הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 6/2010
(עוד) פוסט יומולדת: עשר שנים וחצי
היתה לנו היום הצגה בצה"ל.
אמורה היתה להיות הצגת הסברה בנושא הטרדה מינית.
בפועל "ארמון של שתיקה" היה הטקסט שהכי דיבר מפי מישהי שחוותה אונס שראיתי מימי.
התוכן היה קשה ואנשים איבדו ריכוז כשהיו קטעים מפורשים.
וכשהיו קטעים מטאפוריים, אפילו לי היה קשה לעקוב.
אבל באמצע ראיתי כל כך הרבה קוים מקבילים.
תמיד מצחיקה אותי הבנאליות שבכך שהדברים הכל כך אישיים האלה, הם משותפים.
1. שתיקה, גם כתגובה וגם לאחר מכן, ב(אי ה-)יכולת לזעוק החוצה.
יונה וולך- [לא יכולתי לעשות עם זה כלום, אתה שומע? זה היה אצלי בידיים. ולא יכולתי לעשות כלום.]
ארמון של שתיקה- אצלי, מבצר של קרח [2001].
2. הפניה של השנאה, האשמה, הרגשות הקשים, פנימה. דכאון.
מאלה אין לי זכר- לא כתבתי. גם לא שרתי בתקופה ההיא. זה היה הדבר הגדול ביותר שנלקח ממני.
אולי רק זה [2001].
3.טריגרים, פחד לא פרופורציונלי.
בהצגה "כמה פעמים אמרתי לך, את הנס קפה אל תעשי לי עם חלב! / את לא מבינה שהלבן הזה, הוא הורג אותי!"
היא פחדה מלבן, אני- משחור [2004]
וכשבגדתי בעיקרון הזה, חזרה אי היכולת לדבר בזמן הנכון, והעניקה לי חווית אונס נוספת [2008].
4. דיסוציאציה - פיצול או חוויה של ניתוק "זו לא אני ששתקתי, זו היא!"
הישרדות (שיר של יום רע במיוחד) [2001]
5. לא לסמוך על אף גבר / לאהוב אישה
שירת הטווס / קריאת השלדג [2004]
שלושה ימים א-ג
א'- מדבר. אי היכולת למצוא את עקבותייך, להחלץ.
ב'- הקריאה החוצה. תגובת החברה, תגובת המשפחה.
ג'- להמשיך בחיים.
ביצוע של דנה ברגר
(אני לא מוצאת על הרשת את הביצועים, הנפרדים, של אחינועם ניני).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
