בסוף-סוף השבוע שעבר, היה כאן הבחור ההוא שלא היה איתו וואו.
הוא נסע ביום ראשון בצהריים, והשאיר אותי עם שבוע מקוצר.
במהלך השבוע הזה גיליתי שיש לי הרבה עבודה,
ושכדאי שאשאר בבאר שבע ולא אחזור להורים בסוף השבוע שהיה עכשיו.
אבל מהרגע שהבנתי את זה והחלטתי להשאר, נהייתי אומללה יותר.
לקראת סוף השבוע התלוננתי כבר בקול לא פעוט בפני כמה וכמה חברים.
"החתול בודד".
אני עם אוטו השבוע, ענה לי אחד מהם. אבוא.
שמחתי שהוא יבוא, אפילו שפחדתי מכל מיני דברים.
אבל לא שמחתי שלוקח לי פחות משבוע עד שתחושת הבדידות משתלטת עלי.
(לב' זה לקח שלושה שבועות לפני שהוא אמר "היי", והוא אפילו לא התכוון להפגש!)
למעשה, אפילו אחרי שהבחור מהשבוע הלך, רק יום אחרי, התחלתי לדאוג: לא נראה שרויתי כל כך.
עטיתי על עצמי כל מיני בגדים שהם קצת צמודים, כדי להרגיש מוחזקת, והלכתי לחשוב על זה עם ג'.
ג', שהוא מחבק טוב מאוד, אבל באינטרנט הוא בעיקר הידיד המוזר שלי שאיתו אני מדברת על דברים כאלה,
שמע אותי מתלוננת על שתחושת הרעב שלי למגע מגיעה לאי נוחות אחרי כה מעט זמן,
ושהשבוע שלי מתקצר והולך על חשבון סוף שבוע, שהוא זמן שמוקדש לאינטראקציה פיזית.
קודם כל הוא שאל אותי אם ניסיתי להרעיב את הגוף בכוונה כדי לראות מה יקרה ואיך אתמודד.
אבל זו לא חוכמה. ג' מנסה את הטריק הזה לפחות פעם אחת על הכל.
גם על רעב פיזי. לא אתפלא אם גם על חסך שינה.
לא ניסיתי. להפך. אני רוצה להשביע את הרעב הזה,
ואז לשמור את השובע על אש קטנה עד לפעם הבאה שאני מתחבקת לאורך זמן.
למעשה, אמרתי לו, מדידת עבר מלפני שנתיים רמזה שחיבוק של לילה פעם בשבוע יספיק לי.
כמו שהיה עם ע' של ש', שישנתי איתו פעם בשבוע, והייתי בשיווי משקל כל אותה השנה.
אבל עכשיו כשאני כן מתחבקת באופן טרנזיינטי למדי בכל סוף שבוע, זה כמסתבר, עדיין לא מספיק לי.
אולי זה זה שע' היה שם גם במהלך השבוע שלא בלילות...
אני צריכה חיבוק וקירבה במהלך השבוע, או שמיכה כבדה.
ג' ציין מייד את הברור מאליו- חיבוק במהלך השבוע הוא... דבר שקשה מאוד להשיג/למצוא.
ולגבי השמיכה הכבדה: שכחתי להחזיר אותה למיטה אחרי שהבחור הראשון הלך,
ולדעתי ככה שביעות הרצון שלי דלפה בלילות ודעכה לפני שהגיע סוף השבוע.
(והנה לכם הוכחה שאני מתרגלת נוירוכימיה:)
זה כמו מיאלין, אמרתי לו. אם אני רוצה לשמור על שביעות הרצון שלי,
ולאפשר לה המשך לאורך זמן רב יותר, אני צריכה מבודד כלשהו, שימנע ממנה לדלוף,
וממני להצטרך למלא כל הזמן את המאגרים שלי, ולכלות על זה את המשאבים שלי.
me:זה כמו מיאלין: מונע זליגה
1:08 PM מאפשר גנרציה של האות רק בnodes קבועים במסלול (סופי שבוע)
1:09 PM חוסך אנרגיה במובן זה. אחרת (בלי מיאלין) היקף המגע צריך להיות רחב יותר ותכוף יותר והכל מאוד מאסיבי בצריכת אנרגיה
G: מה זה מיאלין?
1:10 PM me: אופס
זו שכבה שומנית שעוטפת את האקסונים (איברי הפלט החשמליים) של נירונים
לאורך האקסון זרם מתקדם בצורה של חילופי יונים עם הסביבה.
1:11 PM אם אין מיאלין, אז יש התקדמות בצורה של חילופי זרם עם כל הסביבה במין דינמיקה של צעד אחר צעד
באיזורים שמכוסים מיאלין הזרם עובר פאסיבית (בדעיכה אקספוננציאלית) וכל מה שצריך זה שהוא לא ידעך מתחת לסף מסויים thershold שמספיק כדי ליצור פ' פעולה בחלק הבא שחשוף
1:13 PM במקרה שלי: מאפשר לי להיות חשופה בסוף השבוע ולתת לאות הזה לדעוך עד סוף השבוע הבא
1:14 PM אם אין את זה, אז הדעיכה מהירה בהרבה והדרך היחידה לקדם את האות הוא להמשיך וליצור אותו בכל נקודה על גבי המסלול (=השבוע)
G: כעת אני מבין את המטאפורה.
(הנה קישור לשתי אנימציות קטנות שמראות הולכה של פוטנציאל פעולה באקסון עטוף במיאלין ובאקסון לא עטוף.
מי שיהיה ילד רע אני מוכנה לשלוח לו גם את המצגת של התרגול. היה אסון, תודה ששאלתם. או "אין חומר רע, יש רק מתרגלת רעה")
כשהסתיימה השיחה העליתי בחזרה את השמיכה הכבדה על המיטה.
כבר שני לילות שאני ישנה שוב מתחתיה, ובינתיים טוב לי קצת יותר.
וגם הסיפור הזה מוצא חן בעיני.
אבל בינתיים אני לא בשיווי משקל- השבוע הזה יהיה מקוצר גם הוא:
אני נוסעת בחמישי בלילה בשביל להעביר את הלילה של תחילת סוף השבוע המורחב עם ג'.
הוא מחבק טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
