לרגל זה שקיבלתי את כל שלושת הציונים של המבחנים מהשבוע הראשון של עונת הבחינות, ושכולם נמצאים בטווח 98-100.
אני מבסוטה עד הגג, משום שאלה היו הקורסים שהיה לי מעניין בהם ושהפלגתי לחשוב על החומרים שלהם גם מחוץ למסגרת הקשיחה של הקורס עצמו,
וזה משמח אותי לדעת שגם הצלחתי לדאות מהם קצת (משהו שנותן לי תחושת ערך אמיתית) וגם הצלחתי שלא לאבד את הקשר עם החומר המקורי, ולתת לאנשים-הבוחנים את מה שהם רצו (הערך שמופיע בגליון הציונים).
חוץ מזה MJ שינתה את הדיווח שלה על מה שכתוב כאן,
כך שאפילו עוד יותר קל לי להטיל חלק מהאשמה על הבנזונה,
וזה מקל עלי ממש, עד כדי דמעות.
אני במין מצב משונה כזה, שכל כך נהניתי שאני מרגישה שאני רוצה להודות לכל מי שחייך אלי בתהליך הזה.
כל מיני אנשים שאני לא חושבת שאני באמת מהווה דמות בעולם שלהם, אבל הם מהווים כזו בשלי.
למתרגל של הקורס בפילוסופיה של הנפש [1],
לדוקטור המתוק מתל אביב שכתב לי את ההמלצה האקדמית שהייתי צריכה כדי להרשם
(ורשם "נֹגה" במקום רותם, וכשבאתי אליו לתקן אמר שזה מפני שגם עם רֹתם הוא מתלבט תמיד אם לכתוב בכתיב חסר או מלא, ולכן זה התבלבל לו),
כאלה.
אני רוצה לספר להם כמה מעולה החוויה היתה בעיני.
[1] זה פיתוי לא לשלוח לו את הפוסט שלי, ההוא עם הנסורת פוצה את פיה, בגלל השימוש בתיאוריה של הקורס. לו היה כתוב מספיק טוב, הייתי עושה את זה. אבל מסתבר שרוב הקוראים שלו לא הצליחו לקרוא אותו עד הסוף, ודווקא בדיוק בגלל השימוש הזה. אז ברור לי שאין לי מה לחפש בכיוון הזה. אבל לי הוא ברור וההבחנה היתה חשובה לי. אני עוד לא יודעת להיות העורך של זה, אבל אצטרך לערוך את זה להצגה מתישהו, ולו כדי שהטקסט יהיה קריא כדי שהמסכנים ששלחתי אותם אליו יהיו יכולים לעמוד בציפיותי לקרוא אותו.