הכל מתחיל להתיישב לאט לאט,
התקופה המעפנה מתחילה לעזוב...
אחרי הרבה כאבי גידים,זריקות,דלקת בכליות ובעיות עם ההורים
עדיין יש תקווה.
חופש פורים?
הלכתי מהבית [מריבה רצינית עם ההורים]
הייתי אצל אנדריי,למרות שהרגשתי שלעזוב את הבית זו לא הבחירה הנכונה אבל אז ישר אגנרתי את המחשבה הזו והמשכתי הלאה.
בסופו של דבר הכל הסתדר.
הייתה לי תקופה נוראית עם הריקודים,אבל החלטתי להתחיל לקרוע את התחת..והבן הכי לא צפוי פשוט אמר לי
להשקיע בזה כשהוא זה שהיה הכי נגד.
וואי שנה ושלושה חודשים עברו כבר,אהבה שאני מרגישה כלפיו או אפילו אפשר לומר אהבה שיש בנינו בחיים לא חוויתי אותה.
יום אחד לא ישנו אחד ליד השני בתקופה של החופש..והוא פשוט הציף אותי באסמסים עד כמה הוא מתגעגע ועד כמה אני חסרה כשאני לא ישנה לידו,
ההרגשה הכי כייפית והכי מרגשת שיש...שכן יש מישהו שאוהב,אכפת לו ושתמיד אפשר לפנות אליו.
הבעיה באהבה שאתה אפילו לא יכול לתאר אותה לבן אדם שאתה אוהב,אתה כל כך רוצה אבל אתה לא יודע מה המילים הנכונות שיכולות לבטא בדיוק את אותה ההרגשה,ולפעמים זה אפילו מציק.
אתמול פשוט מצאנו ספר של מפרש חלומות,ישבנו והתחלנו לקרוא..פתאום באיזה רגע הרגשתי כל כך קורבה אליו..
דאימ,רק שזה בחיים לא ייגמר.
חוץ מיזה,מלא מלא מלינות לימודים ואני כל כך הזנכתי את זה,שאני פשוט חייבת לתפוס את עצמי בידיים.
לא רק מה שקשור ללימודים האמת,אלה להכל לכל מה שאני עושה,אני פשוט מזניחה..
בא לי להתחיל לקורא ספר ובאמת לסיים אותו.אני מתגעגעת לזמן שהיה לי פעם..אני מרגישה לחוצה כמו טמפון.
ההרגשה לעדכן סוףסוף..באמת ממש משחררת.התגעגעת להרגשה הזו.
לילה טוב.
