היום אמור היה להסתיים מוקדם ובשמש אבל שכחתי את המעיל שלי שם ואז התחלתי להתרוצץ ולחפש אותו.

[למעיל שלום, אגב. מישהו מצא אותו, זיהה שזה שלי (זה מעיל צבאי, יש עליו תג יחידה) והגעתי אליו לקחת.]

בגלל שהתרוצצתי באיזור מרכזי יחסית בתל אביב, הרשיתי לעצמי לפחות להרים טלפון לידיד שעובד קרוב,

שיצא מהמאורה שלו להגיד שלום, והוא יצא. יפה יפה. אחר כך נסעתי למתחתנת, והיא כה הריונית.

דידינו לנו אל הגינה הציבורית, ואחר כך בחזרה כי היא כבר היתה צריכה פיפי, וזה משעשע.

זה היה אמור להיות יום כיפי ממש אבל בעצם סתם התעייפתי ולא היה לי כל כך שמח.

אנ לא יודעת מה לעשות עם ימים כאלה, שבהם הדברים פחות נעימים להצגה.

עוד מתוכנן לי להיום מפגש עם המכונף וחברתו, שזה מצד אחד יכול להיות נהדר (כי הם מצחיקים ויופי איתם)

ומצד שני ממש ממש יכול לחרב את היום סופית [אני עדיין מקנאה (מקנאה זה האח המכוער של מקנאת) וזה מביך אותי].

אני שוקלת להבריז להם ולא מחליטה. אנסה לטלפן ונראה מה יהיה.

וגם: חשבתי להתחיל בדיאטה הלא הגיונית הזאת, אבל כשאני חושבת על זה- זה זמן ממש רע עכשיו, שבועיים לפני אירוע רציני מאוד בעבודה.

היום אכלתי לפי זה והסתבר שמתוך מה שיש בצבא אני יכולה לאכול פחות או יותר אורז,

ואפילו אם כן מביאים אוכל מהבית צפויה תקופה של תחושה מבואסת בשל סיבות פיזיולוגיות.

תמיד ישנה האופציה שאני פשוט מחילה על עצמי בשל מה שכתוב בראש הדף- "הכניסה לפסיכוסמטים אסורה",

אבל האמת היא שאני לא חושבת שבמקרה שלי מדובר בפסיכוסומטיה,
(אחרי הכל, פרט למובנים מאליהם יש שם סעיף רגישות לעשן סיגריות ולריחות כימיקלים שמאוד מאוד תקף עבורי),

רק בעצלות עיקשת לבצע משהו שכנראה ישפר את המצב.

בינתיים החלטתי להתחיל לאסוף בבית כל מיני דברים שכן מותר כדי לא ליצור מצב שבו אני עומדת בפני שוקת שבורה (כמו... כרגע),

וגם את כל הפרוביוטיקה-או"ם-שמו"ם ש"צריך" לקחת אולי כדאי לקנות לפני שמסכנים את הגוף עם כל מיני רעלנים מבית.

אולי, ואולי, ואולי, ואולי עד אז כבר יהיה גם תור אצל גסטרולוג כמו שהרופא ממילא נתן.

אוף. 

איך מאכזב אותי היום הזה.