עוד ספין מבית היוצר של אנסי קצב.

מעניין מי הקופירייטר שלו.

היה לי יום נורא בצבא.

זה התחיל בכך שצלצלו אלי חמש דקות לפני שעת תחילת העבודה המוצהרת,

וחירבשו לי את התנומה המסורתית שבין ההסעה לתחילת היום, והמשיך ב...

במה לא בעצם? לא ייאמן שכל זה נכנס ביום אחד. ועוד ביום חמישי.

חזרתי עמוסה ומותשת ובבית היו משפצים שהתקינו בחדר של אחותי את כל דלתות הארונות שנפלו מציריהן במשך השנים.

הייתי מגעילה אליהם מאוד כי לא ציפיתי לזרים רועשים בבית שלי. אני עדיין עמוסה ומותשת. זה כנראה יום לשינה מוקדמת.

חוץ מזה, אני חושבת על המכונף ומבינה שהחיים שלנו נסחפים הרחק זה מזה לאט לאט.

זה קצת מכל דבר, ובעיקר הרבה טבעי. אבל כל הקצתים האלה מושכים לי בשרוול, ואין לי כח לתת להם תשומת לב.