ישנתי הלילה בבית ההורים. במהלך השבוע שעבר הם שילמו לאנשים לצבוע את הקירות בחדרים. 

סוף סוף, לדעתי מאז שעברו לכאן לפני כמעט 30 שנה אף פעם לא צבעו את חדר השינה של ההורים.

בכל מקרה, אף על פי שבחרנו את הצבעים די ביחד, בעיני כל הצבעים בהירים בדרגה אחת יותר מדי,

החדר שלי נראה כמו איך שהוא היה נראה אם הייתי באה לחדר לבן ומדמיינת מאוד חזק שהוא ירוק,

זה פחות או יותר צבע של ניחוח או של זכרון. אפקט מוזר ביותר. 

אותו דבר בחדר של אמא שלי (תרופה-ל, השנה הם התחילו לישון בחדרים נפרדים), אבל עם סגלגל-כחול.

צבע של רוגע באופן כללי,

אבל כשהוא כזה בהיר זה כאילו לשבת כל היום בחדר בצבע ההפכי, צהוב כהה כנראה, 

ואז להסתכל על קיר לבן. אני לא מבינה איך אפשר לצבוע קירות בצבע של תמונה על האישונים [1]. 

בדרך לתל אביב היה לי טלפון. קורט צלצל ושאל אם ראיתי מישהו גונב את הסדין שלו. 

בהנתן שדווקא ביום הנקיון עשיתי איזו מנוחונת אצלו בחדר והיה סדין, התחלתי להרהר אם הוא דלוזיוני ומה קורה כאן. 

... הזמנת את <החבר הנורא ההוא של שירי שהיה אצלנו לארוחת שישי> במקרה? 

כן

אז זה בטח הוא, זה סדין שהשאלתי ממנו מתישהו. (קורט גר אצלו לחודש בתחילת השהיה שלו בישראל)

אלוהים שישמור. אני לא מאמינה.

לא יודע מה להגיד לך, אני מתחיל להבין שאין מה להיות נחמד אליו, הוא פשוט שמוק.

גם אני לא אוהבת אותו. אני מצטערת. 

שקורט יגיע על מישהו asshole זה צריך להיות ממש קיצוני. בכל מקרה יש קונצנזוס בדירה כרגע. 

שירי צלצלה אליו לוודא והוא מודה שהוא גנב את הסדין ואין לו אפילו תירוץ.

אני שמחה שהבנאדם הזה הולך בקרוב לנסוע לחו"ל ולא יהיה יותר חלק קרוב מהחיים של אף אחד מאיתנו.

וככה לא אצטרך יותר להגיד לשירי "למה את חברה שלו? הוא מסחטת תשומת לב". 

חוץ מזה היום אני הולכת עם ג' לתערוכת הבוגרים של מכון אבני, יי!

בוקר טוב