Extraordinary

זהו רישמית אני נחשבת פגומה. 

מה שלא עשו צומות, הרעבה, משלשלים, התבודדות הצליחו לעשות התקפי חרדה.

מלפני שלושה שבועות היה הראשון, חשבתי שהוא גם יהיה האחרון כי מה לי ולהתקפי חרדה? 

התקפי חרדה כל המהות שלהם היא חרדה קיומית ויש לה כל מיני צורות, בגלל זה אני גם מתקשה להאמין שאני חרדה מלהפסיק להתקיים, הרי זה מה שרציתי רוב חיי ובחלק מהזמן הרגשתי כאילו אני באמת לא מתקיימת.

בכל אופן שוב קיבלתי את כל תשומת הלב הלא רצויה, מספיק שאני מרגישה כמו נטע זר עכשיו מסתכלים עליי כעל מקרה נפשי אבוד, זכוכית שברירית.

לקח כמה ימים עד שאמא הפסיקה להתקשר מליון פעמים ביום רק כדי לגלות שאני חיה את חיי כרגיל.

ואז אתמול קרה. אתמול שוב חייתי את חיי כרגיל ואני לא בטוחה באיזה שלב גרמתי להתקף נוסף, אבל הוא קרה.

הפעם הבנתי מה אני צריכה לעשות.

ניסיתי להמשיך לנשום כרגיל למרות שהמחשבות שלי נקרעו בניהן ״את לא באמת מצליחה לנשום/זה בסדר תמשיכי״ כי התחושה היא שבאמת אי אפשר לנשום, אין אוויר, הכל וואקום.

ואז ביקשתי מאמא את כדור מה חפיסה שקיבלתי מהרופא שבועיים לפני ״שרק תהיה אצלך בתיק למקרה ש״ כפי שהוא הגדיר ואני הייתי בטוחה שהד״ר לא מבין- לא יהיה עוד מקרה ש. 

ואני יכולה להאשים רק את עצמי שבחרתי לי בחיים השבורים האלה, חיים שהרס מתניע אותם וחוסר מזל אופף אותם. למדתי כבר ממזמן שמחשבה יוצרת מציאות אבל החשיבה שלי דפוקה. 

אולי אמא צודקת ואני חכמה מאוד, גאונה, וסופי ככזאת הוא בעצם להשתגע לא? קרה לטובים בעולם.

לפחות הדבר שנותן לי נחת זה שאני רזיתי מאוד ואני ממשיכה. למי יש זמן להתעסק באוכל בימים לחוצים שכאלה? 

בטח לא לי. 

אני עכשיו אמורה לישון אז אני חוטאת בכוס יין, זה רע להגיד אבל כשאני שותה אני מרגישה כאילו אני חוזרת לחיים, כאילו סוף סוף הדם זורם לכל הגפיים והתאים בגוף. אני נזהרת באלכוהול בגלל זה, יותר נכון אני בכלל לא אוהבת אלכוהול חוץ מיין אדום ובירה. בירה לא מסכנת אותי כשאני שותה אותה רני מתייחסת אליה כאל ארוחה. יין זה כבר סיפור אחר. יין פותר לי את כל הבעיות ובגלל זה הוא הכי מסוכן אני כבר יודעת. הייתה תקופה שזה היה מוגזם, הייתי מגיעה מהעבודה והדבר הראשון שהיה נכנס לי לפה היה יין וגם האחרון כי הייתי נרדמת. זה מה שבעצם רציתי, לישון, ובהבנה שלי היין עזר לי פשוט לישון. וגם עכשיו אני מרגישה אותו עוזר לי. 

הלוואי שהייתי יכולה להתחיל את החיים שלי מהתחלה, ואם לא מהתחלה אז לחזור 10 שנים אחורה לרגע שבאמת שינה אצלי הכל. ״למה כל הבנים רוצים את לוס יש לה רגליים שמנות״ כמה בכיתי ואיך לא השכלתי להבין שזאת קנאה בצורה הכי טהורה שלה? פשוט שילמתי בחיי נפשית ופיזית על משפט שנאמר בקנאה בחצר בית ספר אפילו לא בפומבי. סתם נאמר, נזרק לחלל האוויר. ואז היה גם הוא, שפשוט הפיל אותי לקרשים, ניפץ אותי למליון חתיכות קטנות עזר לי לטאטא קצת ובכלל תמיד ישאר שם, במקום לא מושג. והכרתי גם מישהו חדש, שהוא לא דומה לו בכלל, התגלמות השלמות. יש בו מהכל, האופי היופי החכמה התבונה הבוגרות האחריות.... ובעצם הבעיה עכשיו היא אחרת, מה מישהו כזה יכול למצוא במישהי כמוני? 

לוס. 

היום נשקלתי בצהריים והייתי 51.4, זאת עלייה מ50.3 שהייתי מלפני שבוע וחצי.

נשקלתי אחרי אוכל וכאלה ועם ג'ינס קצר, כולי תקווה שזה משנה חחח..

נראלי שהפסיכומטרי גורם לי לאכול יותר. לא בגלל לחץ כי אני לא מאלה, סתם בגלל העומס בראש.

