כלומר, קניתי אזניים וזנב "של עכבר" בשניים עשר שקל (קיבלתי פפיון מיותר "של עכבר", לגמרי בחינם).

"את נראית טוב", החמיאה לי זאת שמעלי בצבא, בעודה מעיפה מבט על הפליז האפור (העכברי, סליחה) והגדול העלי שלבשתי,

והמכנסיים האפורים הבלויים שבדיוק היום מצאו להם זמן להקרע בקרסול בעקבות התעמרויות השנים האחרונות. "וגם אהבתי את הנעליים".

"תודה", שמחתי ובעצם בדיעבד אולי זו היתה דרכה העדינה להגיד שברוך השם, הגיע הזמן באמת שאני אעשה גבות

"לא הצלחתי לשים את האצבע מה שונה!" אמרה הפסיכולוגית שכסיפרתי לה את זה ברצף הקמתי-התלבשתי. "חשבתי שרזית!"

היום ביליתי בתל אביב עם עוד חברה אמיצה, ובסוף מצאנו (גם) לי צעצוע מין כפי שרציתי.

אני חושבת על הכסף שהשקעתי החודש בתחביב הזה, ופתאום מתחשק לי להוסיף אותו לביטוח של תכולת הבית:

איך זה שחתיכת פלסטיק עולה כל כך ביוקר?!   .

כבר שבועיים שיום רביעי מסתמן כחמישי החדש. פשוט לא ברור איך עומד בפתח עוד יום עבודה.