הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 10/2009
לקשור קצוות
דבר שלא אמרתי כאן אחרי חגיגות יום ההולדת הקודם.
חוץ מיתושים בצימר, קרוב המשפחה המפורש של "שנני: לא"
קישור והנה זה כתוב, (וקראו את הקישור טרם שתמשיכו),
וכמו שהפסיכולוגית הרימה עיניים מופתעות כשאמרתי לה:
ולא יכולתי להגיד כלום וזה נהיה כמו תאונת שרשרת.
היה צריך להעשות ממש רע כדי שתהיה דחיפה החוצה, וזה עבד.
היה ממש רע, אי שם בלבב פנימה. בחוץ לקח לבכי כמה ימים להגיע,
ולמילים עוד קצת, ולאפשרות לומר כאן- כשנה.
כן, אני יודעת וידעתי גם אז, שהוא לא אנס.
אני יודעת שאל הערבה הפרוצה והקרה של אונס, לקחתי את עצמי.
לכן בסופו של דבר יכולתי לא לא לנטור לו, אלא במקום זה להכנס לפחד אדיר שכל מערכת יחסים שלי תגיע למצב הזה בסופו של דבר. שאני עושה את מניפולציית העשור ובסופו של דבר מצליחה לגרום אפילו לאדיר ולקשוב שבבני הזוג לשחק לידי. את תפקיד האנס. מצליחה אפילו תחת ההשגחה הכי אכפתית וקרובה לצאת לבד לשם, ולקחת אותו איתי בדיעבד.
אני רוצה להעתיק לכאן שיחה שישבה בטיוטות מאיזו פעם
של אחרי המבול, כשישבנו בשני צדדים שונים של המרפסת,
אני מכורבלת והוא מעשן, והעולמות שלנו כבר מתחילים להארג בנפרד.
קראתי אז את הפוסט הזה של תגית, ויצא לנו לדבר על הסכמה ועל מוסכמות,
למרות שברגע שהמילה "אונס" עולה היא מחניקה לי כל רסיס של הגיון ולא מאפשרת לי להמשיך בדיון אלא אם אחביא אותה מעיני עצמי ואשים במקומה שק תפוחי אדמה, או את האות X.
הדיון היה כללי אבל כמו צנצנת טובה רציתי לגעת בנושא בראי החוויות שלי. זו, וזו עם הבנזונה.
ולמרות שהן אחרות, התחלתי בלומר, חוויות אונס.
הוא התקפל.
אתה הרי יודע שזה לא אותו דבר, שההבדל הגדול והמהותי הוא בתחושה שאתה חבר שלי, תמיד.
אבל אני לא מסוגלת להתייחס לאונס בצורה קונקרטית ולכן אני משתמשת בפורמליזם. מחליפה אונס בX ומשתמשת בX לצורך הדיון.
זו נקודת כאב שלי, הוא אמר.
אני לא יכול שלא לכאוב כשאת קוראת לזה (אונס)...
כשאת אומרת שני X.
הערה: בטיוטה המילים "חבר שלי" היו מקושרות לפוסט שכבר פס כנראה מן הוירטואליה. לכל הפחות מת הקישור.
אם אני זוכרת נכון זה פוסט של מישהי על חלום שבו היא חווה מחדש מערכת יחסים עם מישהו, אבל הפעם מלאה ברגש, עגולה ומהדהדת ולא שטחית. וכשהיא מתעוררת מהחלום הזה היא מבינה עד כמה הוא מעולם בעולם האמיתי לא היה חבר שלה. ועל דרך הניגוד, מזה שעכשיו היא יודעת איך ההרגשה, כמה טוב שיש מי שכן. חבר. וככה אני מרגישה בקשר למכונף. הוא היה חבר שלי. תמיד. אפילו ברגע הקשה הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
