בישראל מדיניות כלכלית סוציאליסטית יותר. בראיון עם גולדמן הוא רומז למציאות הזאת דרך דבריה של הוגה שעוסקת במארקס, וטוענת שרק בימינו אלה הבשילו התנאים שציין להתגבשותה של המהפיכה הנכספת (בלי אלימות. מארקס אמנם לא נבהל מכך, אבל העדיף שינוי לא אלים), בגלל שרק עכשיו נותר הקפיטליזם לבדו ללא תחרות, וזה בדיוק השלב שבו הוא מתחיל לאכול את עצמו. כשבוחנים את עמדת הציבור שהוזכרה כאן, מתקבלת התחושה שאולי זאת אכן המציאות המתגבשת.

הראיון עם גולדמן

לקארל מרקס היה מזל, שמעיד שוב על כך שאין תחליף לעיתוי מושלם. התפתחות המהפכה התעשייתית בתקופתו סייעה לו להיות החלוץ בניתוחה של מציאות חדשה. שיטות הייצור החדשות, ומעל לכל המצאת הקיטור בסוף המאה ה-18, הובילו לעושר חסר תקדים. המציאות הזאת, הסביר מרקס, מייתרת לראשונה בהיסטוריה האנושית את המאבק על המשאבים. אלא שבאותה תקופה החלו להתבלט כמה רעות חולות חדשות, דוגמת שלטון ההון וההשתעבדות למכונה, רגע אחרי השחרור המיוחל מהטבע.

לדברי ד"ר יפתח גולדמן, 41, שספרו "הסוציאליזם בין פוליטיקה לאוטופיה" המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו יצא לאור לאחרונה, "אין סיבה לייחס למרקס סגולות דתיות. הוא היה אדם מאוד מאוד חכם, אבל חלק נכבד מההצלחה הכבירה שלו נבע מנקודת הזמן שבה הוא עמד. התיעוש של אירופה המערבית והקפיטליזם האנגלי, שהוא האב טיפוס לקפיטליזם, נוצר ממש לנגד עיניו, בשנות ה-30  של המאה ה-19, רגע לפני כתיבת המניפסט הקומוניסטי'".

כמה אנשים בעולם, 160 שנים אחרי פרסום המניפסט, מודעים לכך שכבר מזמן יש מספיק משאבים לכולם? כנראה שלא מספיק כדי לחולל מהפכה. מרקס היה מוסיף שמודעוּת לבדה אינה מספיקה כדי לחולל מהפכה, נדרש גם רצון. אבל מהפכות לא קורות בן לילה. "זה לא עובד ככה", אומר גולדמן. "אולי זה היה כך במהפכה הצרפתית, אבל גם במקרה הזה מדובר במיתוס יותר מאשר בהיסטוריה. אפילו אנגלס בערוב ימיו מבין את זה".

>>> אוטופיה, פוליטיקה, או גם וגם?

יפתח גולדמן נולד וגדל ביוטבתה. לפני הצבא עשה שנת שירות בשדרות ("רוב הזמן שרצנו בתל אביב"), ועם חבריו התגייס לגולני. מיד לאחר השחרור, ב-1991, הצטרף לקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש בו הוא מתגורר עד היום. את השכלתו האקדמית קיבל באוניברסיטת תל אביב, בה למד פילוסופיה לתארים ראשון, שני ושלישי, בדגש על פילוסופיה פוליטית. "הסוציאליזם בין פוליטיקה לאוטופיה" יצא בסדרת המדע הפופולארי "מה?דע!" של הוצאת כנרת, זמורה ביתן ודביר. הפרסום בסדרה מחייב לנקוט שפה נגישה, ואכן, לצד חיבה מיוחדת למילה דיאלקטיקה, הספר קריא מאוד ומעניין.

לב הספר הוא העמדה זה מול זה של ה"סוציאליזם המדעי" של מארקס ואנגלס, ושל ה"סוציאליזם האוטופי", שמיצגיו בדיון הם מרטין בובר וגוסטב לנדאואר. הסימטריה מיועדת להעביר את החידוש המרכזי של הספר, שלפיו כל תורה חסרה את האחרת ועל כן יש לעשות סינתיזה ביניהן. בעוד שהסוציאליזם של מארקס ואנגלס התמקד בפעולה פוליטית רחבה לשינוי המציאות, דגלו בובר ולנדאואר בהקמת קהילות מופת סגורות, שיגשימו באורח חייהן את האידיאל הסוציאליסטי, במנותק כמעט לחלוטין מהפוליטיקה.

חשיבותו של מארקס לא נובעת רק מתוכנית הפעולה שהציע. הוא גם ניתח באופן מעמיק את הקפיטליזם. "הרלוונטיות שלו היא תמיד בקורלציה הפוכה לביטחון העצמי ולהצלחות של הקפיטליזם", אומר גולדמן. "בחודשים האחרונים מצטטים את מארקס אפילו בוול סטריט. הוא זה שסיפק לנו את התשתית הטובה ביותר להבין את הקפיטליזם ולהתמודד איתו, וכל מה שבא אחריו מתנהל בתוך אותה רשת מושגים.

"מרקס לא רק מנתח את הקפיטליזם, הוא גם מציג תורת שחרור ובלב תורת השחרור הזאת עומד סוכן מהפכני, הפרולטריון. לדברי מארקס, צריך שהפרולטריון ירצה לעשות את מה שההיסטוריה מזמינה אותו לעשות, ויפתח תודעה מעמדית ומהפכנית. תודעה זה לא רק להבין אלא גם לרצות לעשות. כיום אפשר לשאול בצדק איפה הפרולטריון.

