כי אכלתי הרבה
אכלתי כ"כ הרבה.
ואני לא יהיה רזה
וזה כואב
וזה קשה
להתמודד עם המציאות החרא הזאת
לקום כל בוקר בידיעה שאני שמנה
להסתכל במראה ולשנוא את מה שאני רואה
אני שונאת את זה.
אני שונאת את השומן הזה
אני יודעת שחזרתי לפסימיות,
ואני כ"כ מנסה שלא,
אבל זה יותר חזק ממני
הכאב
אם להגיד את האמת
קמתי בבוקר בהרגשה של ניצחון
הרגשה של בטן שמדגדגת חזק
ואז אמא
אמא שוב העירה
" תאכלי משהו בואי הכנתי אוכל, הרבה אוכל "
אז אמרתי לה שאני יאכל בחדר והיא אמרה שאני יישב איתה ועם אבא
כ"כ לא רציתי
ואמרתי לה שאני לא יכולה
כי כואבת לי הבטן
אז היא אמרה
" בטח בגלל שלא אכלתי כבר כמה ימים "
צעקתי עליה בחזרה
" מי לא אכל כמה ימים? אני אוכלת כל יום איזה 2000 קלוריות! "
" תמשיכי לספור קלוריות.. נראה מה יהיה "
" מה כבר יכול להיות?
תעשי לי טוב ותהיי בשקט טוב?
אין לי כוח לשטויות האלה שלך! "
" איך שאת רוצה..
אבל זו את שתצטרכי אותי אח"כ "
נמאס לי כבבבבבבבבר
בסוף אכלתי איתם
אכלתי פריכיות
לא אחת
לא שתיים
אולי איזה 4
כמו איזה פרה מהגן חיות
הלוואי והייתי יכולה לפוצץ את הבלון הזה
שנקרא " הבטן שלי "
ולהוציא את כל השומן משם
הלוואי
אבל זה רק חלום
והחלומות שלי לא מתגשמים.
ואל תטיפו לי בבקשה,
אני כותבת את מה שאני כותבת
בשבילי
וכל תגובה נחמדה
תתקבל בברכה.
להתראות לכן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני והשומנים שלי.