אני חושבת שעד היום שלא הייתי באמת מוכנה לזה. רציתי ולא רציתי, ועצם זה שלא נתקלתי במישהו שעשה לי פרפרים בבטן גרם לי לקבל את המצב, למשוך בכתפיים, ולקוות שאולי בהמשך.

בתקופה האחרונה מבעבעת בי איזו כמיהה למשהו יותר בוגר, רציני, אמיתי... פתאום בא לי לצאת לדייטים... שנים לא הייתי בדייט. שנים.

באיזשהו שלב נראה לי שפשוט וויתרתי ואמרתי לעצמי שאם יגיע-יגיע ואם לא יגיע-לא יגיע, ואני אקבל את זה בכנעה. פשוט כשזה היה אקטיבי ומאומץ זה לא עבד. אבל הנה גם הפסיבי לא ממש עובד... נראה לי שנמאס לי להיפגע מהאכזבה שבחיפוש שפשוט החלטתי שהספיק לי.

דייטים בתכלס זה בדרך כלל לא כזה כיף...זה כמו למצוא מחט בערמת שחת... אבל כשמוצאים את המחט........

נמאס לי משטויות. מאמינה שמגיע לי משהו אמיתי וטוב. יש לי המון מה לתת [לבחור הנכון] ובא לי גם לקבל...

ובתרבות האינסטנט הזאת אין לי בכלל מושג מאיפה להתחיל לחפש.

זה נשמע כמו פוסט של טינייג'רית בת 17? אני ממש מקווה שלא...