Extraordinary

בלוג מוזנח שלי. אם רק היית יודע כמה התדרדרתי...

כמה אני מנסה ולא הולך, כמה רופאים ראיתי, כמה אני רוצה לרעוב שוב.

אני כבר לא אותה ילדה בכיתה ח׳ שמפחדת מרגליים שמנות, אני כבר חיילת לקראת סוף שירות שמעדיפה למות מלשקול 60 קילו.

רק שלושה חודשים מפרידים ביני לבין ימים של צומות, של משלשלים אינסופיים ושל שברי מאמץ מחרידים. את כל זה אני אאמץ בשמחה, 

רק לחזור לעצמי. לחזור לעצמי הכחושה, חסרת הברק בשיער (או חסרת השיער), בעלת העיגולים הכהים סביב העיניים, זאת שעצם הבריח שלה מתפרצת מעורה. 

53 קילו של זוועה זה מה שיש לי עכשיו, בטן יותר עגולה מאי פעם ורגליים עם היקף של פיל.

הפיתרון הזמני שלי יהיה כנראה Hcg אם מישהי שמעה, לא יכולה כבר לחכות! 

שיהיה המשך שבוע רגוע, שמרו על עצמכם.

לוס. (שתשמח לשמוע מבנות מוכרות וגם ממי שלא!)