פוסט השלמה ותמונות.

הגינה ההיא שראיתי סתם ככה בחצר של איזה בית.

תריסי הבית שבורים אבל הגינה מתוקתקת:

זרעים במעטפות על מתקן ייבוש, מנבטות קלקר, אדמה ודשן בשקים, וירוק ירוק ירוק בכל מקום.

מי יכול להסביר לי בשביל מה הפירמידות?

ועוד תמונה שממתינה מאז סוף החורף, ורק עכשיו צילמתי אותה בעקבות האתגר-שיר של פוטוספירה:

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת.

וכל הנקרה בדרכו עונה הוא "שלום!"

והנה ירוקים "עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת" 

חיוּת פורצת, שאין לעמוד בפניה:

ביצעתי בינתיים מחטף: אני כאן בדירה לבד ומתחילה לקמפס את שאריות האוכל האורגניות שלי.

כשתחזור השותפה אולי יהיה פה ריב. מצאתי קופסה (שקופה לצערי, היא לא אוהבת לראות לכלוך) שנסגרת הרמטית,

ואספתי קש כחומר יבש מהשכנים, לכיסוי בשטח, והחלטתי על מקום באחורי הבית.

לא יודעת אם הזכרתי את זה כבר, אבל כל אחורי הבית שלי הוא מפגע תברואתי גדול.

יש דליפת ביוב שנמשכת כבר חודשים על גבי חודשים, ודשא עבות כולל עץ תאנה שלם צומח עליה.  

אני קוראת לכל הקונסטרוקציה "עין חרא" (לקרוא בח' וע').

צהוב: זה הצבע הסביר באיזור. מאיפה לדעתכם מגיעים השטחים הירוקים הנפלאים? 

כן, זה דקל שם למטה.

ולידו- חשבתי בהתחלה שזה קקיון, אבל לא, זו בהחלט תאנה!

ארץ זבת ח...רא!

בכל מקרה, עוד קצת זבל מטבח מכוסה היטב בטח לא ישנה שם, לא לכמות הזבובים ולא לריח.

כמצע לזבל האורגני שלי בבית (שלא יצברו נוזלים בתחתית, זה פיחס) יש לי את הנייר הגרוס שהתכוונתי לעשות ממנו עיסת נייר.  

מוכנה לוותר על זה כרגע בשביל לעשות את הקומפוסט הכי סטרילי ומלוקק בעולם שקומפוסט יכול להיות. אני מקווה שזה יצליח.

יצאתי הבוקר רבע שעה מוקדם מכפי שהייתי צריכה, לראות את הדירה הפוטנציאלית הבאה.

רציתי להספיק לדבר עם הזקנה מקומה ראשונה בקשר לגינה, כך שאם היא תגיד כן אוכל להתחיל בשבת.

אבל אויה, בעשר בבוקר הזקנה והמטפלת, מסתבר, כבר בפנים הרחק מעין השמש. אז לא השבת.

אז היה לי זמן פנוי, הלכתי להסתובב בצ'כונה בקרבת הבית שעמדתי לראות, ומצאתי את עצמי שוב מול הבית ההוא,

שבחצר שלו עץ התפוזונים שנראה שאף אחד לא משתמש בו. הבית הזה הוא חידה בעבורי:

תמיד כשאני עוברת אף אחד אף פעם לא נמצא, ולכן אין את מי לשאול אם מותר לקטוף.

כבר התחלתי לשקול ברצינות את האפשרות שהבית נטוש. אבל היום שישי, וגם שעה סבירה כזאת, אז אולי הפעם...

ואכן! שני זקנים יושבים ומדברים במרפסת. אני מציגה את עצמי ומבקשת יפה והוא אומר: כן, בבקשה, בואי קחי, ממילא לא אוכלים אותם.

אני מפשפשת בתיקי אחר שקית (יש! שקית סנדוויצ'ים מהתקופה שלפני שהתחלתי לקחת קופסת אוכל) וקוטפת כארבעה חופנים.

"להוריד לך גם כמה?" אני שואלת אותו. "הם טובים לתה". "לא, לא".

הודיתי לו והלכתי.

הדירה שרציתי לראות קטנה ונחמדה, אבל אין חצר ואין מכונת כביסה ואין מספיק חלונות.

חזרתי לדירה לחשוב מה לעשות עם השלל.

חלק ילכו לסלט של מפגש הפורום.

ועבורי? החלטתי שגם בשבילי "הם טובים לתה" זה דבר שאני יכולה בקלות ליישם,

הרי ברצינות, לאכול תפוזים סתם ככה זו חריגה מהדיאטה שלי, אבל כשהם בתוך התה זה איכשהו בסדר.

כשהקפאתי תפוזונים בבית של ההורים לא השתמשתי בהם אף פעם, אז הפעם ננסה טריק אחר:

שרשרתי אותם במחט ותקעתי על המעקה של המרפסת, לייבוש.

כמה יפה!

עוד כמה פרסתי לפרוסות דקות והשארתי להתייבש כחטיף (אסור, אבל טעים!) על הכסא בחצר של הזקנה.

והנה הוא העציצון שעל אדן החלון. אחלו לו ולי שיגדל!