"אלה שנושאים על כתפיהם באופן ממשי היום את השיטה הם לאו דווקא אלה שסובלים סבל רדיקלי, שהוא אחד ממאפייני הפרולטריון על פי מרקס. לפועלים בארצות המערב יש לא פעם אוטו, חינוך חינם לילדים וביטוח בריאות, והמוטיבציה המהפכנית שלהם נחלשת. גם אידיאולוגית הפרולטריון בבעיה. מרקוזה אומר איפשהו: הבת של הבוס והבן של הפועל מעריצים את אותו כוכב קולנוע".

>>> פנאי באיכות אחרת

למרות הדברים, לא בטוח שהכישלון מוחלט. אולי פשוט לא הגיע עדיין הזמן. גולדמן מזכיר מאמר עכשווי של מרקסיסטית קנדית בשם אלן מייקסינס ווד, הטוענת כי מרקס רלוונטי רק היום, כי הוא תיאר את המערכת הקפיטליסטית כמערכת שמכילה עולם ומלואו. "עד היום זה היה הקפיטליזם מול משהו אחר: עולם שלישי, חברות חצי פיאודליות, עולם קומוניסטי. רק היום הגענו למצב של קפיטליזם שכבר אין לו לאן להתרחב כי הוא כבר בכל מקום, וכל שנותר לו הוא רק לאכול את עצמו. אולי רק עכשיו הגיע הזמן לפתוח את המניפסט הקומוניסטי ובאמת להתחיל".

-           אולי בעצם אין בעיה עם הקפיטליזם? מעולם לא היתה האוריינות נפוצה כמו היום, מעולם לא חיו רבים כל כך בשפע יחסי. לאחרונה התפרסמה כתבה באקונומיסט, שבה נטען שלראשונה בהיסטוריה שייכים יותר ממחצית תושבי העולם למעמד הבינוני. למה ההתעקשות להמשיך לעשות גלים? 

  "כי הניצול נמשך ואף מעמיק. אנחנו עדיין חיים בעולם של עבודה, רבה ומיותרת, ואפילו הפנאי שלנו מגויס לצרכים של הגדלת ההון. כל דבר שאנחנו עושים שלא יכול להיות מתורגם למונחים של מיקסום רווחים מאבד מזכות קיומו, הולך ונעלם, וזאת הבעיה האמיתית שמרקס מצביע עליה. לא הפערים ולא העוול. מרקס ממעט להשתמש במילה צדק ומרבה לצחוק על הבורגנים שמשתמשים בה. העניין אצל מרקס זה חירות במובן של להיות אדונים לגורלנו. שאנחנו נחליט ביחד, כקהילה, כחברה, באמצעות דיון רציונאלי, מהם הדברים שאנחנו רוצים להשקיע בהם ומהם הדברים שאנחנו לא רוצים להשקיע בהם. כמה סביר שאדם יעבוד וכמה לא סביר שאדם יעבוד. הקפיטליזם אומר שעל כל הדברים האלה אין מה לקיים דיון, השוק יווסת.

"בימינו, עם הטכנולוגיה הקיימת, שש שעות עבודה ביום - כפי הציע תומאס מורוס כבר במאה ה-16 בספרו 'אוטופיה' - עשויות להספיק. בני אדם יכולים לייצר לעצמם פנאי רב יותר. אבל גם זה לבד לא מספיק, השאלה היא מה אתה עושה עם הפנאי שלך. אריסטו הסב את תשומת הלב לכך שהמילה היוונית העתיקה לפנאי היא schole  , בדומה ל-school  . פנאי זה הזמן של הלימודים. מי שיש לו פנאי יכול להתפתח וליצור יצירה רוחנית. זהו החזון הריאלי יותר של מרקס בנוגע לעולם העבודה. היום, בחברה שלנו, הפנאי נתפס כ'מילוי מצברים', כי אתה מעין רובוט שחוזר לעבודה ואתה צריך בטריות מלאות. אתה אפילו לא באמת ממלא מצברים, אתה ממלא את הקופה של מישהו שמוכר לך פנאי.

"יש גם סיפור אחר. בתנאים של טכנולוגיה משוכללת, אומר מרקס, העבודה עצמה יכולה להיות תחום של יצירה, התפתחות וביטוי אישי. זה נשמע כמו חזון אוטופי, אבל הוא היום ריאלי עם הטכנולוגיה שלנו. אלא שאפילו החזון שכינינו מקודם ריאלי, של צמצום העמל והרחבת הפנאי, נראה היום אוטופי לנוכח המציאות החברתית של השתלטות הקפיטליזם".

>>> על החירות

הן הקפיטליזם והן הסוציאליזם מדגישים את מושג החירות. אצל הקפיטליסטים, מיצויה של החירות בא לידי ביטוי באידיאולוגיית השוק החופשי. "בניגוד לתיאור המקובל והשגוי כאילו הקפיטליזם דיבר על חירות והסוציאליזם דיבר על שוויון, לא זה העניין", מדגיש גולדמן. "שניהם דיברו על חירות, אבל ההבדל הוא בין חירות מופשטת לחירות קונקרטית. בא הסוציאליסט ואמר לקפיטליסט: מה שאתה מכנה חירות אינו באמת חירות.

