לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שלא ייגמר לעולם.



Avatarכינוי:  הכותבת :]

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2008

פוסט תמונות!!! O:


כן, זאת הייתה ההפתעה הגדולה. מופתעים? D;

אחת המגיבות פעם ביקשה שאני אעשה פוסט תמונות, אז הנה לכם... פוסט עם כל הדמויות שבסיפור. ^^

 

(שמתי גם כמה דמויות לא כל כך מרכזיות, אבל שכן הופיעו בסיפור...)

 

 

סתיו: (לחצו על התמונה להגדלה)

 

 

אור: (לחצו על התמונה להגדלה)

 

 

 

אורן - דמיינו שהעגיל בגבה הוא על השפה... >< לא מצאתי תמונה של מישהו עם סיידליפ.: (לחצו על התמונה להגדלה)

 

 

מתן: (לחצו על התמונה להגדלה)

 

 

תומר: (לחצו על התמונה להגדלה)

 

 

תמר - אני יודעת שהיא דומה לשירה וילנסקי, אבל זאת לא היא. ><: (לחצו על התמונה להגדלה)

 

 

יעל - האקסית של מתן למי שלא זוכר ;]: (לחצו על התמונה להגדלה)

 

 

רוני - האקסית של תומר למי שלא זוכר ;]: (לחצו על התמונה להגדלה)

 

 

 

הם כמו שדמיינתם אותם? אני חייבת לדעת!

 

תגידו לי בתגובות. P:

 

בקרוב פרק 25. (:

 

333333333>

 

נכתב על ידי הכותבת :] , 28/5/2008 13:54  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *תומריקו* ב-1/6/2008 18:38
 



פרק 24. + הפתעה. P:


ערב טוב. (:

איך היה ל"ג בעומר? היה נחמד?

אצלי במדורה היה אחלה, ישבנו כל החבר'ה, ידיד שלי הביא גיטרה ושרנו מלא שירים... עשינו תפודים... היה צחוקים. אח, ל"ג בעומר.

 

טוב, חזרה לעניינים. פרק 23. O:

 

תהנו. ^^

 

 

פרק 24

 

אורן דפק על הדלת בחוזקה. סתיו עמדה לידו, צמודה אליו, מחזיקה את ידו בחוזקה.

תמר פתחה בפניהם את הדלת.

"היי, אני רואה שהחלטתם לחזור!" היא אמרה בחיוך מתוק ומזויף.

סתיו הביטה באורן בדאגה.

"לא, האמת היא..." הוא אמר והביט סתיו.

"שבאנו רק להגיד לך משהו." הוא המשיך והחזיר את מבטו לתמר.

"אז תגיד." אמרה תמר, וחיוכה התעקל קצת.

אורן לקח נשימה עמוקה.

"אני וסתיו חברים. ואני מאוהב בה, ואני לא מתבייש בזה, ואני גאה להיות חבר של סתיו. שום דבר לא יפריד אותנו. ובמיוחד לא את." הוא סיים את דבריו.

בן רגע כל החששות של סתיו נעלמו, היא הרגישה שהיא חולמת.

"אבל... אורן.. חשבתי שמה שיש לנו זה.. מיוחד.." אמרה תמר, שחיוכה כבר מזמן נמחק לגמרי.

"מצטער, אבל אני וסתיו זה משהו מיוחד יותר." הוא אמר בחיוך, ועזב את דלת הבית, יוצא אל הרחוב כשסתיו נגררת אחריו בחיוך.

"שיהיו לך חיים טובים, תמר!" הוא צעק לה מהרחוב. סתיו התפרצה בצחוק, ותמר טרקה את הדלת בעצבים.

"אני לא מאמינה שאמרת לה את זה!" צחקה סתיו ונצמדה לאורן, כורכת את ידיה סביבו בחיבוק אוהב.

