בציפיה הזאת - משהו שמונע ממני לחיות את החיים שהגוף שלי רוצה עבורי.

לא אלאה אתכם בפרטים, אבל כשאחרים חיים באיזורי זמן אחרים, קשה לקבוע איתם פגישה.

כך זה עכשיו עם המכונף וחברתו- אתמול פיהקתי חצי שעה לפני שהם צלצלו באיחור וקבענו שלא להפגש כי אין כבר טעם היום.

אולי מחר, נדברנו, והאולי הזה מעיק על השבת שלי, סוחב אותה מן הספונטניות אל ה"אולי הם יצלצלו".

תזכורת לעצמי: להרשות את זה עם אנשים שאני רוצה. לא להרשות את זה ככה. בלי רווח בצד. התרגשות עקרה לגמרי.

הייתי צריכה לישון עכשיו כי זה מה שאני רוצה. במקום זה אלך להתקלח.

כשיצאתי מהמקלחת צלצלו. הציעו משהו אחר ממה שהסכמנו עליו.

לא רציתי.

הצעתי פעם אחרת, כי הפעם רציתי מה שאני רוצה. 

נכנעו.

לא מן הנמנע לראות את זה גם כאילו הפכתי לno fun bitch.

ולכן תוספת מאוחרת שהיתה צריכה להכנס כפוסט נפרד בכלל:

אני מתחילה לעשות לי אוסף תמונות קטן לגבי איך זה נראה כשטוב.

הנה עוד אחת

מהאתר הזה.