"כשאני מספר לשכנה שלי כאן בבית שמש, שמרוויחה שכר מינימום ומגדלת לבדה חמישה ילדים, שהייתי בקיץ בטורקיה, העיניים שלה נוצצות מכיסופים ומייסורים. היא עובדת קשה מדי ונלחמת כדי לייצר לה ולילדים שלה חיים סבירים. לכאורה שנינו אזרחים חופשיים ברפובליקה של מדינת ישראל, אבל זוהי חירות מופשטת. איפה יש לה את החירות בחיים הממשיים לעשות את מה שחלמה תמיד לעשות? הסוציאליסטים מציעים חירות מהותית יותר.

"בסופו של דבר השאלה היא עד כמה בחיים האמיתיים שלך אתה חופשי. זאת שאלה של מידה, לא של כן ולא. האם אפשר לסדר את החברה בצורה כזאת שנהיה יותר חופשיים בחיים הקונקרטיים שלנו, שנהיה פחות תלויים במלחמת קיום מיותרת שבכל זאת ממשיכה לנהל את החיים שלנו? האם אפשר שפחות עבודה תשמש כדי לייצר רווחי הון עבור תאגידים? אפשר או אי אפשר, זאת השאלה".

-           באילו נקודות אנחנו חיים היום את תורתו של מרקס?

"הקומוניסטים טוענים שהבורגנים היו אלה שלמדו את מרקס באופן המדוקדק ביותר, הבינו את הסכנה, ובאמצעות מדינת הרווחה ריסנו מעט את עצמם על מנת למנוע מהפועלים את הלהט המהפכני. מעין ריסון של ההון כדי לאפשר לו להמשיך לנצל. כך גם היחס אל הצעדים של אובאמה בארה"ב. הם חוזרים על אותן סיסמאות פעם אחר פעם. בכל פעם שיש איזה שינוי בקפיטליזם, זה אומר שהמנגנון מתגמש כדי לאפשר לעצמו את המשך המצב. אני לא טוען שהטענה הזאת מופרכת, אבל היא תיאור חלקי מדי למה שקורה.

"לעומתם, המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות המאוחרות, החל ממלחמת העולם הראשונה ובעיקר אחרי מלחמת העולם השניה, תופסות את עצמן כלא פחות מרקסיסטיות מלנין ודומיו, ולדעתי במידה רבה של צדק. מה שהן עשו קרוב יותר למה שעולה מהדברים של מרקס: חדירה אל מוסדות הכוח הבורגניים ומאבק משם על יותר שליטה דמוקרטית על הכלכלה, יותר ריסון על ההון, על הפיכת המדינה לנותנת האשראי הגדולה ביותר במקום הבנקים, על חיזוק איגודי עובדים והתארגנויות קואופרטיביות וכן הלאה. זוהי הפעולה המרקסיסטית העכשווית".

-          אבל אתה טוען שהפעולה הזאת לא מספיקה.

"בתורת השחרור של מרקס, במקום הכי מרכזי וקריטי, יש בעיה, כי הוא מדבר על מרכוז הכוח הפוליטי. אין אצלו דמוקרטיזציה חברתית אמיתית שבה משתתף הציבור באמת בניהול חייו באמצעות קהילות חופשיות המשתפות פעולה ביניהן, ברמה המוניציפאלית וברמה הארצית והגלובאלית".

-          וכאן נכנסים האוטופיסטים?

"כן, זה לוקח אותנו לסוציאליזם האוטופי של מרטין בובר, שהוא בדיוק מה שהיה חסר אצל מרקס, שמצד אחד דוחף לעבר פעולה פוליטית ומצד שני מצייר חזון של חברה שהשתחררה מהפוליטיקה שמוכתבת מלמעלה, ועוברת לפדרציה של קבוצות חופשיות. בובר אומר למרקס: איך אתה יכול להגיע למטרה הזאת רק באמצעות פעולה פוליטית?".

-          אם גם מרקס מכוון לפדרציה של קבוצות, מדוע הוא ביקר את האוטופיסטים?

"הביקורות שלו על האוטופיסטים מגוונות, אבל ברובן הן לא נוגעות לעניין הקהילות. ההתקפה המרכזית שלו היא שהם א-פוליטיים, טענה הדורשת הוכחה. יש איזו סימטריה בין מרקס לבובר, שהולכת לאורך הספר: מרקס לא רואה כמה חשוב ליצור כבר בהווה את התאים החברתיים של חברת העתיד. בובר לא רואה כמה חשוב להילחם בחברת ההווה בכלי של חברת ההווה, הפוליטיקה. לכן, וזו הטענה העיקרית של הספר, הבעיה של שני האגפים האלה של הסוציאליזם, היא שכל אגף חסר את האגף השני. אם יכולים אנחנו לנסח היום תורת שחרור מחדש, אנחנו צריכים איכשהו לחבר את שני הדברים האלה ביחד".

>>> פילוג הרסני

תורת השחרור המעודכנת, המשלבת בין סוציאליזם פוליטי לאוטופי, כבר נוסתה לכאורה בקיבוצים. גולדמן מנתח בספרו את הדוגמא ההיסטורית מאוד בקצרה, ומדגיש שזה משום שמומחיותו היא בפילוסופיה, לא בהיסטוריה. ועדיין, ברור לו שמדובר בדוגמא מעולה, גם אם "בעיקר לכמה שזה מסובך". הוא היה רוצה להיות איש בשורה בעניין הזה, אך אינו יכול.