"ת'אמת? גם אני לא. תראי מה את עושה לי..." הוא אמר והחזיק בראשה, ומביט היישר לתוך עיניה המאושרות של סתיו. לראות אותה כל כך שמחה ומרוצה עשה לו טוב.

הוא קירב שפתיה אל שפתיו, מנשק אותה כאילו זו הנשיקה הראשונה שלהם. בעדינות, ברכות. סתיו הרגישה מוקסמת...

האור בחוץ כבר נעלם, השמיים נהיו כהים. אורן וסתיו לקחו אוטובוס חזרה למלון. כשהם הגיעו, השעה הייתה כבר די מאוחרת.

אורן ליווה את סתיו לחדרה, וסתיו פתחה להם את הדלת.

החדר היה ריק מאדם.

סתיו נכנסה, ואורן מיד אחריה, סוגר אחריו את הדלת ונועל אותה.

היא החליפה לבגדים נוחים ונשכבה על המיטה, לצידו של אורן.

"אח.. יש לי משהו ממש מציק פה בחולצה." אמר אורן וגירד את עורפו.

"מה זה? תראה לי..." אמרה סתיו והסירה את חולצתו של אורן, מגלה גוף רזה וחטוב.

'איזה גוף...' חשבה בליבה ונשכה את שפתה התחתונה.

היא קמה לתיק שלה והוציאה ממנו מספריים, וגזרה את החוט שנפרם מהחולצה והפריע לאורן.

"הנה." היא אמרה והתקדמה לאורן, נותנת לו את החולצה.

"תודה..." אמר אורן, וסתיו נשכבה לידו על המיטה שוב. הוא הניח את החולצה לידו על הרצפה ולא לבש אותה.

"איזה יום, אה?" אמרה סתיו בשקט.

"הזוי." אמר אורן בהרהור.

"איזה צחוקים מה שאמרת לתמר... לא הייתי מאמינה שבחיים תגיד למישהי כזה דבר." צחקקה סתיו.

"כשראיתי אותך בוכה על הספסל שם.." נזכר אורן, "הייתי חייב לתקן את זה עד הסוף." אמר אורן והביט בעיניה העמוקות של סתיו, שנצצו מאור הירח שהאיר מהחלון.

"אתה לא יודע איך גרמת לי להרגיש." אמרה סתיו בחיוך מתוק.

"אז הצלחתי לפצות אותך?" הוא שאל.

"מה פתאום! זה לא מספיק!" אמרה סתיו, אורן הרים גבה.

"צריך גם נשיקה." היא אמרה, ואורן הוקל.

"כן, המפקדת." אורן הצדיע וגרם לסתיו לצחוק, את הצחוק שכל כך אהב. הוא תפס את ראשה לנשיקה סוערת, ונשכב מעליה, בידו האחת מלטף את עורפה ובידו השנייה תומך בעצמו על המיטה.

סתיו העבירה יד לכל אורך בטנו של אורן, ואז ליטפה את גבו עם שתי ידיה.

אורן ירד לצווארה ונישק אותו נשיקות קטנות.

"אני אוהב אותך." הוא לחש באוזנה, היא הרגישה שהמילים שלו חלחלו בתוכה והגיעו עד לקצות האצבעות. היא חייכה והמשיכה ללטף את גבו של אורן, קצת באצבעות וקצת בציפורניים.

אורן נשכב ליד סתיו, מלטף בידו את ירכה של סתיו מתחת לשמיכה. שניהם היו מכוסים עד למותניים.

סתיו השעינה את ראשה על חזהו של אורן, מרגישה כל נשימה ופעימת לב שלו.

וכך הם נרדמו, כשראשה של סתיו נח על גופו של אורן ואורן מלטף את שיערה של סתיו באיטיות עדינה.

-למחרת-

סתיו פקחה את עיניה באיטיות ומצאה את עצמה עדיין נחה על אורן. מיד כשראתה את פניו עלה על שפתיה חיוך. הוא היה כל כך שליו, הפה שלו היה פתוח מעט והוא נשם באיטיות. סתיו הרגישה את חום גופו.

