ע' צלצל עוד בבוקר לשאול אם אנחנו ישנים ביחד הלילה כי זה הלילה הקבוע שלנו (אני במרכז. איפה אתה? בבאר שבע. אה. לא. טוב. חבל),

והאשה מאגורה שנתנה לי מייבש שיער זכרה שרציתי גם את "איך עושים דברים עם מילים" וכתבה לי מייל לומר שהוא במבצע עכשיו למנויי רסלינג, בשלושים שקל, ושאלה אם אני רוצה שהיא תקנה עבורי במחיר של המנויים,

וחברה אמיצה כתבה סמס שאומר שאומר שהיא לוקחת ברצינות את ההשתתפות המשותפת שלנו במשחק הדחיה, שזה יותר רציני ממה שאני לוקחת,

והקטה דחתה הצעה להשתתף במין משחק דומה שקשור לבעיה משותפת שיש לנו, אבל הוסיפה ברכת חג אוהדת ורכה,

ואידיום המהממת אמרה: "בואי נלך לים!" בדיוק על טווח הזמן שמתאים לי ללכת לים,

וביום רביעי מיד כשנגמר החג יש לי ארוחת צהריים עם הידיד הקורא-ולא-קורא שלי מכאן שזו חגיגה של עניין וסקרנות לפגוש אותו,

ומישהי נוספת מכאן ענתה לי בנימה כל כך ידידותית על המייל של חג שמח,

וכל זה מזכיר לי כמה אני אוהבת את החברים שלי, שהם אחד אחד אנשים שכל כך מרשימים אותי ואמיתיים איתי וטובים,

אז למה אני ממשיכה לדאוג כל כך ולהצר כל כך על הזמן הדחוק של MJ?

טפו

טפו

טפו.