"אפשר בהחלט לומר שהסינתיזה לא החזיקה מעמד, היא נשברה. נדמה לי שמוקד השבר היה בפילוג הגדול, שבו התחוור לקיבוצניקים שהמפלגה יכולה לפרק את התנועה ההתיישבותית על התפר שבין מפ"ם למפא"י. הקיבוצים לא הפנו עורף לפוליטיקה ברגע אחד, אבל התחילו לעשות הפרדה. יהיו לנו שליחים ונציגים בפוליטיקה, אבל הם יעשו זאת מחוץ לחצר הקיבוץ, שיישאר כמעט א-פוליטי.

"אני זוכר בתור ילד ביוטבתה, בשנות ה-70 וה-80, אמירות שמיועדות לעצור דיבור על פוליטיקה בתוך הקיבוץ, כאשר עד לטראומת הפילוג, הפוליטיקה היתה פנימית לקיבוץ. הוויכוחים הפוליטיים בין מפ"ם למפא"י - אם לנקוט לשון רומנטית ומעט פלקטית - נעשו בפרדס, בכרם, במטע. תמיד מתארים באופן אירוני את החברה גניה שבאסיפת הקיבוץ מוסרת דיווח על רשמיה מסין העממית ועל מסקנותיה מעליית הפרולטריון בלא-משנה-איפה. אפשר לצחוק על זה, אבל זה לא כל כך מצחיק. יש בזה משהו יפה, שקהילה שיתופית של אנשים מחליטה ששאלות הפוליטיקה הלאומית והעולמית הן חלק מסדר היום שלה.

"אלא שברגע שזה נכנס לך אל תוך הבטן וקורע אותך מבפנים, נוצרת תגובה של 'לא לגעת בזה, שזה יישאר בחוץ'. ואז הקיבוצים מסתגרים אט אט ואומרים: בתוכנו פנימה ניצור גן עדן סוציאליסטי עלי אדמות, ומגדר הקיבוץ והחוצה ננהל פוליטיקה לאומית על מטרות מאוד מוגבלות. כמובן שזה קורס כאשר ישראל הופכת להיות חברת שוק משולחת רסן וזה מקרין חזרה פנימה. אתה יכול לבנות איים אוטופיים על גב חברה סוציאל דמוקרטית, אבל לא על גב קפיטליזם פרוע. זאת היתה אחת הביקורות של מרקס על הסוציאליזם האוטופי, והתנועה הקיבוצית הוכיחה שהוא צדק".

>>> שיתופיים, אך לא סוציאליסטיים

לא רק חיי המעשה הסוציאליסטיים נקלעו למשבר, גם התודעה כשלה. "אם תשאל חבר קיבוץ מדוע אתה חי בקיבוץ הוא יענה 'כי כך אני חי אורח חיים מוסרי יותר עם חברי, אורח חיים של התחשבות בזולת, הצנע לכת' וכן הלאה, דברים שאי אפשר לזלזל בהם. במקרה הרע הוא ידפוק על השולחן ויאמר 'כי אני קיבוצניק, כי ככה ראוי'. למה ככה ראוי? אין תשובה.

"יש הרבה קיבוצניקים שיש להם תיאוריה סוציאליסטית כוללת ומודעת, שיכולים לעשות את ההרצאה על מה שלא בסדר בקפיטליזם הרבה יותר טוב ממני, אבל לרוב, הטלוויזיה עם ערוץ 2 עומדת בסלון ביתו של הקיבוצניק כמו שהיא עומדת בסלון ביתו של כל ישראלי, ומעצבת את התודעה. אני לא רוצה להישמע מאשים, יש פה מציאות לא פשוטה. הכוח של הסדר הקפיטליסטי הוא כובש והוא אדיר, והתנועה הקיבוצית הפנימה אותו.

"כשעמיר פרץ רץ לראשות מפלגת העבודה מול שמעון פרס, רק 24% מהמצביעים בקיבוצים תמכו בו. בשום מקום הוא לא קיבל כאלה נתונים נמוכים. מצד אחד עמד מנהיג איגודי עובדים שמדבר בשפה סוציאל דמוקרטית קלאסית עם כמה עדכונים לזמננו, ומצד שני עמד ארכי קפיטליסט, ניאו ליברל והאויב החמור ביותר של הסוציאליזם הישראלי, שנמצא באותה סירה עם בנימין נתניהו, והקיבוצים נופלים לזרועותיו.

"צריך לציין שרוב האנשים שנאבקו בשיניים להביא קולות לעמיר פרץ באו מהזרם השיתופי. אבל אני חושש שאפילו קיבוצי הזרם השיתופי עברו תהליך מאוד עמוק של דה-פוליטיזציה ודה-סוציאליסטיזציה. הם שיתופיים אבל לא סוציאליסטיים. אין להם תיאוריה פוליטית או סוציאליסטית, זה דבר שזר היום לקיבוצניק הממוצע. על תוצאת בחירתו של פרץ צריך לנהל דיון יותר מעמיק מאשר זה השגור של 'תראה לאן זה הוביל'.

