היום נפגשתי עם רותי, השיננית המזמרת.

זה נשמע פחות או יותר כמו בבזזזזזזזאיטס נאו אור נברבזזזז.

אבל היא עשתה גם את הסיום, הפזמון האחרון שעולה, ולא זייפה,

אז זכתה לכבוד שלי. חוץ מזה זה כאב ודיממתי היטב היטב.

היא המליצה שאבוא שוב בעוד שבועיים. (פחחח, מה פתאום). 

אבל אחריה הלכתי לרופא השיניים עצמו, והוא אמר שהכל בסדר ושלח אותי הביתה.

יום עסוק מבחינת אמבולנסים ליד הבית שלנו. 

לפני כמה דקות קורט התחיל לעשות "אווווו-אוווו" בקצב של הסירנות. 

מקווה שהכל בסדר, ובינתיים זה משעשע אותי. 

חוץ מזה אחד האנשים שבא היום לראות את הדירה כנראה כל כך לא אהב,

שהוא כמעט ברח החוצה יחד עם כוס המים הקרים שהיתה ביד שלו. 

האיש החדש עם העיניים הטובות לא אמר "אבל כל בני ה16 מתנהגים ככה", 

יותר מכיוון של "בעקבות השיחה הזאת אני מרגיש שאני חייב לדבר עם אחותי הקטנה".

עצוב ושמח לי.