היא קמה, מנסה שלא להזיז אותו יותר מדי ולהעיר אותו, ורכנה אליו. היא נשקה לו נשיקה רכה ליד השפה. היא קמה מהמיטה ונכנסה למקלחת לשטיפה קצרה, התלבשה ולקחה את הפלאפון שלה מהשידה ליד המיטה.

'איפה את?' היא שלחה SMS לאור.

תוך כמה שניות הפלאפון השמיע צליל חלש.

'בחדר של מתן. בואי ניפגש בלובי, יש לי המון מה לספר לך!' סתיו קראה את ההודעה מהמסך.

'טוב.. אני שם עוד 2 דקות.' היא השיבה לאור.

היא שמה נעליים וסידרה קצת את השיער שלה מול המראה, והתקדמה אל הדלת. לפני שיצאה היא העיפה מבט אחרון לאורן, שעדיין ישן כמו תינוק על המיטה.

היא פתחה את הדלת וכמעט יצאה, אבל אז שמעה אותו ממלמל משהו...

היא התקדמה אליו וניסתה לשמוע מה הוא אומר.

"סת..סתיו.." הוא דיבר מתוך שינה. סתיו צחקה.

'הוא חולם עליי...' חשבה וחייכה חיוך קטן. היא ירדה על הברכיים עד שהייתה בגובה שלו, והעבירה יד מרפרפת על פניו.

היא ישבה שם כמה דקות, מלטפת אותו ברכות...

"אההההה!!!!"

 

 

אוו... מה קרה? O:

 

הנה רמזים... ^^:

 

"מה קרה שם?"

-

'איפה את?'

-

"מה מצחיק?!"

-

"פרידה."

-

"מה, עכשיו?"

-

 

ובקשר להפתעה............................

 

הפוסט הבא? לא יהיה פרק. O:

 

זתומרת הספוילרים הם כן לפרק הבא, אבל פרק 25 יגיע רק אחרי הפוסט הבא. פוסט הבא הוא פוסט מיוחד בימנו... ^^

 

צפו להפתעה!

 

לילה טוב לכם. 3333333>

 

נכתב על ידי הכותבת :] , 24/5/2008 21:33  
39 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הכותבת :] ב-28/5/2008 14:09
 



פרק 23.


HOWDY!

מה קורה? (:

 

אז... עכשיו פרק, בסוף הפרק יש צילום מגניב של כניסות שצילמתי (XD) וגם שיר שכתבתי... לא חייבים לקרוא. רק אם בא לכם. ^^

 

אז הנה הפרק. D:

 

 

פרק 23

 

עוד לפני שאורן הספיק להיזכר במה מדובר, הם שמעו את קולה של אמה של תמר מבפנים.

"ילדים, האוכל מוכן!  בואו תאכלו." היא קראה בחיוך מזמין.

"די! לא נכון!" אורן הביט באוכל שבצלחת ונדהם.

"ידעתי שתיזכר." אמרה תמר והתיישבה ליד השולחן היוקרתי, מסדרת את בגדיה.

"חביתה עם קינמון?! בדיוק כמו שאכלנו אז... איזה קטעים..." אמר אורן והתיישב לידה בשולחן. סתיו הלכה אחריהם בראש מושפל, מייחלת שתבלע אותה האדמה.

המשפחה ישבה לאכול, מדברת ומעלה זכרונות מהקיץ שעבר, וסתיו ישבה סגורה, מחכה שהכל ייגמר.

"אוי, אתם לא יודעים מה יש לי כאן." אמרה האמא וקמה מהשולחן, מתקדמת לארון הספרים שעמד במטבח ומוציאה ממנו ספר אדום וגדול.

"מה זה?" שאל אורן.

"זה תמונות שלך ושל תמר!" אמרה האמא המאושרת בחיוך. היא פתחה את הספר ודפדפה בין העמודים, כל רגע מתפרצת בהתרגשות.

"אויש איזה מתוקים!"

