היא לא כיף גדול. 

כל הזמן לשטוף לשטוף לשטוף כלים. לנקות לנקות לנקות.

רוצה כבר לחזור לשגרה ולהתבוסס בבסדריות הזאת שלא נשפכת על עצמה מרוב זהירות. 

אולי למישהו מכם יש מכר מוצלח כזה שגר בבאר שבע או עובר לבאר שבע ומחפש דירה,

שאתם יכולים לכוון אותו בעדינות אלי ולסגור עניין? אם כן, כתבו למייל שלי. [email protected]

אני סבבה אגוזים (אבל שקטה וישנה מוקדם), והדירה מזוהמת רק כאשר שני השותפים עצלנים מכדי לנקות אותה, ולא אחרת. 

אז הולך להיות חודש נקי בדירה? קורט שאל. איזה כיף יהיה. 

אבל הוא לא לקח בחשבון כנראה שגם הוא יצטרך לשמור על הנקיון/סדר. 

אמא היתה אתמול והביאה איתה וילון אמבטיה חדש (מהדירה של אחותי),

ושטיחון נעים, כמו שקורט כינה אותו "פלאפי" (שמתאים לצבע של הוילון הקודם).

ובאופן כללי המון מוטיבציה. אכן, שטפנו את כל הכלים, ניקינו מעל המקרר,

סידרנו את ארונות הקופסאות האינסופיים,

הכנסנו את כל הקטניות לצנצנות יפות במקום השקיות הזרוקות שהיו במזווה, וכו'.

בדרך אמא אמרה "את יודעת כמה זמן לא עשינו את הדברים האלה בבית שלנו?"

אז קבעתי איתה יום payback במהלך השבוע שבו נעשה את הדברים האלה גם אצלם. 

כמובן שהיום בבוקר כבר היו אלף כלים חדשים ואפילו שקמתי בשבע וחצי,

לא יצאתי מהדירה לפני 9 וחצי, ואפילו ככה השארתי כמה דברים לקורט. 

זה מזכיר לי את סיור הrefreshים הישן שהיה לי, 

לרפרש את הפורום, את המיילים, את הקומיקסים היפים. 

במקום זה אני מרפרשת את יד2, את אתר הסטודנטים, בפייסבוק הארור. 

חוץ מזה אני חוששת 

שאני אצטרך להעיף כמה מהדברים הכי מגניבים בדירה. 

סימנים לכך שגם קורט וגם אני בעלי חוש הומור קצת מסובב. 

כמו השומר שחיכה לי כמה ימים מחוץ למקרר שאקח אותו לאוניברסיטה,

עד שהתחיל להראות קצת זנוח ואומלל וקורט אמר: את יודעת,

התחלתי להתרגל אליו. אולי נשאיר אותו לתצוגה ונראה לאן זה עוד יתפתח? 

וכך כמה חודשים יש לנו צלחת על הויטרינה בסלון עם שומר שהולך ומתייבש לו. 

אמא חשבה שהוא די יפה ואפילו צילמה, אבל אולי זה פחות presentable. 

כמו המסגרת של התמונה שקורט הביא משוק הפשפשים ותלינו בתוכה פיסת בד ריפוז יפה,

אבל היא כל הזמן נופלת ברוח וכך חצי מהזמן יש לנו מסגרת בלי שום תמונה על הקיר, 

כמו הבייגלה המקורי מארוחת הבוקר המסורתית מבוואריה,

שהביא איתו פק"ל אחד האורחים של קורט, אבל התייבש לפני בוקר היום השלישי או הרביעי לאירוח

וכבר לא ניתן היה לאכול אותו, אז תלינו אותו על הבורג הבולט במטבח. 

שלא לדבר על השעון המעורר שקורט הביא איתו לאחרונה מביקור בירושלים. 

מדובר בחתיכת פלסטיק בצבע ורוד ברבי בצורת מסגד (הצריחים בזהב), 

וכשהוא מצלצל הוא קורא בווליום מזעזע "אללה וואכבר!"

כל הדברים האלה. הם בחלל הסלון שלנו. 

מה, באמת להוציא ממנו כל ביטוי של אישיות?

לא ייצא לי מזה בסוף שותף אנמי ומגוהץ? 

המבחן של התלמידים היה כלל לא משהו

והמרצה חושב שמתאים לבטל את השאלות הכי נטעות.

בעע. יא מגעיל אחד. לא ככה עושים. 

אם הם טעו זה רק כי הם למדו יומיים למבחן. 

(היו להם שלושה מבחנים בשבוע אחד). 

עובדה שהתלמיד הכי טוב והתלמידה הכי OCD לא טעו בשאלה הכי נטעית.

אבל הם היו היחידים.