"מה שכל כך תסכל אותי בעבודה למען פרץ היתה ההרגשה שהקיבוצניקים לא מבינים את השפה ואת הבעיות. הם חיים בבועה ואיבדו את הסולידאריות עם חלקים אחרים בחברה. התחושה היא שזה לא שיש להם טיעונים נגד סולידאריות, אלא שזה פשוט לא מעניין אותם. הם אדישים. במצב כזה ניתן לקנות את הפלקט שנקרא שמעון פרס. הוא אשכנזי, אין לו שפם, זה נחמד ויפה ונעים. חבר בולט באחד הקיבוצים המובילים בזרם השיתופי אמר לי: אנחנו מאוד פעילים חברתית. אנחנו תורמים למוסדות צדקה בעיירת הפיתוח השכנה'. זה לא סוציאליזם". למרות הדברים הספר לא חורץ את דינה של התנועה הקיבוצית, אבל נותר ספקן.

>>> סוכני הסוציאליזם האחרונים תלויים גם הם בהון

יש בגולדמן פיכחון והכרה צורבת בשליטתו האבסולוטית של הקפיטליזם בעידן שלנו. ובכל זאת הוא מקדיש את הפרק האחרון בספר לנציגים האחרונים של הסוציאליזם המנומק, המקיים סינתיזה בין פוליטיקה לאוטופיה. "כשאני רוצה להתעודד, אני פונה אל תנועות הבוגרים של תנועות הנוער. לקהילות השיתופיות שהם מקימים בעשרות יש תיאוריה פוליטית סוציאליסטית מאוד עשירה. תדבר איתם על מרקס ובובר והם יבינו אותך מצוין. משם יש יותר תקווה, אבל גם שם יש בעיות קשות.

"קיים קושי מהותי להתאגד לפדרציה רחבה, בעיקר בגלל סיבות כלכליות. הקבוצות נאלצות להיסמך על פילנתרופיה, קרנות, עמותות וכל השוק המתועב והמושחת הזה - לא במובן הפלילי - שאני חלק ממנו כחבר תמוז ויו"ר עמותה, ולכן מרשה לעצמי לומר שהוא מושחת, כי הקבוצות צריכות לרקד על פי החליל של מישהו אחר. זהו הרי היפוך הסוציאליזם, החירות של הקהילה לשלוט בגורלה נשללת במידה רבה. הקבוצות השונות נמצאות במצב של להקת כלבים הנאבקת כולה על אותה עצם גרומה. זה שוק קפיטליסטי ונוצרת תחרות בין הקבוצות. אם אתה לא מצליח לחשל מנגנונים של אמון ושל שיחה, אז במלחמה כמו במלחמה, כל אחד מחזיק את הקלפים קרוב לחזה ומסתכל ימינה ושמאלה בחשדנות.

"סוציאליסטים לא יכולים להיות קפוצי זרועות, זה לא עובד. הם חייבים להושיט ידיים באמת לשותפים פוטנציאליים, גם אם לא בדיוק דומים, לא עם אותה חולצה ואותו שרוך. אם יש תקווה היא נעוצה בהקמת יותר ויותר קואופרטיבים, כדי להתגבר על המצוקה הכלכלית ולהשתחרר מהתלות בהון. אנחנו חיים קצת בבועה בעניין הזה: 10% מהתוצר של האיחוד האירופי מגיע מקואופרטיבים בכל התחומים. גם החרדים נוקטים בשיטה הזאת. יש אצלם, למשל, קואופרטיב שיכון, במטרה להשתחרר מהתלות במשכנתאות של הבנקים. הידע קיים והתחום הזה טומן בחובו ניצנים של תקווה".

לא רק ההתארגנויות השיתופיות יכולות לעודד את הסוציאליסט הנלהב. בשנים האחרונות חלה התעוררות גם בערים, בדמות פוליטיקה חדשה וארגונים לשינוי חברתי. כך דחפה קבוצה גדולה ומסורה את דב חנין בתל אביב, וגם בחיפה ובמקומות אחרים יש פעילות של צעירים לקידום ערכים סוציאליסטיים, שמשתלבים לא פעם בתפיסה ירוקה. לפעילות הסוציאליסטית של אנשי רשימת "הירוקה-מימד", למשל, היו 27 אלף תומכים בבחירות, שרבים מהם עדכניים ומעורבים בפעילויות חברתיות במסגרות נוספות.

מהכלל הזה מוציא גולדמן את השמאל הרדיקלי, שעסוק לדעתו במחאה אסתטית בעיקרה ועל כן עקרה, אבל הוא מזהה מעגלים מתרחבים של פעילות גם מחוץ לקהילות השיתופיות. "שתיים מהיוזמות המרכזיות הן המכללה החברתית-כלכלית וארגון כוח לעובדים" הוא אומר, ומקפיד להוסיף: "חלק מהשותפים ליוזמות האלה עשויים להגיע בהמשך גם למימוש הרעיון של הקהילות השיתופיות". זה מה שלימדה אותו שנת השירות שעשה לפני הצבא: פילוסופיה פוליטית היא לא רק עניין לפולמוס. היא דורשת הגשמה.

הראיון באתר "הדף הירוק"

מתברר שההגבלות על הסרט של אילן עבודי ומיקי רוזנטל לא הסתיימו עדיין. הפרטים:

http://www.shakoof.org.il/2008/10/29/1838/

 פתוח לעריכה.

http://www.shakoof.org.il/about/

שקוף היא עמותה ללא מטרות רווח שהוקמה כדי לעשות עיתונות לשם עיתונות, ולא כעסק כלכלי גרידא. עמותת שקוף תקים אתר חדשות גדול במטרה לשנות את החברה הישראלית. אנו מציעים החל מימים אלה שיח ציבורי אחר.

למה שקוף?