"תראה אותם כאן, מיכה!"

"אוי, כמה מתוק..."

"אורן, זוכר את זה?"

וכדומה.

סתיו גם היא הביטה בתמונות, אבל לא גילתה הרבה עניין. עד שהגיעו לתמונה מסוימת.

בתמונה נראתה תמר, לבושה בשמלה קלילה בצבע בורדו, נשענת על מעקה של ספינה גדולה. שיערה מתנפנף ברוח ולידה עומד לא אחר מאשר אורן, שמחבק את מותנה של תמר בחיוך. השניים מחייכים בעליזות למצלמה, ברקע השקיעה הכתומה-וורודה. ראשה של תמר נשען על כתפו של אורן והשניים עומדים צמוד אחד לשנייה.

"זה מדהים..." אמרה תמר ונגעה בתמונה.

סתיו הרגישה דמעות בעיניה, היא לא שלטה בזה. היא הרימה את מבטה אל פניו של אורן, שנראה מתרגש ומחייך.

'אני לא יכולה יותר...' חשבה סתיו ונשברה.

היא קמה מהשולחן ופרצה החוצה מדלת הבית, מוחה את הדמעות שזלגו וזלגו בלי רחמים.

"מה קרה לה?!" שאלה תמר.

"כנראה שהיא ממש מתרגשת מהתמונות." התלוצץ מיכה וכולם צחקו מלבד אורן. הוא בכלל לא שם לב עד כמה הוא פגע בה, איך הוא נטש אותה, איך הוא הפר את מה שהבטיח.

הכל בא אליו בבום.

"היה ממש נחמד, באמת, אבל אני חייב לזוז." קם אורן מהשולחן.

"למה? תישאר עוד קצת! היא תסתדר!" אמרה תמר ואחזה בידו.

אורן הביט ביד שלה.

"מצטער, אני חייב ללכת." הוא אמר, השתחרר מאחיזתה ומבלי להוסיף מילה הוא עזב את הבית ויצא אל הרחוב.

"סתיו!!!" הוא צעק וחיפש אותה סביבו, אבל אף אדם לא נראה בקרבתו.

"סתיו!! איפה את?! סתיו!!" הוא צעק שוב והסתובב בשכונה, לחוץ ומודאג.

'מה אם קרה לה משהו? איפה היא יכולה להיות?' חשב לעצמו והתפלל בליבו שהיא בריאה ושלמה.

הוא ניסה להתקשר אליה כמה פעמים, אבל לא היה מענה. הוא לא ידע מה לעשות, הוא היה מתוסכל.

הוא הוסיף לחפש אותה ולצרוח את שמה ברחבי השכונה עוד חצי שעה, עד שהבחין בדמות רחוקה יושבת על ספסל ובוכה.

"סתיו??" הוא צעק, מחכה לתשובה, אבל לא מקבל אותה.

הוא התקדם אל הדמות המעורפלת, שלאט לאט נהייתה לו יותר ויותר ברורה.

"סתיו, זאת את?" הוא נגע בכתפה. היא לא הגיבה.

הוא התיישב לידה על הספסל וניסה להציץ בפניה, אבל היא הסתירה אותן בשתי ידיה. אורן תפס בעדינות את הידיים שלה והסיר אותן מפניה. לפניו נגלו פניה של סתיו, מרוחים באיפור וספוגים בדמעות.

"לא יכולתי להיות שם יותר.." היא ייבבה.

"לא היית איתי.. רק הפרעתי לך.." היא המשיכה לבכות. אורן הביט בה, מקשיב ומפנים כל מילה שלה.

"אני כזה אידיוט.. איך יכולתי להיות כזה מפגר?!" אמר לעצמו וחיבק את כתפיה של סתיו, אבל היא התרחקה ממנו.

"לא אמרת לה. למרות שהבטחת." היא אמרה ומחתה את דמעותיה.

"אני יודע.. אני.." הוא לא מצא את המילים.

