| 7/2007
Sin המשך בא לי לשלוף את האקדח הישן 9 מ"מ שחבוי בכיס הפנימי של המעיל שלי ולירות בלי להסתכל, לחורר לכולם מסביבי את מה שזה לא יהיה. אני שונא פס...נתרנים. אני דורך אותו בשקט כמעט חירשי עוד בכיסי. הוא נראה מאופק ומהוסס, כאילו סבוך במין רשת של קורים וחוטים לבנים חסרי תכלית וחסרי סוף. הוא נאבק את המאבק של עצמו, ורואים זאת עליו, הוא נאבק את אותו מאבק שאני נאבקת בו. ובעוד שאני מעלה חרס בידי, והופכת לאט לאט לאבק חסר פנים ושם, הוא עומד על שלו, תופס ונצמד לשדים שלו ושופך את קיבותיהם החוצה בעוד שהשאר מזנקים אחורה ותופסים מרחק. הבחור הזה לא מפוקפק, אבל קשוח ללא ספק. אני עולה על הפסנתר ומתחילה לגמגם מילים שאף אחד לא שם לב אליהם. קולה מתוק ורך, ואני פורק את האקדח. הקול המתכתי של כל התהליך, הדריכה, השיחרור נצרה והפריקה נבלע בעוגמה ברקע המעורפל, ו...לפעמים, נראה לי ש...זה בכלל לא קרה. ואם לא הייתי זוכר כל...כך היטב את מגעו הקר של האקדח בידי, היי...תי אומר שזה בהחלט קרה רק בדימיוני. היא נמרחת על הפסנתר בתלבושת שלה וכל מה שאני מצליח לשמוע זה מילמול מוזר של קלאסיקת ג'אז מופלצת, רק שקולה הענוג הופך את זה לנסבל במידה מועטה כלשהיא. אני צריך לסדר את מגירת התחתונים שלי, אני חושב לי בעוד שאני מחפש את הקצה חוט שהוביל אותי למחשבה מגוכחת שכזו. אני אלה מהלכת על פני האדמה, כך כולם אומרים לי לאחר שהם סיימו לבהות במחשוף העמוק וברגלי הארוכות שנפרשות, ונפתחות ונסגרות בזמן שאני מרוחה על הפסנתר, איני יותר מזונה זולה של מילים ומחמאות והפקדות, אני מה שאתם רוצים שאני יהיה, אני המחר, אני ההיום, אני ההווה ואני האתמול. אני אלה של הרס, ושל שיגעון. אני תוקעת את המחט בורידו של הפסנתרן לאות הוכרה על הנגינה הקיצבית שלו, הוא מחייך ונעלם ברקע המתמלא עשן מרגע לרגע. אני קם במבט עגום על הערב המבוזבז שהעברתי בחור הזה, משאיר את מה שאני צריך להשאיר מאחורי, המחשבות השבורות ושלל החוטים הלא נגמרים שהסתבכו זה בזה ומעייפים את מוחי עם חשיבה יתרה על לאן לפנות כעת ולאן אני אמור להמשיך בכלל, אני כבר לא אותו אחד שהייתי כשנכנסתי ל...פאב הזה. משהו זז ומשהו השתנה, אני תוקע את ציפורני עמו...ק בעורו של השד אשר יושב לי בעומקי ביטני והפוך אותה על תכולתה, הוא נופל, ובא לי לחר...בן אותו החוצה, אבל זאת לא הדרך, אחד ילך ואחד אחר יגיע, אחד גרוע יותר, אחד חז...ק יותר, אני צריך להיות לבד, כי זה מה שאני, אני האיש הבודד, אני האיש שממלא את ה...כל בכלום, כל דבר שאני נוגע ב...ו נהרס. הוא מתרומם לאט לאט, מבטו עגום אף יותר מאשר המבט שעימו הוא נכנס, צילו נבלע בחשיכה של החורבה הזאת, הוא מתרוקן, הוא ריק, הוא עומד ליפול בין החרכים, בין החריצים ולהעלם, לא רק לי, גם לעצמו, גם לצל שלו. אני חייבת... היא עולה על הבאר ו...קורעת מעצמה את העו...ר, עיניה נראות כעומדות לפרוץ בדמעות וכל מה שבא לי לעש...ות זה לתפוס אותה בזרועותי ולא לעזוב, אני רוצה לאהוב אותה, להגן עליה, היא הציפור שלי, היא מותחת את הקפיץ שלי. אז כ...כה זה מרגיש.
Take fire out of heaven's clenched fist cracks slip between my desire
to keep your broken heart bleeding
just hold tight and tell another fucking joke to pacify the urge for suicide
you know it won't keep waiting
so say goodbye 'cause I never want to hear another word about you and I
you know you never stop
now we started out just running out spreading like wings
and we are one
I pulled you right out of the gutter
when I could have been lined
we started out just running out spreading like wings
and what were we supposed to do?
You belong to me
and what are we supposed to do?
Suck it in, spit it out you know that two's a crowd?
Expectant mother's stillborn baby beauty cries aloud
and tries to tell you what I'm about
now don't you worry about a little thing like this it only hurts just a bit I promise
I'm going to take you a mile high
so don't you cry 'cause it'll just be baby baby baby nonstop until the end of the night
so keep your mouth shut
we started out just running out spreading like wings
and we are one
I pulled you right out of the gutter
when I could have bee lined
we started out just running out spreading like wings
and what were we supposed to do?
You belong to me
and what are we supposed to do?
I can tell
you're a good fuck
just by the way you wear that
innocent look don't you know that enough is never enough I made you now you are property
I can't discard
we started out just running out spreading like wings
and what were we supposed to do? The Dillinger Escape Plan - Phone Home
בורחת ממחויבות, זה משעשע, כי זאת אני. ולשם שינוי, באלי לדבר, ולהיות חסרת פנים וחסרת גוף. וזה מצחיק שכבר בערך שנה כולם עומדים על הולד, מסתכלים מרחוק, כי כבר אין מצב שאני אתן לעצמי להיות השה התמים בשנית ולתת למישהו להתקרב כפי שנתתי לו. איבדתי משהו מעצמי. ועם כל זה, אני נותנת את כל מה שאני יכולה לכולם מסביבי, או לפחות מנסה לתת את כל מה שניתן מעצמי בדייטים. ואפילו לדייטים השונים אני לא באמת נותנת הזדמנות, יוצאים, מפטפטים על בולשיט, מתעוררים בבוקר, וגם זה נדיר, הרבה יותר קל לחמוק כאשר השמש עולה ולעשן סיגריה מגעילה, ולשתות קפה מגעיל בבוקר שאחרי. משעמם לי.
| |
|