ברור וטבעי שאת מפסידה הסמסטר יותר קורסים מאלה שאליהם את נרשמת.

באוניברסיטה, אם לא שמת לב, יש יותר קורסים מקיבולת של אדם אחד,

ומכונת הזמן לא עובדת ליותר משעתיים-שלוש בשבוע.

הקשת על המרצפת שליד המעלית בבניין המזכירות חזרה, אחרי העלמות מטרידה של חודש.

אני קופצת משמחה כשאני רואה אותה.

גם התחמם פה ממש, רוב שעות האור אפשר להסתדר עם שכבה אחת של בגדים.

כבר לא צריך להתבצל כל הזמן, רק לקחת סווצ'ר בתיק. בעוד שלושה שבועות בטח כבר יהיה פה קיץ.

סיפור נוסף: אחרי שבניתי מערכת שעות ענקית וצבעונית שמסומן בה כל מה שאני חייבת לקחת וכל מה שאני רק רוצה, אתמול (יום הלימודים הנוראי שבו היו מתוכננות לי כבר שעות רצופות משמונה עד שמונה) הלכתי לשיעורים לפי אופן הבחירה הבא:

1. בשעה 8:00 הייתי במה שתכננתי.

2. בשעה 10:00 הלכתי לשירותים ופגשתי שם מישהי שפגשתי כבר אתמול. שאלתי אותה מה היא לומדת עכשיו, והתשובה כל כך מצאה חן בעיני [משהו בבלשנות] שהלכתי לזה במקום למה שהיה רשום לי במערכת.

3. בשעה 12:00 דיברתי עם המרצה של השיעור שהיה בשעה 10, התייעצתי איתו אילו שיעורים לקחת כדי לקדם את ענייני הפקולטטיים. הוא המליץ על קורס מתקדם באותו נושא [בבלשנות]. המתרגלת, שעמדה לידו,  אמרה שהקורס הזה מתקיים בשעתיים הקרובות. אז הלכתי אליו למשך השעתיים הבאות.

4. בשעה 14:00 דיברתי עם המרצה של השיעור המתקדם. היא אמרה שלא אכפת לה שארשם לשיעור שלה אם המזכירות בסדר עם זה. אז הלכתי לתרגול של מבוא לבלשנות לדרדקים מושתנים, שהיה לי במערכת, ואז קפצתי ישר לתוך השעה השניה של "אתגרים בבלשנות חישובית",שהוא קורס של שעתיים.  

5.  בשעה 16:00 הלכתי לתרגול של שעתיים, שבאמצע שלו יצאתי והלכתי לתרגול אחר שהוא תרגול של שעה. 

6. בשעה 18:00 הלכתי למה שתכננתי.

סה"כ: 12 שעות לימוד באותו היום, מתוכן 2 שבהן מתרחשים שני קורסים במקביל.  

קמתי היום בשעה לא סבירה כדי לגשת למזכירות ולנסות לארגן את כל ענייני מפצל הזמן, אבל אחרי כחצי שעה המתנה נאמר לי על ידי אשה שאני לא מכירה שהמזכירה לא תהיה היום. חבל שלא היה לי אומץ לשאול אותה איך קוראים לה, ומה היא מלמדת. לפי מראית העין ניחוש שלי: "מגדר וזהות בשירה מודרנית"  שהוא הקורס שיש בעוד עשר דקות אבל אני מפסידה אותו לטובת "קריאה בטקסטים מדעיים ומיומנויות אקדמיות", שהוא בתורו עולה על הרצאה של "מבני נתונים".

הסיבה היחידה שאני כאן מול מחשב ולא ישנה בחוץ בשמש היא שעוד לא התחמם *עד כדי כך*. 

עוד קצת עוד קצת עוד קצת ואז סוף שבוע. אני אצטרך לחיות עם אי הודאות של מפצל הזמן בסוף השבוע, וזה חבל, כי זה כבד לי.