"אני לא יודע למה. אבל את חייבת להאמין לי." הוא תפס בכתפיה והביט ישר בעיניה האדומות.

"אין לי שום רגשות אליה, וממש לא בראש שלי להיות איתה." הוא אמר.

"אני כבר לא יודעת אם להאמין לך או לא." היא אמרה ומחתה את הדמעות.

"כשהיינו שם, היית רק איתה, עם ה.. משפחה המושלמת שלה, אכלתם ביחד, דיברתם בלי לשתף אותי... אני לא חושבת שלא בראש שלך להיות איתה. אתם דווקא די מתאימים..." היא אמרה ופרצה בבכי שוב.

"ממש זיווג משמיים.. שני מושלמים.." היא המשיכה לבכות, והוא רק הביט בה, בלי לגעת, בלי לפצות פה.

"סתיו.. אני נשבע לך.." החל אורן לומר, אבל סתיו קטעה אותו.

"מה שווה השבועה שלך? אה? גם נשבעת שתגיד לה שאנחנו חברים, ולא קיימת את זה. למה שאני אאמין לך הפעם?" שאלה סתיו.

"נשבעתי שאני אספר לה, וזה גם מה שאני יעשה. אני לא אפר את השבועה הזאת." הוא אמר ומחה את דמעותיה של סתיו שזלגו על לחייה. סתיו לא עצרה בעדו.

"מתי תגיד לה?" היא שאלה.

"מתי שתרצי. רוצה שאני אגיד לה עכשיו? אני אגיד לה עכשיו." אמר אורן וקם מהספסל.

"וכדי שתהיי בטוחה, את הולכת לעמוד ממש לידי." הוא אמר והקים אותה מהספסל.

"אני לא רוצה לחזור לשם.." היא אמרה בראש מושפל.

אורן הרים את ראשה בסנטרה.

"תני לי רק עוד הזדמנות אחת, אני מבטיח לא לאכזב אותך הפעם." הוא אמר והביט ישר לתוך עיניה.

"אני לא יודעת." היא אמרה בהיסוס. עוד דמעה אחת זלגה על לחייה של סתיו. אורן קירב את פניה לפניו, ונשק לדמעה המלוחה בעדינות.

"את לא תתחרטי." הוא אחז בפניה, מוחה את דמעותיה באצבעותיו.

היא הסכימה, והם חזרו לבית הגדול, אורן בנחישות וסתיו בדאגה.

'אני מקווה שאתה יודע מה אתה עושה.' היא חשבה, והחזיקה את ידו בחוזקה.

 

 

פרק ארוווך! O:

 

טוב הנה ספוילרים...:

 

"אני לא מאמינה שאמרת לה את זה!"

-

"מה זה? תראה לי..."

-

"הזוי."

-

"מה פתאום! זה לא מספיק!"

-

"אההההה!!!!"

-

"סת..סתיו.."

-

'איזה גוף...'

-

 

זהו... והנה כניסות מגניבות.. זה עוקב XD:

 



 

טוב ועכשיו שיר שכתבתי... אתמול בלילה. כשהרגשתי דחף ע נ ק י לפרוק את מה שיושב לי על הלב.

 

אמרו לך לא לחלום,

את מחפשת אחר אור יום,

הוא לא מה שאת חושבת.

הוא לא מי שאת מחפשת.

את יושבת בצד ושותקת,

והזמן עוצר מלכת...

 

קשר עין

קריצה נסתרת

הלב בשמיים

אבל התחושה חולפת.

 

את יודעת

את מבינה

שהוא לא מי שאת רוצה.

הוא לובש מסכה.

אז את שוב מתיישבת בצד,

ובוכה.

 

אמרו לך לא לחלום...

 

ואת חולמת.

 

נכתב על ידי הכותבת :] , 20/5/2008 16:51  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הכותבת :] ב-27/5/2008 16:21
 



לדף הבא
דפים:  

11,433
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להכותבת :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הכותבת :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)