לפעמים הולך אני בדרך, השביל שבו הלכתי כה הרבה

הוא כבר אינו דומה לשביל אותו הכרתי והדרך קיבלה יעד כה שונה.

הספסל נטול שיבה שהתפעלה מילד שצועד לו, ואני כבר לא הילד שצעד.

עבר כל כך יפה שיזכר לנצח, אם רק אפשר היה לחיות לעד.

מסביב לשביל צומח חורש, אשר מצל מלהט החמה,

מעט גדול יותר מפעם, מעבר לכך כמעט לא השתנה.

גם הוא צפה והתפעל מילד שצועד לו, אך היחיד אשר נשאר מעל האדמה.

קוסם מופלא שמשחזר תמיד את אותו הקסם, וכנראה ימשיך כך כל חיי.

הרוח הקלה סימנה תחילת הטקס, כל ענף הפך שרביט שנע

מצל קריר עלה הריח, איתו העבר חזר לפתע ולכמה רגעים אותי בלע,

הם צופים בי והנני שוב אותו הילד שצועד לו, אותו הילד שצעד.

עבר כל כך יפה שיזכר לנצח, אם רק אפשר היה לצעוד בשביל לעד.