פרק 3
התחלתי להילחץ כמו מפגרת, הרי הוא לא יודע מי אני אז מה הבעיות שלי? התחלתי לחשוב אם כדי לי לשלוח הודעה, ומה אם אני אפשל והוא יחשוב שאני מפגרת? אחרי כמה דקות של מחשבות רבות החלטתי לשלוח הודעה, פתחתי איתו חלון שיחה ושלחתי לו "היי" לא עברו דקות רבות עד שהוא שלח לי הודעה חזרה "היי, מה קורה?" ישר חייכתי לעצמי, סופסוף יוצא לי לדבר איתו, גם אם זה לא פנים מול פנים.
"מצוין, אצלך?" שלחתי יחד עם חייכן קטן.
"הכול בסדר.. יש אצלי פה חבר, אלון.. אם את מכירה"
כן, את האמת הכרתי את אלון, היה לו שיער בלונדיני ארוך והוא היה.. די נמוך.
"אה.. כן.. בערך" צחקתי לעצמי.
"אתה משחק כדורסל?" הקלדתי אחרי כמה שניות.
"כן, ואני גם מכיר את אח שלך" הוא שלח לי עם חייכן קטן "תמסרי לו ד"ש ממני" שלח אחרי כמה שניות.
"אין בעיה" הקלדתי וחייכתי לעצמי.
"אנחנו צריכים ללכת.. אז נדבר כבר" הוא הקליד והתנתק מהמסנג'ר.
נשענתי על משענת הכיסא וחייכתי לעצמי, לא האמנתי שדיברתי איתו, הוא היה כל כך חמוד.
_
"הדס! את לא קולטת! היום דיברתי עם אור במסנג'ר!" אמרתי בשמחה להדס כשנכנסתי לבית שלה.
"וואי באמת?! ונו.. איך היה?!" היא קרצה לי וצחקה.
"מדהים! הוא ממש חמוד!" אמרתי בהתרגשות והתיישבתי על המיטה שלה.
"תני לי גם את המסן שלו!"
"אוקיי, אני זוכרת אותו!" אמרתי והתיישבתי על כיסא המחשב מתחברת למסנג'ר ומוסיפה לה את אור.
"הוא מחובר?" שאלה בנתיים שהיא מחטטת בארון שלה.
"לא, אבל הוא בטח בקרוב יתחבר" חייכתי.
_
למחרת בבית ספר:
"ילדים, ממחר אנחנו מתחילים לעבוד על הופעת הסיום הגדולה שכבר עשינו לה טיפה חזרות כפי שיודע לכם אנחנו נעלה את ההצגה בעקבות הסרט נרניה – האריה המכשפה וארון הבגדים" המורה לדרמה סול אמרה לנו, היה לה שיער מטולטל נפוח "לפי הרמה שלכם במשחק אני חילקתי אתכם לתפקידים ולמערכות, במערכה הראשונה נוי תשחק את לוסי" סול הצביעה על ילדה בלונדינית נמוכה עם עיניים חומות קטנות, היא הייתה אחת הילדות הכי מקובלות בשיכבה שלי.
היא המשיכה לחלק אותנו לתפקידים לפי המערכות, אני שיחקתי את ציפור היופי במערכה הראשונה שלצידי גילי, חברה שלי כבר מהקיבוץ, ילדה יפה עם שיער מטולטל ועיניים חומות בוהקות שיחקה את ציפור השיר. את האמת לא הבנתי למה היא נתנה לי לשחק את ציפור היופי, הרי אני לא יפה וגם לא מתקרבת לזה, כששאלתי את סול למה דווקא אני ציפור היופי היא הסבירה לי שזה בגלל שאני ילדה מאוד יפה, גילי דווקא הבנתי למה היא שיחקה את ציפור השיר, הרי היא תמיד הייתה שרה, בכול מקום ובכול זמן, וגם היא ידעה לשיר מאוד יפה.
לצידנו שיחק ילד מהקיבוץ שלי גם, נמוך עם שיער שטני בשם ירון, הוא שיחק את אדום החזה.
כמה חודשים אחר כך:
"מאיה!!!!" הדס באה עליי בהתרגשות, שמחה ועליזה.
"מה קרה?" צחקתי.
"אני ודניאל חברים!!!" היא קפצה מרוב שמחה.
"מה הוא נפרד מנורית?!"
"כן! בשבילי!" היא חיבקה אותי.
"את לא מבינה כמה אני שמחה בשבילך!" חיבקתי אותה בחזרה.
"אני פשוט מאושרת! מאושרת!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