הצידוק להקמת שקוף נובע קודם לכל מרשימת הבעיות הארוכה של העיתונות הישראלית. אנו רוצים להקים אתר שיתעלה מעל הבעיות הבאות: 

א. הצהבה, הפחדה, התלהמות וסחטנות רגשית - מנועי הרייטינג של כלי התקשורת המסחריים הגדולים משרתים אינטרסים צרים, עסקיים ואחרים, ולא את טובת הכלל.

ב. קידום הטפל ודחיקת העיקר - העיקר מורכב, הטפל קליט ופופי. רוב נפח הדיווח נוגע במיידי. הדיון על המקורות והדרכים לתקן לא מגיע לכותרות הראשיות.

ג. הוצאת אירועים מהקשרם הרחב - קשה לסקר תהליכים, וסיפורים פשוטים שניתן להעביר בשתי מילים נמכרים כדרמות עתירות רגשות.

ד. היעדר מחויבות לשיפור המציאות - שיקולי העריכה בכלי התקשורת הגדולים אינם קשורים במרבית המקרים בשאיפה לשפר את המציאות, כי אם באינטרסים אחרים.

ה. קונפורמיזם - ריבוי כלי התקשורת לא יוצר מספיק גיוון בנקודות המבט. זיפזופ בין חדשות 10 ל-2, יגלה שהן כמעט זהות - אותם אייטמים באותו סדר דברים.

ו. אג'נדה כלכלית שמרנית - 2% מאוכלוסיית העולם מחזיקים מ-50% מהעושר. כלי התקשורת, המצויים בידיהם של אותם 2%, משמרים את המצב.

ז. היעדר התייחסות מספקת למצב הדמוקרטיה בישראל - מדד הדמוקרטיה מספק מדי שנה נתונים מדאיגים, אך להוציא הדיווח על כך, כמעט שלא מתקיים דיון בנושא בתקשורת.

ח. ייצוג מועט מדי לשכבות חלשות ולמעמד הביניים - מחקרים מלמדים כי העניים והמיעוטים מקופחים בסיקור התקשורתי, בין השאר משום שאינם בעלי כוח קניה.

ט. התעלמות כמעט גורפת מסוגיות של זכויות עובדים - מחקר שפורסם לאחרונה מגלה שהתקשורת נוטה להתעלם משביתות, או לדווח עליהן מנקודת המבט של המעסיקים.

י. היגררות אחר ספינים ומניפולציות של בעלי עניין - בעשור האחרון התעצמה דריסת הרגל של יח"צנים בתקשורת. בין 40% ל-70% מבוססות על מידע יחצ"ני והודעות לעיתונות.

יא. צנזורה חיצונית ועצמית בהקשר לאינטרסים של המו"לים והמפרסמים - עיתונאים בכירים מספרים על הריכוזיות, על היעדר החופש ועל מה שלעתים הופך שלטון פחד. 

יג. הפיכת עבריינים לגיבורי תרבות - דרור אלפרון זכה לכותרות מרגשות כש"רק רצה להגן על אבא". את זאב רוזנשטיין יש מי שמכנה בספק חיבה ספק הערצה "הזאב".

יד. מודל עסקי לקוי - התקשורת המסחרית תלויה בפרסומות, אבל תרבות הצריכה הרסנית לסביבה, לדמוקרטיה ולתודעה החופשית. הדיון בנושא כמעט ולא מתקיים.

טו. זלזול באתיקה העיתונאית - התקשורת לוקה בפרסום תוכן שיווקי, בטעויות עובדתיות רבות בדיווח, ובהתעלמות גוברת מתקנון האתיקה העיתונאית.

טז. ריכוזיות יתר - כפי שכבר הובהר, התקשורת מצויה בידיהם של מעטים. הדרך הפשוטה ביותר לשנות מצב זה היא ליצור כלי תקשורת בבעלות מלאה של הציבור.

יז. הערצת עשירים והתבטלות בפניהם - עורך "ידיעות אחרונות" לשעבר, דב יודקובסקי: "משגעים פה אנשים עם הכסף. כותבים על כסף וקוראים על כסף ומתחילים להאמין באמת שהכסף הוא הכל. זה שיגעון. כל המדינה משוגעת. והעיתונות מעצימה את השיגעון".

יח. הידרדרות קשה במעמדם התעסוקתי של מרבית העיתונאים - "חלשים, מבוהלים, חסרי הגנה". ענת באלינט מספרת על חוויותיה ככתבת התקשורת של "הארץ".

 למידע נוסף: לא עיתונות ולא חופשית: מצב התקשורת הישראלית

ללא מידע מדויק אין דמוקרטיה מלאה

על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, רק שליש מן הציבור סבור כי התקשורת ממלאת את התפקידים המוטלים עליה.

תפקידה של תקשורת בדמוקרטיה הוא למסור לאזרחים מידע מהימן על פעולות השלטון והשלכותיהן. בהעדר מידע מדויק, יורדת איכותו של הפיקוח האזרחי על נציגי הציבור והדמוקרטיה נחלשת. למרבה הצער, זהו המצב בישראל.

בבעלות הציבור, למען הציבור

שקוף מחויב לעודד שיח ציבורי מאוזן, ביקורתי במידה אך גם חיובי ובונה, בין האוכלוסיות השונות בישראל, על בסיס האינטרס הדמוקרטי המשותף וערכים של קיימות, סובלנות, אהבת אדם, פתיחות וסקרנות. אנו מאמינים כי שיח כזה הכרחי לקידום שינוי חברתי וחוששים כי בהיעדרו ימשיך מצבה של הדמוקרטיה הישראלית להידרדר.

