לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2010

הכניסני תחת כנפך והיי לי אם ואחות


ואני רואה את הכאב הזה משתקף במילים שלי.
מותחת קו על "נמצא (שניתן למוצאו)".
על "חֵיק", על "חמלה".

מכבה בשתי אצבעות את להבת ה"לוּ".

רואה את הנהִיה מתחלפת בשוועה.
אוף, איך לא רציתי לחזור ולשווע.
ככה זה כשהנשימה מתקצרת מתוך המצוקה,
מזכיר לי יותר מכל את הבכי ההיסטרי,
המשוכנע בסכנת הכליה, של תינוק.
קריאתו של חסר הישע.


באוזניות (שירת הshuffle) יהודה פוליקר שר לי:
אולי אהבנו בתמימות יותר מדי שירים / והאמנו שנמות על מה שהן אומרים.

והמרחק - מוחלט ואמיתי, אולי
אבל יותר מכל הוא מרגיש כמו רִיק וחוסר ממשות.


(איך) מתוך זה לנשום, לעזאזל.
נכתב על ידי , 8/8/2010 16:49   בקטגוריות מילים מילים.  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט


הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצבע ואור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צבע ואור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)