היום אכלתי פסטה ובמשך כל היום ניגשתי לסיר ולקחתי קצת וקצת וקצת וקצת,

הרגשתי שממש עפתי על עצמי עם זה ורצתי לחדר למצוא את התה הטיבטי שהיה לי בתיק הצבאי, אבל הוא היה נראלי מקולקל אז העדפתי להישאר עם התחושה השמנה.

הרבה זמן שלא הרגשתי צורך לגעת בזה בכלל, בערך שנה וקצת. מה הולך איתי?

מה שכן אני אקנה חבילה חדשה רק ליתר ביטחון, בשביל ימים כאלה שמתפספסים בצורה נוראית.

יותר מידי פחמימות!!!!

אני חושבת שזאת פשוט אמא שלי שמנסה להרוס לי את כל הקטע, ממש מפריע לה שימים שלמים אני אוכלת רק פירות.

מה אכפת לה, זה עושה לי הרבה יותר טוב לגוף ולנפש. אין על התחושה של לאכול פרי. 

באמת שזה הדבר היחידי שאני נהנית לאכול. כל פרי. מה שלא יהיה. 

בחזרה לעיקר, אמא שלי בכוונה לא הולכת לסופר ואם היא הולכת אז היא אפילו לא מודיעה לי כדי שאני לא אספיק לבקש כלום.

"זה לא אוכל", שונאת את המשפט הזה. מעבר לכך שאני דוגלת בזה שאם יש בזה קלוריות זה אוכל לכל דבר,

אבל אם את רואה שזה מה שאני אוכלת אז מה בכל זאת לא תקני? מעצבן!

נראה כמו פוסט מגיל 14. נו טוב...

שיהיה המשך שבוע רגוע, דל ומלא הצלחות!!

לוס. 

קמתי עם ההרגשה הזאת. 

אולי כי ממש התבאסתי על ד' ונשארתי ערה עד שלוש בלילה,

אולי כי אחותי נכנסה אליי לחדר ב7 בבוקר ומאז גם לא ישנתי,

אולי כי נשקלתי וראיתי שאני שוקלת 50.9 ועדיין הרגשתי הכי שמנה בעולם, אולי כי התנפץ לי עכשיו בושם בחדר,

או אולי סתם בגלל שקיבלתי מחזור. 

אבל אני מרגישה רע ומההיכרות שלי עם עצמי כל היום שלי הולך להיות כזה. 

מצחיק כמה בן אדם אוהב לחשוב שהוא אומלל. אני מרגישה אומללה!!!!!!!!!!

בא לי לבכות אבל אני כבר מעבר לדמעות, אחרי כל מה שעברתי קשה להוציא ממני בכי של ממש. 

רק המשקל מצליח לעשות את זה בקלות מעצבנת וממש בא לי לנפץ אותו לפעמים...

אז היום אכלתי בנתיים כוס תה, כוס נס ו2 ביסקוויטים. אוי תחושת השובע.

באמת בלי צחוק, אני מרגישה שבעה,

אוכל כ"כ מגעיל אותי עכשיו שאם לא הייתי צריכה לקחת כדורים גם את הביסקוויטים האלה לא הייתי אוכלת.

אבל המשקל הזה כ"כ מתסכל... אם אני 50.9 ומרגישה הכי פילה בעולם,

איך יכולתי עד עכשיו לחיות עם משקל של 53!? שלא נדבר על 56-59 קילו!

יש לי ממש התלבטות. 

ביקרתי במוצב שלי מלפני כמה ימים בשביל לעשות פריסה ואחת מהבנות שם שהייתה כמו אשת סודי כי היא הבינה מה עובר עליי אמרה לי שהיא עשתה את הצעד שדיברנו עליו כ"כ הרבה וקנתה את הטיפות HCG האלה, אוחח כמה רציתי לשים עליהם את ידיי!

בקיצור, אנחנו הלכנו סחור-סחור על ההשפעות של העניין וממש התלבטנו אבל היא אמרה לי שהיא השתמשה בזה וזה פשוט מדהים כמה שזה טוב.

דיברה על ירידה של 5 קילו בשבוע וחצי, 5 קילו של שומן טהור!

היא אמרה שהיא סיימה סבב של 40 יום ולא ממש שמרה אז זה חזר אבל שהיא מתכוונת לרכוש את זה שוב.

אולי הפיתרון לרגליים השמנות שלי באמת נמצא שם,

אני ממש רוצה לנסות גם אבל אני לא בטוחה עד כמה זה יהיה לי טוב.

במצב הגופני שלי ממש רעוע, כאילו ממש הגוף שלי ברצפה מבחינת תזונה, ויטמינים ומערכת חיסונית ואני צריכה כל שריר שיש לי בשביל הפסיכומטרי הקרוב.

עוד סיבה להיסוס היא שלטיפות קוראים "הורמון הריון" זה בעצם מרמה את הגוף לחשוב שהוא בהריון והעובר כביכול אוכל ממאגרי השומן ולכן הם נעלמים.

אבל אני עם גלולות. אף אחד לא ממש ענה לי אם זה מתנגש וללכת לשאול בבית מרקחת נשמע לי מביש ממש, מזכיר לי את ימי הלקסעדין.

יש פה מישהי שניסתה אולי ויכולה לייעץ?

שיהיה סופ"ש נעים וקל,

לוס.