הצטרפות ותרומות

שאלות ותשובות

במידה שיירשמו 30 איש לפחות, נפתח קורס בן 12 שיעורים, שיתקיים בתל אביב פעם בשבוע בשעות הערב. את השיעורים יעבירו עיתונאים המעורבים ביוזמה. עלות כל שיעור 30 ש"ח וכל ההכנסות קודש לשקוף.

אם יתגבשו קבוצות גדולות מספיק בצפון ובדרום אין מניעה לקיים קורסים נוספים. המועד המתוכנן לפתיחת הקורס במרכז: סוף אוקטובר/תחילת נובמבר.

נושאי השיעורים:

1. מהו סיפור? מה הופך אירוע למעניין? מה זה ניוז?
2. אתיקה עיתונאית - מה מותר ומה אסור בעבודה העיתונאית?
3. הידיעה החדשותית - 5 המ"מים, הפתיח, מבנה הידיעה
4. הידיעה החדשותית - תרגול וניתוח תרגילים
5. מקורות המידע של העיתונאי - איסוף ובדיקת עובדות
6. הראיון החדשותי - איך מתכוננים לראיון? מה מטרת הראיון? את מי מראיינים? מה המטרה?
7. ראיון - תרגול. טכניקה, יחסי מראיין-מרואיין, שימוש בראיון ככלי עיתונאי
8. עולם העיתונאי - מושגים, כלים, דרישות, תפקידים שונים במערכת, עבודה עם צלמים וכד'
9. עבודה עם מקורות אנושיים
10. התחקיר העיתונאי
11. הפקה - תיאום ראיון, השגת מרואיין, כלים להשגת מידע גם כאשר הדלתות סגורות
12. יום בחייו של הריפורטר - איך לא ליפול בפח? למי להאמין? קביעת לו"ז

להרשמה

להצטרפות למערכת שקוף

אתם מוזמנים להעביר את הלינק לפוסט הזה לחברים ובני משפחה שעשויים להתעניין בתוכנו.

למקרה שלא אכתוב כאן עד לתחילת השנה העברית, זה זמן טוב לאחל שנה טובה, עם ביטחון פיזי וכלכלי, הרבה אהבה, סיפוק, פעילות גופנית, חוויות חושניות ואמנותיות, וכמה שיותר גירויים אינטלקטואליים:)

שקוף

פורסם לראשונה באתר "העוקץ"

בפוסט של יצחק ספורטא מאתמול הוא מעלה שוב את אותן טענות מוצדקות נגד המשטר השלטוני והתקשורתי, שאינו מאפשר דיון עומק וחשיפה רחבה לתזות כלכליות-פוליטיות שאינן מבית המדרש הניאו ליברלי. גם דבורית שרגל, הידועה כוולווט אנדרגראונד, עוסקת רבות בביקורת על הטיות, היעדר אתיקה, ויתור על ערכים ונורמות בתקשורת הישראלית, התמקדות בצהוב והטיה מסחרית קשה.

ב"העין השביעית" התפרסם השבוע ראיון עם שלי יחימוביץ' על מצבם הקשה של העיתונאים, תחת הכותרת "עיתונאי נידף ברוח".  דיווח נוסף מהימים האחרונים עסק בעיתונאים צעירים שהחליטו לעשות מעשה ולהתאגד באמצעות אגודת העיתונאים, כדי להתמודד בדיוק עם מה שממנו הזהירה יחימוביץ' – פיחות קשה במעמדם מול מעסיקיהם, המגיע לכדי סכנה ברורה לדמוקרטיה הישראלית.

עוזי בנזימן סיכם זאת בראיון בגלובס באמירה: "היום העיתונות כאילו חופשית". שי גולדן דייק  ב"סקופ": "המושג 'חופש הביטוי' הוא מצומצם, מוגבל ובלתי גמיש בעליל בכלי התקשורת המסורתיים. נכון יותר לכנות אותו: 'חופש התעסוקה'. העיתונאים חופשיים לעסוק במקצוע העיתונות, כל עוד הם מצייתים למערכת התנאים הקטגורית שכופה המשחק על משתתפיו".

והתלונות נמשכות מעל כל במה ובכל דסק. לקוראים הקבועים בהעוקץ הן ודאי מוכרות לעייפה.

לפני כשנה, אחרי שנה וחצי כעורך החדשות בנענע, הבטתי לצדדים וראיתי את מה שראו רבים לפני – אין איפה לעבוד. לא נצפה באופק כלי תקשורת שיכול לאפשר התבטאות מקצועית נאותה לעורך כמוני, שהעניינים החברתיים חשובים לו ושהשקפת עולמו אינה ניאו-ליברלית.

אחרי חודש וחצי של שקלא וטריא החלטתי להתחיל לפעול להקמתו של אתר חדשות אחר – שקוף - שיהיו בו שני היפוכי פירמידה: הראשון, ניתוק התלות של המערכת העיתונאית במפרסמים, על ידי מודל ללא מטרות רווח ועם גיוון מירבי במקורות המימון. היפוך הפירמידה השני נוגע לאג'נדה המוצהרת של האתר: קודם כל ערכים ורק אחר כך בידור. שקוף מחויב לצדק חברתי, לערכי הדמוקרטיה, להומניזם, יושרה, סולידאריות ולאתיקה גבוהה.

