וואי שנים לא כתבתי -אולי מהסיבה שזה נשמע לי קצת דפוק שלמישהו אחר יהיה אכפת מחיים זרים.
אז ככה... שנייה לפני גיל 20 {חודש אבל מי סופר?} יש כל מיני מחשבות על בגרות ובשלות וזה כל כך מלחיץ!
רק לפני שנייה סיימתי תיכון. וכבר גיל 20 קידומת חדשה שמביאה איתה אחריות... ובעיקר פתיחה של דלת לעולם חדש {שבו משלמים מס הכנסה.. ומוצאים עבודה שתממן את חיינו- ובעיקר את הטיול המיוחל} .
היום בדיוק לפני שנה הכרתי את החבר הראשון... ואיתו נסחפתי למערבולת של אהבה אכפתיות ובעיקר שמחה מרובה....{שהפך לנושא רגיש וכאוב}
אני רק לא מבינה איך באמת הייתי עמוק בתוך הקשר המעוות הזה,איך לא הבנתי שכל מה שקורה זה לא הדדי ובעיקר איך נתתי לולחדור את כל החומות שאיי פעם בניתי סביבי אולי בגלל זה זה כל כך קשה .... כי הייתה לי חומה כזו טובה שרק מפני שפחדתי להיפגע בניתי אותה מהיסוד...
ויום אחד הוא הגיע וכמו שלקח פטיש אט אט הייתי כולי מוקסמת בגללו... {וכבר דמיינתי את הילדים שלנו.. ואת הבית שיהיה לנו..-אל תנסו את זה .. זה כואב יותר אחר כך..}.וביום בהיר הכל נהרס כל החלומות על לכלוכית והנסיך.. ושלגיה והנסיך הכל התנפץ ומישהום מה התפקחתי והבנתי שסוף מדהים מתוק וטוב יש רק באגדות {או בטלנובלות... של כריס מורנה..} .
ובמעבר חד... השירות לאומי סוף סוף זורם טוב {על אף היותי בעייפות מתמדת..} אז זו נקודה שמחה..ועל כמה שאני שונאת שיגרה לפעמים זה כל כך טוב שיש .משהו שמכניס את החיים לקצת. שתיהיה לכולם שנה אזרחית טובה ובה תגשימו את עצמיכם ואת חלומותיכם! שלכם, דינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