אפשר להמשיך להתלונן עד אין קץ על מצב התקשורת הישראלית ובעקבות כך על מצב החברה, ואפשר לבחור בדרך אחרת – הקמה של כלי תקשורת חדש, שייתן ביטוי לשאיפותיהם של 59% מהישראלים, שמעוניינים ב"מדיניות כלכלית-סוציאליסטית". אמר לי לפני שנה צ'רלי ביטון משפט פשוט שעדיין מהדהד בראשי: להם יש כסף, לנו יש אנשים.

אתם, קוראי העוקץ, צריכים להיות יחד עם אחרים המו"לים של כלי התקשורת החדש המוקם בימים אלה. יש בכוחו של עמוד ראשי חזק ומשפיע באינטרנט, שמגיע גם אל המיינסטרים, להשפיע בצורה מרחיקת לכת על השיח הציבורי בישראל, ובעקבות כך על הפוליטיקה וניהול המדיניות. נודה לכם אם תצטרפו לשקוף. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר המתקומם שלנו, http://www.shakoof.org.il, או במייל: [email protected].

בימים אלה שקוף הוא ארגון בהתהוות, שמטרתו להקים בהמשך אתר חדשות באינטרנט בבעלות הציבור וללא מטרות רווח.

היוזמה מתייחדת במודל יוצא דופן, שמטרתו לאפשר עיתונות בלתי תלויה באינטרסים כלכליים או פוליטיים.

ככל שיצטרפו אלינו יותר אנשים, כך נהיה תלויים פחות בחסדיהם של תורמים.

האג'נדה של שקוף, מתוך המצגת שלנו:

•          פיקוח על תאגידים, קרטלים ומונופולים.

•          קידום האתיקה בשירות הציבורי.

•          עידוד השתתפות במשחק הדמוקרטי.

•          קידום זכויות עובדים מכל המעמדות.

•          קידום סובלנות בין אזרחים – חרדים, חילונים, ערבים.

•          קידום שוויון וזכויות הנשים.

•          קידום השמירה על הסביבה.

הערכים העיתונאיים של שקוף, ג"כ מתוך המצגת:

•         מחויבות לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות.

•         שימוש בשפה בהירה, הקפדה על עריכה, וסגנון מקצועי ולא מתלהם.

•         מתן ייצוג לכל המגזרים והעשירונים.

•         שמירה על כבודם וזכויותיהם של מושאי כתבות ותחקירים.

•         אמפתיה לקוראים ולמסוקרים, אך ללא סחטנות רגשית.

ולסיום, המחלקות והמדורים המתוכננים לשקוף (רשימה חלקית ביותר):

•         מחלקת חדשות המביאה תמונה מלאה ככל האפשר.

•         מחלקת מגזין ותחקירים.

•         מדור ביקורת תקשורת נוקב.

•         מאמרי דעה ובמה נרחבת למיטב הבלוגרים.

•         מדורים פוליטיים, כלכליים וחברתיים קבועים.

•         זירות לעידוד מעורבות פוליטית ומכתבים לח"כים.

•         וידאו, תרבות, ספורט, דתות ועוד...

אני מצרף כאן שני באנרים שאשמח אם בלוגרים שתומכים בכיוון שלנו ישימו אצלם באתר האישי.

מחר (חמישי) בערב יתקיימו על גג ברחוב השומר 1 בתל אביב שיחה ומסיבה צנועה.

השיחה, שאותה אנחה אני, תעסוק בתקשורת, דמוקרטיה ושקוף - אתר חדשות בבעלות הציבור וללא מטרות רווח שמקימים בימים אלה עשרות אנשים.

 כמה מילים תמציתיות על התוכן:

86% מהישראלים חושבים שההון השתלט על הממשל. אחרים חושבים שההון השתלט גם על התודעה, באמצעות התקשורת המסחרית שבבעלותו, המלעיטה את הציבור ביותר מדי הבלים, ציניות ושקרים.

 אנחנו יוצאים למאבק על התודעה. איך? מקימים אתר חדשות ללא מטרות רווח, שייעודו להיות אחד מ-3 האתרים הגדולים בישראל.

 האם אנחנו רציניים? ראו בלינקים המצורפים מה מניע אותנו ומי מעורב ביוזמה ותחליטו לבד.

 http://www.shakoof.org.il/

למה זה מלהיב? כי תקשורת היא סוכן השינוי החברתי החזק ביותר הקיים - למעט המוסדות הפוליטיים הרשמיים - ושקוף יפעל לחולל שינוי פרוגרסיבי במציאות.

אכן, זה ממש לא פשוט ומובן מאליו. לכן נרצה להעמיק קצת יותר - רק קצת, לא יותר משעה - בגג הפתוח. אחרי הדיבורים נתפנה ליהנות מהבריזה בסופו של עוד יום שרבי, עם מוזיקה, אלכוהול, שתיה קלה וקצת כיבוד.

מכיוון שאנחנו עדיין צעירים ועניים, ייתכן שנבקש עזרה בכיסוי ההוצאות בגובה 10 או 20 שקלים לאדם. אפשר להביא במקום איזה משהו קל לנשנש או לשתות.

חשוב מאוד - נא לאשר הגעה למייל [email protected]

 הגג הפתוח של שקוף:

 מתי? יום חמישי, 5 ביוני, החל מ-20:00 בערב.

 איפה? רחוב השומר 1 תל אביב, מעל שוק הכרמל ונחלת בנימין.

להתראות!